בין גוף לנפש: מה קורה לנפש שלנו כשאנחנו חולים?

כיום, יותר ויותר אנשי מקצוע בתחום הרפואה מכירים בקשר הישיר שבין חוסן נפשי ובין ריפוי פיזי. ננסה לגעת בנושא הזה, ולעמוד על מספר נקודות הקושרות ומחברות את מצבו הרגשי של המטופל – עם בריאותו הגופנית

ואכן, יסוד לדברים מוצאים אנו כבר בדבריו של החכם מכל אדם בספר משלי (י"ח, י"ד): "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה", אותם פירשו המפרשים (רש"י, מצודות ועוד) כך:

כאשר יש לאדם "רוח איש", כלומר: אמונה ותקווה – הרי שהוא יוכל לשאת את מחלתו, שכן האמונה והתקווה הם ה"כלי" שיכול להכיל את המחלה ("יכלכל" – מלשון: "כלי"). לעומת זאת, מי שרוחו נכאה – הרי שאין ביכולתו לשאת את מחלתו, מה שמשפיע לא רק על מצבו הרגשי והנפשי, אלא גם על מצבו הפיזי.

ואמנם, אדם המגלה רח"ל כי בגופו מקננת מחלה קשה, חווה חוויה רגשית קשה ביותר: חוויה של חוסר אונים, שהיא אחת החוויות הקשות ביותר שישנן. משום כך, רבים מהחולים במחלות מסכנות חיים, סובלים מרמה כזו או אחרת של דכאון. רבים אחרים חווים טראומה רגשית של ממש כאשר הם מתבשרים על דבר קיומה של המחלה.

העומס הנפשי, הלחץ הרגשי, תחושת חוסר הוודאות ביחס לעתיד, ועוד - יוצרים גם חרדות ברמות שונות, והחרדות הללו עשויות לפגוע בתפקודו התקין של החולה, ולהשפיע עליו מבחינה פיזית, ולא רק רגשית.

וכך גם מהצד השני: הסטטיסטיקה מלמדת, שאנשים חשופים יותר למחלות בתקופות בהן הם חווים קושי רגשי, כמו אבל, פיטורין, או משברים אחרים בחיים. כאשר מצבו הרגשי של האדם מתדרדר, המערכת החיסונית שלו מתפקדת פחות טוב, ולעובדה זו ישנה השלכה ברורה על מצבו הבריאותי.

כמו כן, מתברר, שילדים, שזכו לחום ואהבה בילדותם, מצוידים במערכת חיסונית איתנה ובריאה יותר, לעומת ילדים שנמנעה מהם אהבה בילדות המוקדמת, או שסבלו מעודף רגשות אשמה - אשר עשויים לפתח במהלך חייהם מחלות רבות יותר ולהתמודד עמן בהצלחה פחותה משמעותית.

אפילו אצל בעלי חיים שסבלו ממחלות היתה השפעה למגע של חיבה שהורעף עליהם. הוא גרם להפעלה מוגברת של המערכת החיסונית, וכתוצאה מכך - להתגברות מהירה ויעילה יותר על המחלה!

כמו כן נמצא, כי חולדות מעבדה שנותקו מאמותיהם בגיל מוקדם - היו פגיעות למחלות באחוזים גבוהים ביחס לחולדות אחרות, מה שמלמד על אותה נקודה עצמה: תחושת חום וחיבה בשלבי ההתפתחות הראשוניים הינה בעלת השפעה פיזית ניכרת על מצבו הרפואי של בעל החיים!

השמחה והאמונה – מרפאות!

הדברים אמורים לצד השלילה, אולם לא פחות מכך לצד החיוב: אנשים שמחים יותר – הינם אנשים בריאים יותר, זאת ניתן לומר באופן חד משמעי. השמחה מרוממת את הנפש, מחדירה בנו אנרגיות חדשות לעשיה, מעוררת את המוח לייצר הורמונים חיוביים ונחוצים, ואפילו משפרת את האינטליגנציה שלנו!

אנשים שדיווחו על אושר רב יותר בחייהם, התמודדו טוב יותר עם מצבים רפואיים, והצליחו להתגבר באופן טוב יותר עם מחלות שגרתיות כמו שפעת, גם כאשר נגיפי המחלה רוססו ישירות לאפם!

