כמה פעמים הבטחת לעצמך: אני אהיה אמא הכי טובה שיש?

כמה פעמים הבטחת לעצמך: אני אהיה אמא הכי טובה שיש. הרעיה המושלמת. בת מלך שעושה נחת לקדוש ברוך הוא. הבטחת, התחלת ו... נפלת. ושוב... הבטחת, ונפלת.

"בשוא גליו אתה תשבחם...", אומר דוד המלך בתהילים. הקדוש ברוך הוא משבח את הגלים שבים, שמיום שנברא העולם ועד היום, הם כל יום, כל היום – מנסים לעלות, ונופלים. מנסים לעלות, ונשברים. מנסים לעלות, ושוב... מתנפצים בסלעי החוף, ונסוגים לאחור. הקדוש ברוך הוא משבח אותם, את הגלים, שלמרות כל הנפילות והמשברים הם לא מתייאשים, והם שוב ושוב מנסים.

גם את, כמו הגלים, עולה ויורדת, מתחילה בכל הכוח – ונשברת. מתקדמת, ונסוגה לאחור בכאב. ומה השם אוהב? במה הוא משבח אותך? שאת לא מתייאשת! הוא שם איתך, בתוך הנפילות. בתוך המשברים והירידות. כל העבודה בעולם הזה היא אחת: להמשיך! להתקדם! להתחיל שוב ושוב בכל הכוח. את זה אפשר לעשות רק כאשר את מבינה את הכלל: מי שמאמין שהשם יתברך לא מתייאש ממנו – לא יתייאש לעולם.

אז אני מבטיחה לך, השם לא מוותר על אף יהודי. דווקא במקומות הכי נמוכים הוא איתך, ולכן לעולם אל תגידי: "באיזו ירידה אני", או: "אין לי שום תקווה להתקרב אל השם ולעשות שינוי". חס ושלום! תראי את יתרו כהן מדיין. הוא היה כהן לעבודה זרה, זה מקום נמוך מאוד, שיא הטומאה, ולמרות זאת עזב את הכל והתקרב, וזכה שפרשה שלמה נקראת על שמו, פרשת מתן תורה.

אז את, קל וחומר את, יש לך הכוח להתחדש, להתקרב, לעלות. גם המצב הכי נמוך שלך הוא ודאי לא נמוך ממצבו של יתרו לפני שבא. זכרי, הדיבר הראשון בעשרת הדברות הוא "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". זה דיבור של אמונה – אני השם שהוצאתי אותך ממצרים, הוצאתי אותך ממ"ט שערי טומאה, מהארץ הכי נמוכה, מהשפלות ומהעבדות. אני לא התייאשתי ממך גם כשהיית כל כך למטה. אני הוא זה שנכנסתי למקום הטמא הזה והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי אותך אלי. אז אם משם הוצאתי אותך – מכל מקום אני אוציא אותך. שבת יתרו – ככה מקבלים את התורה.

אומר רבי מאיר בעל הנס, שהתורה ניתנה לישראל מפני שהם עזים. יש להם עזות! כמה שהם נופלים והיצר הרע שלהם גדול – הם ממשיכים, מתקדמים, ומרימים את הראש ועוד מבקשים בקשות. כן, בזכות העזות הזאת קיבלנו את התורה שהיא עוז.

זכרי, עוז והדר לבושה – אישה מלאה בעוז, שלא מתייאשת, היא זו שלובשת הדר ושוחקת ליום אחרון.