"בשביל מה קניתי בית עם חצר?!"

לדיון משפחתי

"תפוס את הכדור! תפוס!", נשמעת קריאה קולנית מכיוון החצר הפרטית של משפחת לוי. "רוצי מהר!", נשמעת קריאה נוספת. ברקע עולה גם קולה של הבימבה הנוסעת, וקול התלהבות של הזאטוט הרוכב עליה: "יאייי!". מגיע רגע של שקט, ולאחריו צעקה: "ניצחתי!".

השעה היא שעת בוקר של שבת קודש. הבנים הקטנים של משפחת לוי משחקים בשיא המרץ בחצר הבית, בזמן שהאם ישנה בשלווה. חדרה נמצא בקצהו השני של הבית, וצעקותיהם של הילדים לא מפריעות לה.

"איזה מזל שיש לנו החצר הזו", אמרה האמא מאוחר יותר לבעלה, "כל השבוע אני עובדת קשה כל כך, והמנוחה הזו של שבת בבוקר פשוט מטעינה אותי מחדש. הילדים עסוקים בחצר, ולא שומעים כלום בחדר השינה. ככה יש לי בוקר אחד בשבוע של שקט בראש".

למחרת הסתבר להם, שלא לכולן יש אפשרות לשקט בראש...

ציפי אדלר, השכנה מהבניין שלידם, דפקה בדלת ואמרה: "החלון של החדר שלי פונה לכיוון החצר שלכם, וכל שבת בשעות הבוקר הילדים שלכם צועקים בחצר. זה ממש הורס לי את כל הבוקר של השבת. אני בשעות האלה עדיין נחה, והרעש שהם עושים מעיר אותי. אני אשמח אם תוכלו לדאוג שהילדים שלכם יישארו בתוך הבית עד השעה עשר בבוקר בשבתות".

"נראה מה אפשר לעשות", ענתה גב' לוי בחיוך מאולץ. מיד לאחר שהשכנה נעלמה והדלת נסגרת, אמרה היא לבעלה: "איזו חוצפה! הרי זו החצר הפרטית שלנו! גם אני נחה באותה שעה, ואם הילדים לא ישחקו בחצר, לא יתאפשר לי לישון! הצרכים של גב' אדלר חשובים יותר משלי?! באיזו זכות היא באה ודורשת לא לצאת לחצר בשעות מסוימות? אז בשביל מה קניתי בית עם חצר?!".

מר לוי הבין את הקושי של אשתו. היא באמת זקוקה למנוחה הזו, ובכל זאת הוא לא הסכים איתה. הוא חשב שזה לא הוגן לתת לילדים להרעיש ולהפריע לשכנה בזמן שהיא ישנה. הרי מדובר בילדים שלהם, והם אלו שאחראים עליהם. מר לוי חיכה שאשתו תירגע מעט, כדי שיוכל להסביר לה מה הוא חושב, ואולי הם יצליחו לחשוב על פתרון למצב.

מה דעתכם? האם חייבים לעשות טובה לשני כשהדבר גורם לסבל?

תשובה

צודקת אשתו של מר לוי, כי מן הדין, שכנתה הייתה צריכה ללמוד להסתדר עם המצב. השכנה קנתה דירה בבניין משותף, ועל כן צריכה הייתה לקחת בחשבון שילדי השכנים ירעישו בגדר הסביר, ועל דעת כן קנתה את דירתה. מצד שני, כשמתבוננים מבחינה מוסרית, מקבלת השאלה ממדים אחרים.

בעלי המוסר לימדו אותנו, כי אדם צריך לסלוד מדברים שאחרים סובלים מהם בגללו, וודאי לא ליהנות מדברים אשר גורמים סבל לשני. אל ישכח האדם שהוא נברא בצלם אלוקים, שכל מהותו היא להטיב לבריות, ואיך יעשה בניגוד לטבעו?

לכאורה ישאל האדם, אומנם חפץ אני להטיב עם הזולת, אבל כאשר אני סובל מכך, מדוע יש להקדים את צרכיו של השני לצרכי? מדוע עדיפה מניעת הסבל של הזולת ממניעת מהסבל שלי? הבה נתבונן במעשיו של אברהם אבינו. אברהם אבינו, ביום השלישי למילתו, הכניס אורחים. הבה נדמיין אלו כאבים היו לו. האם אברהם סבל? התשובה היא שלא. אמנם היו לו כאבים אשר גרמו לו צער גדול, אך בעשיית החסד שלו, הוא נהנה יותר. התענוג לחיות לפי צלם אלוקים, השכיח ממנו כל סבל. אף על פי שלאדם עצמו יש צער, מכל מקום זהו צער הגוף, ויחסית לעונג הרוחני שיש לו כתוצאה מעשיית החסד, צער הגוף אמור להיות זניח. אמנם עשיית החסד יכולה להיות כרוכה בסבל כלשהוא, אך בסך הכל צריכה להיות לעושה החסד שמחה בכך.

הנהגה זו מצינו בחז"ל – "המלכת את חברך". בבית המוסר "קלם" ביארו כי אין כוונת "המלכת" בעניינים הקשורים לכיבוד, אלא הכוונה שצריך לבטל את הרצון בפני הזולת. לכן אם אשתו של שמעון מוכנה לבטל רצונה מפני השכנים, כדי לכבד אותם בדרגה הגבוהה ביותר – המלכתם ממש, ייחשב לה הדבר לזכות גדולה. אף על פי שלפעמים הזולת אינו צודק, יש להמליך אותו ולעשות את רצונו. ודאי שיצר הרע טוען כנגד אדם הרוצה להמליך את חברו, כי יש בזה חולשה, שהוא מתבטל לפני חברו. אך יש בזה הוקרת צלם אלוקים של הזולת, וודאי יש עניין בכך.

מר לוי צריך להעביר לאשתו מסר זה, לחזק אותה שזהו מהות האדם, להיטיב לאחרים, ובדרך זו לחנך גם את ילדיו, כך שכולם ירצו להיטיב.

תרגיל שבועי למשפחה

כל אחד יבחר אחד מבני המשפחה, לו הוא יוותר במשך השבוע במצב של קונפליקט.

מתוך הספר "חובת האדם בעולמו - סוגיות במידות לשולחן שבת". לרכישת ספרי הסדרה היכנסו להידברות שופס או חייגו 073-222-1250