מה גורם לאומות העולם לשנוא את עם ישראל?

הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב. מה באמת מסתתר מאחוריהלכה זו?ומה גורם לאומות העולם לקיימה באדיקות כהגדולה?

לאורך כל שנות ההיסטוריה היהודית, מוצאת לה הלכה זו חיזוק הן באידאולוגיות האנטי יהודיות שמחזיקות בהן העמים, והן מבחינת המעשים האכזריים שהם מבצעים נגדנו.

נראה שמשהו פנימי בלתי נשלט מעביר אותם על דעתם.

והשאלה הנשאלת היא: למה? ומהי באמת המשמעות שלהמילה "הלכה" בהקשר הזה?

בהנחה שכל העולם נברא למען עם ישראל, הרי שזו זכות שיש בה גם חובה. העם הנבחר נבחר ככזה על מנת שיפיץ את אור ה' בעולם, שאילולא כן, לשם מה נברא העולם?

אולם כדי לאפשר לאיכות הפנימית הזו להתגלות ולהופיע, היא חייבת להזדכך ולהיות כלי לביצוע התפקיד הנשגב והאחראי.

כשעם ישראל שוכח מאין הוא בא, לשם מה הוא בא ולאן הוא באמת צריך ללכת, הוא מאבד את הסגוליות שבו, קודם כל בעיני עצמו, ואז בעיני הגויים. כשמתחיל התהליך בדרך לאיבוד הזהות שלו, הוא מרשה לעצמו לקרוא לעצמו או להיות "עם ככל הגויים". כשזה קורה, מופעלת האזעקה, כביכול, והגויים קמים עליו לכלותו. השנאה המובנית בתוכם עולה ומתפרצת החוצה באכזריותה.

כמו שבכל פעם שאויב פורץ את גדר המערכת אל הצד שכנגד, מופעלת אזעקה ומתגייסות כל המערכות – בדיוק כך גם כאן.

השנאה היא מעין מערכת התרעה מובנית ופנימית, והקב"ה מפעיל אותה בקרב הגויים כל אימת שאנו כביכול חוצים את הגדר, את הגדרים שלנו, רומסים את הגדרת הזהות העצמית שלנו, מביעים את רצוננו להתערות עמם ומפנים פנינו אליהם לשלום.

ברגע הזה בדיוק מופעל אצלם המנגנון שקורא להם לקום עלינו, זועק עלינו ומבטא ביתר שאת שנאתו אלינו.

הם לא צריכים לספק לעצמם או לנו הסברים הגיוניים למעשיהם, שכן התשובות הם אצלנו.

הם פשוט נשלטים ע"י הקב"ה, הם כלי העזר שלו כדי להחזירנו למוטב.

כשעם ישראל לא מחובר לעצמו ולזהות הפנימית שלו, מתחיל תהליך נסיגה וניתוק שלו מעצמו, ולאחר מכן גם שלו מאדמתו.

משהו בקשר בין החלקים המרכיבים את העם נסדק, ואז מתחילים הסדקים והשברים בינו לבין אדמתו. משהו ביכולת להתקרקע ולהשתרש נסדק ונבקע.

אין לו תשובה טובה מספיק לשאלה מה הקשר בינו לבין ארץ ישראל, ובאיזו זכות הוא נמצא עליה.

התהליך הבראשיתי הזה מוביל לרצון להיות חלק ממשהו בינלאומי, הרבה יותר גדול. משהו בו מבקש להידמות לכל הגויים, כי הרי על זהותו שלו הוא מזמן ויתר... הזליגה לתוך לוע הגויים, הרצון ללמוד ולהתחקות אחר מעשיהם ותרבותם – יש בה משום חציית גדר. העם כביכול עוזב את קווי המתאר שהגדירו אותו כעם נבחר, ועובר את הגדר אל הצד השני. בכל פעם שהגויים חוצים, כביכול, את הגדר, ומגיעים לשטחנו לכלותינו, ופורצים את גבולות ארצנו – ז ה רק שיקוף של חציית הגדר שבה אנו נקטנו, כשעשינו צעד אחד או שניים מבחינה תודעתית מהכיוון שלנו אליהם.

לא הם חצו את הגדר, אלא אנחנו!

זוהי טעות שיסודה בחיים ללא מודעות, שאין בהם חיבור נכון בין העם למהותו. לזה ה' לא יכול לתת יד, ולכן מראש הוא טבע בגויים ובתודעתם, אם לא בעצמיותם, את אותו מנגנון "שנאה" שהוא בגדר "חוק" – הלכה... בכל פעם שתהיה זליגה שלנו לצד שלהם, בכל פעם שנחצה את הגדר, קודם תודעתית ואז גם פיזית – זה יפעיל את המנגנון הזה בתוכם, והם יקומו עלינו.

ואז, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, ניאלץ לחזור למקומנו אנו, בין חזרה פיזית, אל ארצנו, אל ההבנה ש"אין לי ארץ אחרת", ובין חזרה ממקום תודעתי, שעוזר לעם להתחבר בחזרה אל מהותו, אל עוצמתו ואל עצמיותו הפנימית.

משמעות המילה הלכה ביהדות היא למעשה כינוי לכלל החוקים שעל פיהם מצווה היהודי לנהוג. שנאת עשיו ליעקב היא חוק... כמו כל חוק טבע, כך תוכנתה המערכת לפעול מראשיתה.

יש כאן גירוי של המערכת מבחוץ, שגורר אחריו תגובה מבפנים. ההבנה כי אם נפעיל גירוי מסוים על המערכת נקבל תגובה מסוימת מאוד ולא אחרת, יש בה כדי לגרום ל נו לשקול צעדינו ולהבין לעומק איך הדברים מנוהלים מבפנים.

מנגנון השנאה הפנימית שהוטבע בגויים ובא לידי ביטוי כלפינו נועד לרמוז לנו שחצינו את הגדר בינינו לבינם.

אנחנו לא נועדנו להיות עם ככל הגויים, והרצון האלוקי בבריאתנו לא היה כדי שנתמזג עמם. ברגע שזה קורה, מיד מופעל אצלם המנגנון הזה, ואז אנו חוזרים למקומנו.

לכן, כדי לא לעורר אותו, אנחנו צריכים יותר ויותר להתחבר אל עצמנו ואל מהותנו, להשתרש היכן שאנו ממוקמים.

כי המקום שאנו עומדים עליו – אדמת קודש הוא.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך.