יהודית רענן, ששוחררה משבי חמאס: "הובאנו לבית חולים בעזה, האחיות צהלו 'הגיע טרף יהודי'"

יהודית רענן (59), החטופה הראשונה ששוחררה משבי חמאס עם בתה נטלי (18), התראיינה הלילה (בין רביעי לחמישי) לערוץ הטלוויזיה האמריקני NewsNation. בריאיון חשפה את אשר עבר עליה בשעות הראשונות לאחר שנחטפה לעזה, היכן הוחזקה ומה עבר עליה ועל בתה.

לדבריה, היא ובתה, בעלות אזרחות אמריקנית-ישראלית, הגיעו לבקר בני משפחה ביישוב בעוטף ולחגוג בו יום הולדת 86 לאימה תמר. זמן קצר לאחר שהמחבלים נכנסו לקיבוץ, הם הגיעו לדירת האירוח שבו שהתה. אימה הספיקה להתקשר אליה ולומר לה שיש מחבלים ושלא תצא החוצה, אבל אז נכנסו לדירה מספר מחבלים ואזקו אותן באזיקונים. אחר כך הובילו אותה לבית אחר בקיבוץ ואמרו לה לדבר עם בני המשפחה שבתוך הבית ולומר להם לצאת. המשפחה סירבה, ורענן העידה כי אינה יודעת מה עלה בגורלה.

החוטפים לקחו אותה ועוד מספר חטופים ברגל לרצועה: "על כל אדם היו שני שומרים חמושים, החזיקו אותנו אזוקים מכל צד. לא יכולתי ללכת מהר וחמוש אמר לי 'אם לא תלכי מהר אני אירה בך'. הוא ירה באדמה וזה היה מאוד מפחיד, אבל לא יכולתי ללכת יותר מהר. היינו בכפכפים, ופחדתי שיבוא עקרב או נחש כי הלכנו בשדות".

קבוצת החטופים הקטנה הובאה לבית חולים מקומי, בו החלו לרכז את החטופים: "בבית החולים שהה בכיר חמאס, לא יודעת את שמו, אבל זה לא היה יחיא סינוואר. הוא דיבר איתנו בעברית. כולם הקשיבו להוראות שלו. הכניסו אותנו פנימה ואז שמענו אחיות צוהלות ושמחות. היו שמחים שהאנשים שלהם חזרו עם מה שהם כינו 'טרף יהודי'. אבל היו חלק מנשות הצוות הרפואי שנראו מפוחדות, הן היו מוקפות באנשים עם רובים. אחד החוטפים בא וחתך את האזיקונים שעל הידיים שלי עם סכין ופצע אותי. אמרתי לאלוהים, 'אתה רוצה שאני אמות ככה?', ידעתי שאם אמשיך לאבד דם, אני פשוט מתה". היא טיפלה בעצמה בפציעה בעזרת סרט שחור וחלק מהפיג'מה שלה, ששימשו לחבישה.

רענן סיפרה כי כדי לשמור על קור רוח ולהירגע היא נהגה לשיר לעצמה ולבתה שירים, גם כשהסיטואציה לא ממש התאימה. עם החוטפים היא הצליחה לתקשר בעזרת מעט ערבית שלמדה באוניברסיטה: "לקחתי קורס בערבית אז אני יודעת נורא מעט, אבל ברגעים האלה, כשאת מאוימת, פתאום כל מה שצריך כדי לשרוד חוזר אלייך".

במהלך השבי רענן ובתה הועברו מספר פעמים למקומות מסתור. "פעם אחת נפלה רקטה ישראלית ממש לידנו. זה היה כמו רולטה רוסית, אתה לא יודע אם אתה הולך למות או לחיות", אמרה.

רענן ובתה שוחררו עוד בטרם נחתמה עסקת ההפוגות ובמה שהחמאס כינה "צעד הומניטרי", כדי לקדם הסכם שחרור חטופים תמורת אסירים פלסטיניים. לאחר השחרור שבו השתיים לארה"ב. לדבריה, גם בשיקגו הרחוקה היא ובתה עדיין חיות בפחד שהמחבלים יבואו אחריהן: "אני מתקשה לישון וחושבת באובססיביות על החטופים. לא היה לנו אוכל, קיבלנו רק הקצבה קטנה של לחם, ואנחנו היינו שם רק 14 ימים - שאר החטופים 150 ימים שם. אני לא יכולה לדמיין מה מצבם עכשיו. אני מתפללת לשלומם של החטופים כל יום, בבוקר ובערב. לא תהיה לי מנוחה עד שכולם ישוחררו. אני מקווה שהם עדיין בחיים".