לגוף שלנו, ישנו כוח ריפוי רב עוצמה, אולם הכוח הזה תלוי במצב הרוח שלנו, ובשמירה על גישה חיובית התומכת בחיזוק המערכת החיסונית. ככל שהאדם מאמין יותר, כך מצב רוחו טוב יותר, והגישה שלו לחיים חיובית יותר, מה שמשפיע באופן ישיר על יכולות הריפוי שלו.

מאותה סיבה, ישנה חשיבות רבה גם לחיוך, אפילו אם הוא מזויף. "חיוך", אפילו מזויף – מייצר תאים לבנים, המעצימים את מערכת החיסון שלנו, ומחזקים אותה מפני מחלות! בנוסף, כאשר אנו מחייכים ומפעילים את שרירי הפנים הרלוונטיים - המוח שלנו משחרר באופן אוטומטי אנדורפינים, המעלים את מצב הרוח ואפילו מפחיתים כאב!

לדוגמה הוכח, כי במקרה של כאב ראש טורדני, חיוך ממושך עשוי להפחית ואפילו להעלים את הכאב לחלוטין!

וכך גם הצחוק: כשאנו צוחקים, אנו מפעילים מערכות שונות בגוף, כמו: הלב, מערכת הדם, השרירים, מערכת הנשימה, מערכת העצבים, ועוד. הצחוק הוכח כמפחית דכאון, משחרר חרדות, ממריץ את זרימת הדם, ואחראי להפרשת חלבון ייחודי האחראי על הגנה מפני מחלות!

אולי תתפלאו, אבל הצחוק גם מסייע לירידה במשקל! אם תצחקו מכל הלב במשך כשעה, תשרפו  מאות קלוריות, פעמים שזה מקביל להליכה של כמה קילומטרים ברגל!

ועוד הפתעה: לא רק השמחה עצמה מסייעת בשמירה על בריאות תקינה, אלא גם פעילות משמחת, כמו שמיעת מוסיקה! המוסיקה חשובה לבריאות הלב, ולמעשה, היא משמעותית לפעמים בדומה פעילות גופנית! מוסיקה שמחה מרחיבה את כלי הדם, משפרת את זרימת הדם, ומחזקת את הלב!

לסיכום, ישנו קשר הדוק בין מערכות הגוף והנפש, ומשום כך, חשוב שנהיה ערים ומודעים למצבנו הרגשי ונמנע מלהדחיק רגשות, משום שרגש מודחק  עלול להפוך ברבות הימים לכאב פיזי. רגש מודחק, יכול ליצור חסימה פיזית בגוף! כאשר אנו מזהים כאב רגשי, עצב, צער, כעס, וכיוצא בזה, חשוב לטפל בו מוקדם ככל שניתן, בטרם יהפוך לכאב פיזי, המהווה סימפטום גופני למצב רגשי מעיק.

כמובן, הכוונה אינה להתעלם מסימפטומים גופניים ולהטיל את מלא האחריות על הממד הנפשי. כאשר ישנם סימפטומים פיזיים יש לפנות לדרכי הרפואה המקובלות, ולברר אם אין גורמים פיזיולוגיים האחראים לסימפטומים הללו. אולם במקביל, חשוב גם לטפל ולא להתעלם מהצדדים הרגשיים-נפשיים, שבמקרים רבים יתבררו כאלו שעומדים מאחורי הסימפטומים השונים!

סימפטומים פסיכוסומטיים – חיבור גוף ונפש

מאידך, למצבים של עודף מתח בחיים ישנה השפעה על מגוון רחב של מחלות, ובהן: מחלות מעיים, יתר לחץ דם, אסטמה, ועוד. לכל המחלות הללו ישנן סיבות פיזיולוגיות וטיפולים קונבנציונליים ובלתי קונבנציונליים, אולם חשוב לדעת, כי לפעמים, מבלי פתרון לממד הרגשי של המתח שהוביל ליצירת הבעיה - הצלחתם של הטיפולים השונים תהיה מוגבלת.

פגשתי בעבר אדם שסבל שנים מבעיות קשות במערכת העיכול. הוא ניסה מגוון של טיפולים שונים, אך ללא הצלחה מרשימה. במהלך שיחה שניהלנו התברר כי הוריו של אותו אדם התגרשו בהיותו ילד צעיר, ועשו זאת בצורה לא נכונה. כלומר: הם לא השכילו להעניק לילדים את היציבות והבטחון הנחוצים, בכדי שהאירוע הקשה לא יהווה בעבורם טראומה שתשפיע עליהם לאורך ימים.

לא פעם, במקרים שבהם ההורים מתגרשים, הדבר גורם לילדיהם לסבור כי בדיוק כפי שההורים לא הסתדרו זה עם זה ונטשו זה את זה – כך הם ינטשו אותם בשלב מסוים, מה שפוגע קשות בתחושת היציבות והבטחון שלהם,  ועלול לגרום להם לסחוב איתם את חרדת הנטישה לחייהם הבוגרים, ולראות בכל קונפליקט יומיומי בעבודה, במערכת הנישואין, או בכל מסגרת אחרת – אירוע טראומתי שעלול להוביל לנטישה.

כך או כך התברר, שאכן, אותו אדם חווה קונפליקט מסוים במערכת הנישואין, ובעקבות משקעי העבר הוא לקח אותו בצורה קשה ביותר, כאשר בסמוך לתקופת המשבר – הופיעה ההתפרצות הראשונה של מחלת המעיים!

כאשר אותו אדם למד לדבר על הפחדים שלו, למולל אותם ולאוורר את רגשותיו, הוא גילה שהפחדים שלו הרבה יותר דרמטיים מאשר המציאות עצמה. הייתי שמח לספר שהמחלה חלפה כלא היתה, אולם זה לא מה שקרה. ובכל זאת, מאז שאותו אדם למד לעבד את הרגשות שלו בצורה תקינה, כלומר: לעכל את הרגשות ולא להדחיק אותם – הוא הצליח לצמצם את ההתקפים של המחלה, ולהפחית בתדירותם באופן משמעותי!

נדגיש: "לעבד רגשות" – אין הכוונה להדחיק אותם... בדיוק להיפך: הכוונה הינה לומר לעצמנו משפטים בסגנון של: "אכן, קשה לי, אבל אני מקבל את המצב ומסוגל להתמודד איתו!". ברגע בו אדם מקבל את המצב – הוא כבר יכול להתחיל לעבוד בכדי לשנות אותו. לעומת זאת, אדם שמדחיק את רגשותיו – אינו מכיר במצב, ומשום כך, מטבע הדברים, אינו מסוגל למצוא בתוכו את הכוחות בכדי לשנות אותו, מה שעשוי לקבע את המצב הבלתי נעים.

ואכן, אנו מוצאים ששלמה המלך, החכם מכל אדם, מלמד (משלי י"ב, כ"ה): "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה", ודרשו על כך חז"ל הקדושים בגמרא (יומא ע"ה, ע"א): "דאגה בלב איש ישחנה. רבי אמי ורבי אסי. חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים".

על פניו נראה, כי פירושיהם של רבי אמי ורבי אסי סותרים זה לזה, כלומר: הם נחלקו בביאור הפסוק. אולם לאמיתם של דברים, אין כל סתירה בין שני הפירושים, המתארים למעשה שני שלבים הכרחיים אולם על האדם לעבור בכדי להתמודד כראוי עם דאגה, היינו: מצב של קושי.

בתחילה – על האדם להשיח לאחרים את דאגתו, ובמילים אחרות: לעבד את הדאגה. לא להתעלם ממנה, לא להתכחש לה, לא להסתיר אותה, אלא דווקא להכיר בה ולדעת לומר: קשה לי! רק לאחר שהאדם הכיר בקושי, והוא כבר אינו "מפחד" ממנו – הוא יכול להמשיך אל השלב הבא: להסיח את הקושי מדעתו, להימנע מלחשוב עליו כל הזמן, בכדי לפנות מקום וזמן במחשבתו לשם חיפוש פתרונות ליציאה מהמצב.