"חשבתי לעצמי: 'אם אין מי שיתרום כבד לתינוק הקטן, אז אני אתרום לו'"

בשבוע שעבר, בעיצומו של חודש שבט, הוזמנה בת חן שריג, מנהלת בוטיק אופנה צנועה, למסיבת הודיה של תינוק קטן וחמוד. לכאורה הזמנה שגרתית ורגילה, אך משום מה היא גרמה לה לצמרמורת גדולה.

"נזכרתי בבת אחת במה שעבר עלינו לפני כמעט שנה", מציינת בת חן, "נזכרתי בתרומת הכבד שנתתי לאותו תינוק, ובהזדמנות להיות שליחה להצלת חיים ענקית. ידעתי שבלי התרומה הוא לא היה שורד, וכשהגעתי לאירוע וראיתי אותו צוחק ומחייך, לא הצלחתי לעצור את הדמעות".

"למה שאני לא אתרום?"

בת חן לוקחת אותנו אל ראשיתו של הסיפור: "הכל התחיל במוצאי שבת חורפית. פתחתי את הפייסבוק וראיתי שמחפשים תרומת כבד דחופה לתינוק בעל סוג דם מסוים. מכיוון שבעלי תרם בעבר כליה, אני שותפה לקבוצת הפייסבוק של ארגון 'מתנת חיים', והדבר הראשון שעשיתי היה להעביר את ההודעה לקבוצת התורמים. לא כי חשבתי שיימצא שם מישהו שיתרום, כיוון שאין אפשרות לתרום כבד אחרי תרומת כליה, אבל שיערתי שאנשים כאלו ידעו להפיץ את ההודעה הלאה, שתגיע לאנשים הנכונים".

בת חן לא טעתה, ואף הסתבר לה שהיו כאלו שהקדימו אותה ופרסמו את הפוסט כבר חצי שעה קודם לכן. "תראי מה קורה בקבוצה בעקבות הפרסום", כתבו לה, ובת חן ראתה ודמעה מהתרגשות כשגילתה כמה אנשים כתבו שהיו רוצים לתרום מעצמם, למרות שכבר תרמו כליה. "באותו רגע חשבתי על כך שהם לא יכולים ואני יכולה, יש לי את סוג הדם המתאים ואני לא בהריון, אז למה לא לבדוק אם אני מתאימה?" בת חן מציינת כי באותם רגעים היא לא חשבה על העסק שהיא מנהלת וגם לא על הניתוח והכאבים, אבל כן חשבה על בעלה והילדים שייאלצו להתמודד לבד במשך התקופה בה היא תהיה באשפוז ואחר כך לעזור רבות בתקופת ההחלמה.

"קראתי לבעלי ושיתפתי אותו", היא מספרת, "והוא לגמרי התייצב מאחוריי. אחר כך שוחחנו עם שני הילדים הגדולים שלנו – תאומים בני 15, ושאלנו מה דעתם. הם לא נלחצו מהעול שייפול עליהם, והגיבו בטבעיות: 'אם אתם רוצים – תלכו על זה".

מסע של בדיקות

בת חן לא התמהמהה לרגע. הפוסט על התינוק חסר האונים נגע לליבה, והיא הבינה שאם לא תזדרז עלול לאזול הזמן. דרך הקבוצה של מתנת חיים היא קיבלה את מספר הטלפון של הרופא המטפל בילד, ושלחה לו הודעה. "כתבתי לו את שמי ופרטיי, וסיפרתי שאני רוצה לבדוק התאמה לתרומת כבד לילד. למרות שהיה זה כמעט בחצות הלילה הוא יצר איתי קשר, שאל כמה שאלות וציין שנשמע לו שזה יכול להתאים, כי בגוף אני לא גדולה והתינוק זקוק לאונת כבד קטנה, וגם כי נשמע שאני בסך הכל בריאה. סיימנו את השיחה כשאנו מסכמים שנשוחח בבוקר, כשהוא יהיה בבית החולים, ונבדוק איך מתקדמים".

