עלילת מנדל בייליס: כל הפרטים על המשפט שהוציא את האמת לאור

קיץ תרע"א. מנדל בייליס יצא, כמו כל יום בסיום העבודה, ממפעל הלבנים שבפרברי קייב, אלא שבאותו יום התייצבו מולו שני ז'נדרמים רוסיים: "אתה מנדל בייליס?".

"כן".

"אתה עצור".

בייליס נכנס לכלא הרוסי, מבלי שהיה לו שמץ במה הוא מואשם. ב"חקירתו" התברר שמאשימים אותו ברצח הנער אנדריי יושצ'ינסקי, שנמצא מת במערה ארבעה חדשים קודם לכן.

הנער עבר התעללות, ועל גופו נמצאו פצעים וחבורות. האספסוף הרוסי כבר "ידע" כי היהודים נטלו את דמו כדי ללוש בו מצות, כמנהגם המפורסם... רופאים מומחים ביותר בדקו את הגופה והסיקו כי דמה הוקז, וזה כמובן הוכיח שהיהודים היו צריכים את הדם. גל של אנטישמיות הציף את רוסיה.

אנשי רוח וסופרים ניסו להתערב אצל הצאר הרוסי ועושי דברו, שינהלו חקירה הוגנת. אפילו הגאון החזון אי"ש, שהיה אז אברך צעיר, ניסח מכתב כדי לשלחו לשופט, ובו ניסה להסביר שלפי היהדות לא יתכן להקיז דם של מישהו עבור המצות. אך כל זה לא הועיל כלום.

מה שסדק את הגרסה הרשמית היו עדויות הולכות ומצטברות, שהוריו של הנער כלל לא היו מודאגים כשנעלם, וגם לא הביעו צער כשנמצא מת. אבל הרשויות ברוסיה התגברו על בעיות אלו בקלות. מי שהיתה הרוצחת האמיתית נחקרה ושוחררה מיד.

המשפט נפתח, חבר מושבעים כונס. הרשויות דאגו שהמושבעים יהיו שונאי ישראל, שמאמינים בכך שיהודים רוצחים ילדים. מאות עדים הגיעו, ובשלב מסוים הגיע בית המשפט לשאלה העקרונית, האם לפי היהדות יתכן מנהג או מצווה להשתמש בדם נוצרים למצות? לנו זה נראה מגוחך, אבל בית המשפט הרוסי עסק בכך במלא הרצינות.

הכומר פראטינייס התגייס למשימה. הוא טען שיש לו ידע רב בתלמוד, ועל סמך זאת הוא קובע חד משמעית שלפי התלמוד יש לרצוח ילדים נוצרים. עורך הדין של בייליס שאל אותו (שאלה שהוכנה מראש) אם אפשר עזרה קטנה בתלמוד. הוא זוכר שישנה בתלמוד דמות בשם "בבא בתרא", מי היא אותה סבתא? מה היה התפקיד שלה (בבא = סבתא)? הכומר השיב כי אכן יש דמות של סבתא כזו, אבל כרגע הוא לא יודע אם ברור מה היה התפקיד שלה... הקהל היהודי פרץ בגיחוכים, וכך נוצר הסדק הראשון בעמדת התובע הנחושה כל כך.

בסופו של דבר, למרות כל מאמצי התביעה הרוסית והטיית המשפט, חבר המושבעים התרשם כי מדובר בעלילה, ופטר את מנדל בייליס לחופשי. הוא עלה לישראל בשנת 1914 והתקבל בתל אביב במשמר כבוד. סוף האמת לנצח.