"כשחזרתי מקובה ידעתי: 'אין לי עוד מה לחפש בחו"ל'"

כשהצלמת מיכל גרינבוים נשלחה כדי לבצע פרויקט צילום של הקהילה היהודית הקטנה בקובה היא בתחילה הססה. "אמנם יש לי וותק רב בעולם הצילום", היא מציינת. "אבל עד אז עסקו רוב התמונות שלי בצילומי טבע וחפצים דוממים. לא הזדמן לי כמעט לצלם דמויות, אבל בכל זאת החלטתי לקחת על עצמי את הפרויקט, אלא שבאותו זמן לא הבנתי מה מצפה לי בעקבות כך".

(צילומי עבודות: מיכל גרינבוים)

נאחזים ביהדות

מיכל טסה לקהילה היהודית בקובה והתוודעה לקהילה קטנה, ענייה, אך בעלת חיבור עמוק מאוד לשורשים. "לפני שיצאתי עשיתי מחקר לא קטן על המקום, וכך גיליתי שאמנם הקהילה בעשרות השנים האחרונות קטנה ביותר ואינה מפותחת, אך בעבר היא נחשבה לקהילה יהודית גדולה עם כ-12,000 יהודים שהשתייכו אליה. עם השנים קטנה הקהילה כיוון שרוב היהודים עזבו את המקום, בעיקר בשל המשטר הקשה של פידל קסטרו.

"אלא שהדבר המעניין בקובה הוא שבשונה ממדינות אחרות בהן פושה ההתבוללות, מתגוררות בה כיום משפחות שמקפידות בכל מאודן על שמירת היהדות, הן מתחתנות רק עם יהודים או עם גויים שהתגיירו, ומשמרות בכל כוחן את המצוות. כך למשל יש מוהל שמגיע אחת לשנה כדי למול את כל התינוקות שנולדו, וכן רבנים שבאים כדי לחתן את הזוגות. הם נאחזים בכל כוחם ביהדות, וזה מה שהמם אותי"

מסע מטלטל

את המסע בקובה סיימה מיכל ושבה לארה"ב, שם התגוררה באותן שנים. "חשבתי על הקהילה בקובה ששורדת כל כך הרבה שנים בלי להיכחד, ולא יכולתי שלא לחשוב גם על עצמי", היא מספרת.  "הבנתי שזה לא מקרי שהיהודים בקובה מצליחים לשמור על יהדותם, אלא הם באמת מתעקשים על כך, וזה מה שכל כך טלטל אותי. אמנם מאז ומעולם הגדרתי את עצמי כדתייה, אבל קיימתי מצוות כי כך הורגלתי, זה היה בשבילי חלק מהחיים, כמו להבדיל לאכול ארוחת בוקר, ולא מתוך חיבור אמיתי. רק בעקבות  המסע בקובה הבנתי פתאום אלו אוצרות יש לי ביד שלא תמיד מנוצלים, וזה הוביל אותי למקומות מופלאים".

כשמיכל מספרת על כך היא מציגה לא מעט תמונות שצולמו מקובה, כולן משקפות חיים מיושנים באזורים שאינם מפותחים. הבתים אינם חדישים כלל, חלק מהחלונות פרוצים והתחושה היא כאילו מדובר באתר בנייה. "למרות זאת דווקא מכזה מקום יצא עושר יהדותי כל כך גדול", היא מתרגשת.

(צילומי עבודות: מיכל גרינבוים)

תערוכת התמונות מקובה הוצגה זמן קצר לאחר מכן בברצלונה וזיכו את מיכל בפרס, אלא שהיא כבר הייתה עם הפנים קדימה, כשהיא יודעת שמשהו בחיים שלה עתיד להשתנות.

"באותם ימים התגוררתי בארה"ב, אבל המסע בקבה השפיע עליי", היא מסבירה. "הרגשתי שלא ייתכן שאמשיך להתגורר הרחק מארץ הקודש הזמן שהשורשים היהודיים שלי בכלל בישראל, וכך החלטתי לחזור להתגורר בארץ ישראל – לשוב הביתה".

במסע הביתה

בימים אלו יוצאת מיכל בתערוכה חדשה, הפעם בארץ הקודש, הנושאת את השם "במסע הביתה". בתערוכה שעומדת להיות מוצגת החל מתאריך ה-15 במרץ ובמשך כל החודש הקרוב ב'בית אות המוצר הירושלמי' היא מציגה מבחר תמונות רבות מן המסע בקובה, אך גם ממסעה הפרטי. האוצרת של התערוכה היא גלית צימבליסט.

"כילדה גדלתי בפרדס חנה והרגעים הנוסטלגיים שלי ביותר לקוחים משם", היא מסבירה. "בתערוכה אספתי תמונות ורגשות מכל המקומות שביקרתי בהם במהלך חיי, החל בילדות הפסטורלית בפרדס חנה ועד לתחושת הניכור ואי השייכות במהלך שהותי בארה"ב. אני משרטטת בתערוכה לא רק את רגשותיי שלי, אלא גם את רגשותיהם וחלומותיהם של סבי וסבתי בתפוצות: הפחדים וחוסר הביטחון באירופה, המציאות הקשה של מלחמה ועד לאתגרים הפיזיים והרוחניים כיום. את כל אלו אני מציגה בתערוכה שלי שאני חשה אליה קשר בל יינתק, כי היא לא מביאה סתם תמונות מהטבע, אלא את תמונת חיי".

(צילומי עבודות: מיכל גרינבוים)

(צילומי עבודות: מיכל גרינבוים)

(צילומי עבודות: מיכל גרינבוים)