פיתוח האישיות
למה לא כדאי לישון על קוצים ומסמרים?
התורה מלמדת את האדם לאזן בין חומר לרוח, ולקדש את החומר על ידי הכנסת הרוחניות לתוכו. אדם שמנהל את אורחות חייו על פי קו ההנהגה התורנית, נעשה מאוזן
- הרב דוד שר
- פורסם כ"ד אדר א' התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
לפרק הקודם, הסיבה הראשונה: חיים עם משמעות
במאמר הקודם דנו בשאלה מה גורם לכך שאנשים שומרי מצוות מרוצים מחייהם יותר מאחרים, על פי הסטטיסטיקות. הבאנו את הסיבה הראשונה, חיים עם משמעות. אך ישנן עוד סיבות רבות.
הסיבה השנייה: סוד האיזון
התרבות המערבית אימצה לעצמה תרבות של חומר, יצרים ותאוות. מצד שני, במזרח הרחוק, ישנן כתות שמקצינות לצד השני – מנסות להתנזר מכל ענייני העולם, ומביאות על עצמן סבל וייסורים. כך אנשי הכתות הללו מנסים לישון על קוצים ומסמרים, לא לאכול ולא לשתות, ולסגף ולענות את גופם בכל דרך אפשרית, כי לדעתם ככל שהגוף נכתש וסובל, כך הרוחניות והנשמה מתעצמת יותר.
אולם ביהדות גישה זו אינה נכונה, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק א' הלכה א'): "שמא יאמר אדם: 'הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן, ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון', עד שלא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא ישא אשה, ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כהני העובדי כוכבים. גם זה דרך רעה היא, ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא!".
נמצא, אפוא, שהתורה מלמדת את האדם לאזן בין חומר לרוח, ולקדש את החומר על ידי הכנסת הרוחניות לתוכו.
אדם שמנהל את אורחות חייו על פי קו ההנהגה התורנית, נעשה מאוזן. הוא אינו מקצין אחר הרוח עד שמגיע לשיממון נפש, ואינו מקצין אחר החומר עד שחדל ליהנות ומפסיד את העולם הבא והעולם הזה, וכמו שאמר שלמה המלך (משלי כ"ה, ט"ז): "דְּבַשׁ מָצָאתָ? אֱכֹל דַּיֶּךָּ! פֶּן תִּשְֹבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ". אלא שהאדם אינו יכול לדעת מעצמו היכן ה"דַּיֶּךָּ", והתורה מעניקה לו הדרכה הכוללת גבולות וגדרים נכונים, לדעת מתי לעצור וכיצד לקדש את החומר. ואו אז חי הוא חיים נכונים וטובים, מאוזנים ומאושרים.
כך, למשל, מדריכה התורה את האדם: עליך לחיות עם אישה, אך הישמר מאיסור נגיעה בהיותך רווק, ושמור על טהרת המשפחה בנישואין. כך חייך עם רעייתך יהיו מאושרים יותר, והנאתכם תהיה איכותית ומושלמת גם בעולם הזה, שהרי פחות דגש על כמות יביא יותר איכות. אכול ושתה, אך ברך על המזון, ומנע עצמך מבשר בעלי חיים שתכונתם שלילית, כגון אותם האוהבים לכלוך וזוהמה, או לטרוף ולהתאכזר, או נוטים לתכונות שליליות אחרות, שמשפיעות לרעה על הניזון מהם. עשה מלאכה בכל יום כשליט בטבע, אך שבות ממלאכה ביום השביעי, והעפל בו לגבהים רוחניים. וכך בשאר מצוות התורה (הרב זמיר כהן בספרו "אוצרות החכמה היהודית", פרק ה' משנה א', ובספרו "הצופן", פרק האות ז').
מעתה, לא ייפלא, שדווקא ההולך בדרך התורה והמצוות ומאזן בין רוחניות לגשמיות בצורה הנכונה על פי ההדרכה האלוקית, מאושר הוא יותר ושמח ומרוצה יותר בחייו בעולם הזה.