ביום המחרת יצאה בת חן מהיישוב יצהר, בו היא מתגוררת, אל עבודתה ביישוב בית אל. חמש דקות אחרי שהיא הגיעה לעבודה, התקשרו אליה מבית החולים בלינסון וביקשו שתגיע מידית. בת חן עזבה הכל, יצאה לדרך והתקבלה מיד. בין לבין הספיקו לספר לה שההשתלה היא ברמת דחיפות מרבית, מאחר שבערב שבת, זמן קצר אחרי שפורסם הפוסט, התדרדר מצבו של התינוק.

מאותו רגע התחיל סבב של בדיקות שבימים כתיקונם יכול להימשך חודשים, ואילו כאן נעשה הכל ביום אחד. בשעות הלילה חזרה בת חן לביתה, לאחר שהוסבר לה כי יהיה עליה להגיע שוב בבוקר, כדי להיפגש עם רופא הכבד שאמור לעבור על כל הבדיקות ולאשר את התרומה.

לא חששת מהתרומה? ובפרט שהיא נעשית בכזו מהירות, זה לא הלחיץ אותך?

"האמת היא שדווקא בגלל המהירות לא הספקתי לפחד. תוך כדי הבדיקות ביצעתי שיחות טלפון לעובדות שלי בחנות ולילדים שבבית, דאגתי לכל כך הרבה דברים, ולא היה לי זמן לעסוק בפחדים. אבל היה גם דבר נוסף: ביום הבדיקות התרחש פיגוע הירי בחווארה בו נרצחו הלל ויגל יניב הי"ד. אני מכירה אישית את אמא שלהם, והיה לי קשה מאוד לעכל את החדשות הנוראיות. אני זוכרת את עצמי במהלך הבדיקות חושבת בליבי שתרומת הכבד הזו תהיה לעילוי נשמתם".

לעילוי נשמת האחים

בת חן שבה לביתה בשעה 10 בלילה, ובדיוק באותו רגע קיבלה שיחת טלפון מבית החולים, בה נאמר לה שראש המרכז הארצי להשתלות, פרופ' תמר אשכנזי, טוענת שלא הגיוני שאדם מחליט מהיום למחר לתרום אונת כבד ולעבור ניתוח כה קשה, לכן היא רוצה לפגוש אותה דרך הזום. "כך התווספה לי עוד פגישה לסבב הפגישות והבדיקות", מספרת בת חן.

למחרת, יום שני בבוקר, התייצבה שוב בת חן בבית החולים, כשהיא פוגשת את רופא הכבד שעבר על הבדיקות במטרה לאשר את התמונה, ולאחר מכן נפגשת עם פרופ' אשכנזי דרך הזום ועוברת הערכה פסיכולוגית שבסיומה נקבע שהיא אומנם "משוגעת" אך יודעת לקראת מה היא הולכת.

לקראת מה באמת הלכת? כיצד מתבצע ניתוח לתרומת כבד?

"בשונה מניתוח לתרומת כליה שנחשב נפוץ יחסית ומתבצע בשיטה שמזכירה ניתוח קיסרי, ניתוח תרומת כבד הוא יותר קשה, כי פותחים את הבטן מלמטה עד למעלה. במהלך הניתוח מוציאים את כיס המרה, ואז מפרידים את אונות הכבד שזו פעולה מורכבת שכוללת טיפול בהרבה מאוד צינורות דם וכלי דם קטנים. ניתוח לתרומת כליה מתבצע במשך כשלוש שעות, אך ניתוח לתרומת כבד נמשך כשש שעות. גם ההחלמה ממנו קשה יותר, אבל דווקא מבחינת ההשלכות לטווח הרחוק אין לתרומת כבד שום השלכה, כי הכבד משלים את עצמו מחדש, בדיוק כפי שמתחדש העור. כיום אני יכולה לעשות הכל כולל הכל, וכן גם ללדת ללא שום סיכון".

אבל בטרם שנקבע לבת חן הניתוח, היה עליה לעבור גם מהמורה נוספת, הפעם בוועדה של משרד הבריאות, שם ביקשו לפגוש אותה כדי לבדוק את רצינותה, וכדי לוודא שהיא לא מקבלת שום תמורה או שכר בעד התרומה. "בוועדה המתינו לי עם שאלות מכשילות", היא מספרת. "בין היתר הטיחו בי האשמות, כמו: 'את חסרת אחריות, מפקירה שמונה ילדים', ועוד דברים בסגנון. אני נשארתי רגועה. הסברתי להם שאני לא מפקירה אף אחד, כפי שאדם שטס לחו"ל לשבוע או שבועיים לא מפקיר את ילדיו. גם מבחינת הסיכונים ציינתי שאני מודעת להם, אבל מבחינה סטטיסטית מסוכן יותר לעבור בכביש בחווארה, וזה דבר שאני עושה מידי יום, ובעיקר אני מאמינה שהקב"ה שומר עלינו בכל מקום, וששלוחי מצווה אינם ניזוקים".

