החומה שנפלה, והנס שלא יישכח: פרטים מרתקים על יריחו, העיר המקוללת

יהושע בן נון, בעת כיבוש הארץ, כובש את יריחו. אחרי שבעה ימים שבהם בני ישראל מקיפים אותה, הכהנים תוקעים בשופרות, והחומה נופלת תחתיה. נס גדול שנזכר לדורות עולם.

משלחות של חוקרים חפרו את יריחו: משלחתו של גרסטנג לפני מלחמת העולם השנייה, ומשלחתה של קתלין קניון אחרי המלחמה. הם גילו שלל ממצאים מעניינים. יריחו היתה כנראה העיר הראשונה שנבנתה במבנה של עיר, בכל המזרח התיכון, ולכן מתאימה תשומת הלב המרובה שיהושע בן נון נותן לה, והנס הגדול שהקב"ה בחר לעשות דווקא בה, להראות את כוחו לעיני העמים.

החופרים מצאו אפילו חומה עצומה, שהתמוטטה והתפוררה בבת אחת, אולי ברעידת אדמה, כפי שכותבת קניון... אלא שהם נתקלו בבעיה: הם לא גילו שרידי יישוב בעיר מתקופת הברונזה המאוחרת, כלומר תקופת כיבוש הארץ על ידי בני ישראל. לטענתם, הסיפור יפה, ואפילו מתאים לחומה המתמוטטת, אבל לא בזמן המאורעות...

יותר משלושים שנה לאחר מכן נדרש לשאלה זו ברייאנט ווד, שעבר על דוחות החפירה. מתברר שקביעת זמנה של העיר נעשה לפי כלי יבוא קפריסאיים. כדי לקבוע זמן של שרידים ארכיאולוגיים יש שיטות רבות ומעניינות. השיטה בה השתמשה קניון היא לפי שכיחות של כלים שיוצרו בקפריסין בדיוק בתקופת הברונזה המאוחרת, לא לפני ולא אחרי, והם שכיחים בערים השונות מתקופה זו.

דא עקא, אומר ווד, שקניון חפרה רק חלק מצומצם מאד של העיר. אם לדייק, היא חפרה שני ריבועים של 26 רגל על 26 רגל. חפירה ארכיאולוגית היא דבר שלוקח שנים ועולה מיליונים, צריכים צוות פועלים שיחפור, הרבה  פעמים ממש בידיים או עם אזמל, סנטימטר אחרי סנטימטר, בזהירות, עם סינון, צוות תיעוד שיתעד את כל השלבים, צוות חוקרים שיפענח כל דבר, שרטוטים, דוחות. אי אפשר לחפור עיר שלמה, ובשום מקום לא עושים כך, אלא בוחרים נקודות מסוימות.

ובכן, קניון בחרה כנראה את רובע העניים של יריחו, וחבל על הזמן לנסות לחפש שם כלי יבוא. בשביל לקנות כלי זכוכית שעשו את כל הדרך באניה מקפריסין, ולאחר מכן על שיירת גמלים עד יריחו, צריכים לשלם הרבה כסף. בכל עיר היו גם עשירים – היה מושל, היו שרים, אבל לא ברובע העניים.

טוב, אז לא צריכים למהר להסיק מסקנות. הסיפור שכתוב בספר יהושע הוא אמת לאמיתה, ולא צריך את הסכמתה של גברת קניון. פרט מעניין נוסף הוא התיאור בנביא של רחב "בקיר החומה היא יושבת". מתברר שבחומת יריחו העתיקה היו אכן בנויים בתים הצמודים מבפנים, רחב יכלה לגור בחומה, והחלון שלה משקיף אל מחוץ לעיר, משם הורידה כידוע את המרגלים ששלח יהושע בן נון.

ובכן, יהושע החרים את יריחו, שרף את כל שללה וגזר חרם נורא על מי שייהנה מהשלל. עכן בן זרח מעל בחרם, הוא הוצא להורג, ויהושע הכריז: "ארור האיש אשר יבנה את יריחו! בבכורו ייסדנה, ובצעירו יציב דלתיה"!

ואכן, חיאל בית האלי, בזמנו של אחאב הרשע, רצה להראות שהוא חכם גדול, והוא סומך רק על הבעל, ולא על אלוקי ישראל. הוא החליט שהוא בונה את יריחו. עם בניית היסודות, מת בנו בכורו. ומה עשה חיאל בית האלי? הודה בטעותו? לא ולא, בגאוותו שחקים הוא טען לצירוף מקרים, באכזריותו אטם את אזנו מתחנוני בנו הצעיר. הפועלים התקדמו במלאכתם, ובהצבת הדלתות מת בנו הצעיר! רשעים, אפילו על פתחו של גהינום אינם עושים תשובה.

אמנם אחרי שנבנתה העיר, כבר הופר החרם של יהושע. הרשע בא על ענשו, ואין איסור לגור בה, שכן בניית העיר ביטלה את החרם. למרות זאת, אנו מוצאים סיפור מעניין מימי הבית השני. יוחנן הורקנוס, הוא יוחנן כהן גדול המוזכר רבות אצל חז"ל, בנה מבצר גדול ביריחו, שהיתה שוממה עד אז עוד מחורבן ממלכת ישראל. יוחנן היה צדיק, בנו של שמעון החשמונאי, אלא שבשלב מסוים נעשה צדוקי, ועליו אמרו חכמים "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".

בטקסט שנמצא במגילות ים המלח, ומספרו 4Q175, נכתב כך: "ויהי בעת אשר כילה יהושע להלל ולהודות בתהילות ויאמר ארור האיש אשר יבנה את העיר הזאת בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה. והנה איש ארור אחד בליעל עומד להיות פח יקוש לעמו ומחיתה לכל שכניו, ועמד והמשיל את שני בניו להיות בניהם כלי חמס ושבו ובנו את העיר הזאת ויציבו לה חומה ומגדלים...".

המשך המגילה קטוע, אבל נראה שהכותב מתרעם על השליט ששם את שני בניו במבצר שבנה ביריחו, וטוען שהוא מפר את קללת יהושע.

ואכן, שני בניו של יוחנן, אריסטובולוס ואנטיגנוס, מתו בדמי ימיהם, מה שחיזק כנראה את התפיסה הזו,  ואולי גם היה כתוב בהמשך המגילה...

בכל אופן, אצל חז"ל לא מצאנו שקיבלו תפיסה זו, שיש איסור לשבת ביריחו גם בזמננו, אלא אחרי שחיאל ברשעותו הפר את החרם ובנה את העיר, כבר חלה הקללה עליו, ולא תחול עוד על אחרים.