איך עוונות נהפכים לזכויות, ומה נותן כוח בתהומות הייאוש מול המתבגרים?

יוצא לי לעתים קרובות לפגוש הורים לנוער בסיכון. אני מנסה לתת כלים ותקווה, כמו שלמדתי מהרב אורי זוהר זצ"ל, שהנחה כך את אשתי ואותי, כשהיינו בעצמנו בתהומות הייאוש, חסרי אונים מול ילדים מאתגרים. אני פוגש את ההורים המתוסכלים בעיקר בהרצאות ובסדנאות. הם כבר ניסו הכל: ניסו להילחם, ניסו לאהוב, ניסו מקל וגזר, דבש ועוקץ, כלום לא עזר. הם איבדו אמון בכל היועצים. הבנים שוברים את לבם, מחריבים את שלום הבית שלהם ואת הסמכות מול שאר האחים. לא סתם אמרו חז"ל שקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג (ברכות ז'). היחסים בבית הופכים לטעונים מדי, ומצבם של הנערים רחוק ומנותק. אבל אני עקשן גדול, ראיתי על בשרי שאסור להתיאש מאף יהודי, ולמדתי מהרב אורי זוהר שאם ההורים מצליחים לייצר אווירה נכונה, ולהשתמש בכלים המתאימים למצבים האלו, הנערים עוד יעלו על המסלול הנכון, בעזרת השם.

אבל בינתיים, הילדים עושים בחירות רעות, ומכניסים את עצמם למצבי סיכון. את ההורים זה משגע. אף על פי שבסוף עוד יהיה טוב, הצער שלהם עכשיו הוא כבד מנשוא. בדבר הזה אפשר למצוא קצת נחמה בדברי חז"ל שאסור להתייאש, כי כה גדול כוח התשובה (מאהבה), שהעוונות עוד יהפכו לזכויות (יומא פ"ו). כל אדם צריך כמובן להתרחק מהעבירה, ואסור לומר: "אחטא ואשוב" (יומא פ"ה), אבל גם אדם נפל, צריך להאמין שאפשר לתקן הכל. כך אמרו חז"ל, וקשה מאוד להבין ולקבל את הדברים האלו. אבל שמעתי מהרב אורי זוהר זצ"ל הסבר פשוט: כשאדם עובר עבירה, מתגלות בו יכולות ועוצמות רגשיות שאיתם הוא עושה את העבירה, בכל לבבו. כל הטרחה, כל היגיעה, כל ההשקעה, מגלה לחוטא בעצמו עוצמות מסוימות. בהמשך, את העוצמות האלה שהעבירה גילתה, ניתן להפנות ולהשתמש בהן לעבודת השם. העבירה הופכת לזכות, כי ממנה ניתן ללמוד לעבודת השם, "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ" (תהילים קי"ט צ"ח). הרב אורי אמר שהדברים האלו נתנו לו כוחות ותקווה.

גם בפרשתנו, ה"שפת אמת" זצ"ל (תרל"ה) מדייק מהפסוק שמדבר על נדבת הלב לבניית המשכן: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים" (שמות ל"ה כ"ב), שמעלתם של הגברים בתרומת המשכן היתה גדולה יותר, ומקשה על זה, שהנשים לא חטאו בחטא העגל, ולכן לכאורה מעלתן היתה אמורה להיות גבוהה יותר. מתרץ ה"שפת-אמת", שדווקא בזכות זה שחטאו בעגל, הם גילו בעצמם רצון עמוק שאותו הם עכשיו מנתבים לשרשו, כי ממנו הם למדו על עבודת השם, וזה סוד "מקום שבעלי תשובה עומדים" (ברכות ל"ד).

גם בספר "קדושת-לוי" (פרשת שמיני), כתב כך, שנחת הרוח שנוצרת מהעבודה של בעל תשובה היא עצומה, ובספר "מבשר-טוב" (לאדמו"ר מביאלה שליט"א, חינוך, עמ' רי"ג) הביא את דבריו, וכתב שלדעתו צריך כל אחד לשנן אותם פעמים רבות, עד שיזכור אותם ויחיה איתם, ובמיוחד בדור הזה, דור עקבתא דמשיחא, שחושך יכסה ארץ, ומי שמתוך החשכה מתאמץ לעבוד את ה', כל מעשה קטן שלו חשוב כעבודה גדולה בדורות הקודמים. הסתכלות כזו יכולה לתת נחמה ומשמעות לעבור את התקופות הקשות בהתפתחות של הנערים ב.סיכון, ובעזרת ה', עוד תהיה הרבה נחת מכולם.