בת חן מציינת שבסופה של הוועדה התקבל האישור המיוחל, ולמחרת, יום רביעי בערב, היא אושפזה לקראת הניתוח. לפני כן היא עוד הספיקה לבקר בבית משפחת יניב, כדי לנחם, וכדי לספר לאסתי, אימם של יגל והלל, על התרומה לעילוי נשמתם. "אסתי הייתה היחידה שידעה על כך באותו שלב", היא מספרת. "אפילו להורים סיפרנו רק אחרי שהסתיים הניתוח, כי לא רצינו להלחיץ".

לתת חיים

הרגע המרגש ביותר בכל תהליך התרומה, הגיע מספר ימים אחרי הניתוח, כאשר נפגשו בת חן ובעלה לראשונה עם הוריו של התינוק, וגם ראו את התינוק הקטנטן. "האמא אמרה לי במפגש כמה פעמים: 'זה ילד שלך', אבל אני הדגשתי לה כל הזמן ש'הוא לא שלי', הוא אך ורק שלהם, ואני זכיתי ברוך ה' לתת לו קצת כבד".

התינוק הקטן היה בזמן הניתוח בן חצי שנה, ולדבריה של בת חן, ההחלמה שלו הייתה קשה וגם ארוכה יותר משלה. "עד היום הוא עדיין רגיש מאוד, מתאשפז על כל דבר קטן וזקוק להשגחה צמודה. אבל פגשתי אותו כמה פעמים, ולשמחתי הרבה הוא בריא ומתפתח כמו כל הילדים. אני מאמינה שככל שהוא יגדל האתגרים יפחתו, והוא יתחזק".

תרומת כבד נחשבת להליך מאוד לא שכיח במדינת ישראל. את מאמינה שבעקבות התרומה שלך יהפכו תרומות כאלו ליותר פופולאריות?

"קשה לי להאמין. בישראל אין הרבה תרומות כבד, מכיוון שהמדינה כמעט לא מאשרת לתרום. כשמדובר בחולה מבוגר שזקוק לתרומה, היא מאפשרת רק לבני המשפחה לתרום לו, ואילו אצל ילדים בודקים ראשית כל אם יש מישהו במשפחה שיכול לתרום, ורק אם לא מוצאים, נפתחת אפשרות לחפש תורם אלטרואיסט. בדרך כלל התרומות האלו נסגרות בתוך המשפחות, ולכן אין הרבה תרומות כבד אלטרואיסטיות. אני הייתי החמישית שתרמה בארץ".

ואי אפשר שלא לשאול: איך התנהל העסק שלך, בתקופה שבה נעדרת?

"העסק שלי הוא חנות אופנה לנשים ונערות בקו צנוע, וסטודיו לתכשיטי כסף וגולדפילד. באותם ימים היה ערב פסח, הזמן הכי לוהט בחנות, ובכל זאת היו כמה פעמים שבהן החנות הייתה נעולה, אבל זה בכלל לא היה הנושא. כשאתה מציל חיים הכל מתגמד, ואתה מבין שבאמת כל דבר אחר הופך להיות שולי. אני מאמינה שפרנסה היא משמיים, ולכן אם יש משהו עם ערך שחשוב לי להשקיע בו, אז אני לא צריכה לוותר עליו בגלל חשש פרנסה, כי לקב"ה יש הרבה צינורות לשלוח שפע".

ויש לבת חן גם מסר שהיא מבקשת להעביר: "בואו נזכור שכולנו עם אחד, כולנו אחים, ואנחנו לא צריכים אסונות קשים כדי להיזכר בכך. בואו נהיה פה תמיד אחד בשביל השני, נכבד, ניתן ונאהב, גם אם אנחנו שונים".