הדג בחלומו של רבי אפרים: הכל אודות הויכוח שלא הוכרע עד ימינו

מזלו של חודש אדר הוא דגים. דגים הם סימן ברכה, כיוון שהם מתרבים בכמויות גדולות מאד. כידוע, כדי לאכול דג צריכים שיהיו בו סימני טהרה: קשקשים וסנפירים.

מחלוקת מעניינת התגלעה בימי הראשונים בנוגע לדג בשם "ברבוטא". בדג זה ניכרים קשקשים כשהוא קטן, אבל כשצדים אותו – הוא ללא קשקשים. היו מן החכמים שהתירו אותו באכילה, מתוך הנחה שהקשקשים נושרים. רבי יהודה החסיד אמר: "האוכל ברבוטא, לא יאכל מסעודת לויתן" – כך כתב מפיו תלמידו, רבי יצחק מווינה, בספרו "אור זרוע". אבל כאמור, היו חכמים שהתירו. אחד החכמים האלו היה רבי אפרים מבונא, אך באחד הלילות חלם רבי אפרים שהוא רואה את הדג, ושומע קול "תבא עליך... שאתה מאכיל את ישראל נבלות וטרפות". נבהל רבי אפרים וציווה לתלמידיו לא לאכול עוד מדג זה.

אמנם רבה של פראג, ה"נודע ביהודה", לא נבהל מהחלום, וכתב: "נתאמת להם לבעלי התוספות... בשעה שנצוד הברבוטא שמשיר קשקשיו בשעה שעולה מן המים. על זה הקשה מעלתו וז"ל אם כן למה נתגלה לר' אפרים בחלום לאוסרו... אני אומר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ומעולם לא שמעתי להוכיח דין מבעל החלומות הזה וחלומות שוא ידברון. ואם שרבינו אפרים ז"ל היה צדיק וחסיד גדול והיה חושש לחלומו שנאמר לו בחלום שהתיר השרץ והיה חושש פן יש ממש בדבר והיה תולה זה על שהתיר דג ברבוטא מ"מ אם היה מתאמת לר' אפרים שיש לדג זה קשקשים כמו שנתאמת הדבר לבעלי התוספות היה תולה פתרון חלומו על ענין אחר שהיה מתיר והיה חושש לו אבל להביא ראיה מחלום יעוף הבל הוא אין בו ממש. ואני שואל למעלתו למה לא בא בעל החלום הזה לשאר בעלי התוס' ולר"ת ולגדולי הפוסקים אשר התירו ברבוטא ולגלות להם להיות נראה מה יהיה חלומותיו".

ה"נודע ביהודה" שואל: אם יש אמת בחלום, מדוע לא הגיע החלום לרבותינו בעלי התוספות שהתירו? ולכן פוסק ה"נודע ביהודה" שמותר לאכול את ה"ברבוטא".

הרב לוינגר, מבד"צ ציריך, כותב שהברבוטא היא הדג maximus Rhombus, ושהמחלוקת אודותיו נמשכה רבות בשנים. בקהילות הולנד עד מלחמת העולם השנייה, היה מנהג אמסטרדם לאסרו באכילה, ומנהג האג להתירו באכילה. בברלין היה הדג נאכל עד המלחמה. למעשה, הוויכוח המרתק לא הוכרע עד זמננו, ואמנם הדג אינו מצוי כל כך במטבחינו, אבל כנראה שבמערב אירופה הוא עדיין מצוי, ושומר נפשו יחמיר מן הספק...