חדשות בארץ
"הילדים שמעו בשבי שנדב וים נרצחו": החטופה בשחזור כואב
חן אלמוג-גולדשטיין סיפרה על הימים הקשים בשבי: "אין לאן לברוח שם, ויש חול בפה, החול מגיע לכל מקום". על בתה שנרצחה: "היא התפללה כל הזמן 'שמע ישראל'"
- יצחק איתן
- פורסם ח' אדר ב' התשפ"ד
החטופה חן אלמוג-גולדשטיין (צילומים: תומר ניוברג, אבשלום ששוני / פלאש 90)
חן אלמוג-גולדשטיין השתחררה לפני יותר ממאה ימים מהשבי עם שלושת ילדיה - אגם (17), גל (11) וטל (9). היא איבדה את בן זוגה נדב (48) ואת בתה הבכורה ים (20), שנרצחו בטבח. בראיון לחדשות 12 מספרת אלמוג-גולדשטיין כי ילדיה שמעו על האסון הנורא במהלך השבי, כאשר שמעו על הרצח ברדיו.
מתברר כי ביום ה-20 בשבי, גיורא אלמוג, אביה של חן, התראיין בגלי צה"ל. חן והילדים שמעו את הראיון בעודם בשבי. "משתתפת בצערכם על נדב וים", נאמר בסוף הראיון. "זאת הייתה החותמת. ידעתי וחשבתי עליהם. הם כל יום היו במחשבותינו וליבנו בעזה, חוץ מימים או תקופות מאוד קשות ואז פחות יכולתי לחשוב עליהם, הייתי עסוקה בלארגן את הגוף שלי", סיפרה חן.
"השובים שלנו הבינו ששמענו משהו מאוד דרמטי. גל, הבן שלי, בן 11 וחצי, בכה פעם ראשונה. זה היה רגע קשה, הבנו איזה זירה השארנו בבית. התחבקנו, בכינו קצת. אבל היה צריך להפסיק לבכות מהר, השומרים לא אהבו שאנחנו בוכים. הנושא של הרדיו היה מאוד רגיש, רצינו שהם יתנו לנו שוב את הרדיו. מצד אחד זה העסיק אותנו והיינו בשקט סביב וזה נתן להם שקט, מצד שני הם לא ידעו מה אנחנו שומעים והייתה להם פחות שליטה, הם היו מוטרדים מזה".
חן איבדה לא רק בעל, אלא אדם אותו הכירה 34 שנה, עוד מכיתה ח'. הם בנו בית בקיבוץ וגידלו ארבעה ילדים. "נדב היה חסר מאוד בשיחות בעזה שהיו לנו עם השובים. אמרתי לאגם: 'איפה אבא שידע לענות להם בצורה מעמיקה?'", היא משחזרת. "הוא היה איש מעמיק ודעתן. אני חושבת שהוא היה גאה, הילדים שלו היו מדהימים בתפקוד שלהם, בקור הרוח. ביום החטיפה הילדים פשוט התנהגו בקור רוח מדהים, וגם בעזה. היה ציות, בלי בכי, בלי היסטריה. גם בעזה, בשעות מאוד קשות, כשלי היה קשה עם עצמי, הם ידעו כל אחד להיות עם עצמו. הם לא משכו לי בחולצה ובכו 'אמא תהיי איתי, אמא תעזרי לי, אמא אני מפחד'. הם ידעו באותה עת לתת לי להיות עם עצמי ברגעים הקשים האלה של הפחד והדאגה.
"יום אחד, אחת הבנות עלתה במדרגות לכיוון בחוץ כי היא רצתה רגע לעצמה. היא נכנסה לבכי של היפרוונטילציה עם חוסר אוויר, אין לאן לברוח שם, ויש חול בפה, החול מגיע לכל מקום". הוסיפה אלמוג-גולדשטיין. לסיום, היא סיפרה על התפילות במהלך הרגעים שלפני חדירת המחבלים: "אני נזכרת בפחד מוות שחווינו פעם ראשונה בחיים שלנו. כל אחד היה מכונס בתוך עצמו, המומים מהכותרות שכבר רצות בטלוויזיה. ים הייתה פחות רגועה, היא הייתה אשת הקשר שלנו, היא התפללה כל הזמן 'שמע ישראל'".