סיון רהב מאיר: ככה שמחים בימים כאלה – ברגישות

"שלום סיון. בננו אורי מרדכי הי"ד עלה בסערה השמיימה, תוך כדי לחימה בשמחת תורה. מאז אותו יום, שתי מילים מקבלות אצלנו משמעות חדשה: 'יִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי'. אלה שתי המילים הראשונות בספר ההלכה הבסיסי שלנו, 'שולחן ערוך', שמתארות כיצד אדם צריך לקום בבוקר. משימתנו היומיומית היא להתגבר על הכאב הנורא ולקום כל בוקר ליום חדש של עבודה ועשייה.

"לקראת שבת המלכה ולקראת החגים האתגר קשה יותר, ולקראת פורים – הקושי הלך וגבר. זה היה ה-חג של אורי שלנו.

"השמחה השנה אחרת, היא מהולה בדמעות של געגועים, אבל אנחנו בוחרים לנסות ולראות את האור. מתוך החושך, יש גם אור שהולך ונגלה בעולם מאז שמחת תורה. אורי הרי לימד אותנו לראות את המציאות בעין טובה. המשפחה נערכה לחגוג את פורים ולקיים את ארבע מצוות היום (קריאת מגילת אסתר, משלוח מנות, מתנות לאביונים, סעודת פורים). ישבנו לסעודה יחד עם 'יין אורי' על השולחן, בתקווה שהרוח של אורי תלווה אותנו ותוסיף אור.

"חשוב לנו לומר לעם המופלא שלנו: שמחה היא לא הוללות, היא חיבור לנצח. היא חלק מהנחמה של כולנו. היא חלק מהניצחון על אויבינו.

"ומתוך השמחה והדמעות, נתפלל שנזכה לניצחון מזהיר, לשובם של חטופינו לחיק משפחתם ולבשורות טובות. שנמשיך כולנו לנסות להתגבר כארי".
 

פורים תשפ"ד, פורים היסטורי

לפני כמה ימים כולם שאלו איך אפשר לחגוג השנה את פורים. מיליוני יהודים בעולם נתנו תשובה שתירשם בדפי ההיסטוריה: איך שמחים ברגישות ובאופן משמעותי. איך מתחברים להיסטוריה וכותבים בה פרק חדש.

המנהגים וההלכות של החג קיבלו השנה עומק אחר. הנה רק כמה דוגמאות (מוזמנים לשתף בסיפורים משלכם): מתכונים שאהובים על החטופים בושלו במטבחים רבים בישראל, צורפו למשלוחי מנות והוקדשו להם. משפטים שאפיינו את הנופלים צורפו גם הם למשלוחי מנות, כהקדשה עם מסר, לזכרם. סעודות הפורים והמסיבות והתחפושות התחברו לכל מה שקורה מסביב.

והנה עוד דוגמה, יוצאת דופן: קריאת מגילת אסתר בכפר עזה, ברחבת "דור צעיר", בכניסה לבית שבו נרצחו סיון אלקבץ ונאור חסידים.

שמעון אלקבץ, לשעבר מפקד גלי צה"ל, ורעייתו ענת, הם ההורים של סיון. כך הם כתבו לי:"מגילת אסתר דווקא כאן. רקענו ברגליים כששמענו את השם 'המן', על האדמה הספוגה בדם. התחבקנו ושרנו בפסוק 'לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה'.

"מאז ימי המן הרשע ועד השבעה באוקטובר – מנסים לפגוע בנו כי אנחנו יהודים. אל מול גבול הרצועה, כשברקע שומעים את הדי הפיצוצים של כוחותינו, באנו לומר לעצמנו ולעולם: עם ישראל חי, לנצח. ענת ושמעון אלקבץ, כפר עזה".

שנזכה לשמחה שלמה.

מה ניקח מפורים?

מה שלוש המילים הכי עוצמתיות, בעיני, במגילת אסתר? מה ניקח איתנו מפורים?

בשלב המכריע במגילה, שבו אסתר שומעת על הגזירה להשמיד את כל העם היהודי ומתחילה לפעול, כתוב: "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת".

מלכות זה לא בגד שקונים בזארה, מלכות זה לא פילטר חיצוני שאפשר לבחור. מלכות היא משהו פנימי. חיבור עמוק לזהות שלה, לשליחות שלה, לקדושה של המעשים שלה, לנצח.

ותלבש אסתר מלכות. וכשהיא פועלת מתוך ביטחון עצמי, שכנוע אמיתי וחיבור לעם ולאלוקים – הכול מתחיל להסתדר ולהתהפך לטובה.

אמרתי את הרעיון הזה באירוע בפורים, מול מאות בנות נוער. התכוונתי לכך שכל אחת מהן יכולה ללבוש מלכות, ולא להיות תלויה בלחץ חברתי, ב"מה יגידו" או ברשתות החברתיות. יש להן עמוד שדרה.

אבל עכשיו, מול מה שקורה בדיפלומטיה העולמית, אולי שלוש המילים האלה יכולות לעזור גם למדינת ישראל ולעם היהודי. ללבוש מלכות. גם כשקשה ומורכב, קודם כל לזכור שהאמת והצדק בצד שלנו.

בשורות טובות.

אם אני פה, סימן שאני אוהב

יש ספרים מרתקים יותר מספר ויקרא שהתחלנו לקרוא בימים אלה בתורה. אחרי ספר בראשית (בריאת העולם!) וספר שמות (יציאת מצרים!), מגיע ספר שרובו הוראות על הקרבת הקורבנות במשכן...

אז למה נמשיך ללמוד אותו, גם כאן, בשבועות הקרובים? כי אם אתה נשאר גם כשקשה – זה אומר שאתה מחויב. התורה מתארת כעת דברים שלא תמיד קל להבין אותם או להתחבר אליהם, אבל אם אתה בסיפור, אז אתה לא מחפש רק כיף, אלא גם מחויבות ומשמעות. אם משהו הוא קדוש ויקר, אז לא עוזבים באמצע, גם אם זה מאתגר. זו הזדמנות לצלול למים העמוקים, לגשת לרעיונות פחות נוצצים ופופולאריים, ולגלות עומקים חדשים ומתיקות מיוחדת.

העיקרון הזה נכון לא רק ביחס ללימוד התורה. גם בזוגיות, בחינוך ילדים, במקומות עבודה ועוד ועוד: אם אני פה תמיד, זה סימן שאכפת לי, סימן שאני אוהב ומשקיע.

ג'ו ליברמן ז"ל, והשבת

ג'ו ליברמן נפטר. הוא היהודי שהגיע לתפקיד הכי בכיר בפוליטיקה האמריקאית, מועמד כל כך פרו-ישראלי לתפקיד סגן נשיא מטעם הדמוקרטים. אבל בבוקר הזה כדאי להזכיר לא רק את הקול החשוב שלו בתוך המפלגה הדמוקרטית, שהיום שומעים בה לצערנו הרבה קולות אחרים. נזכיר גם מורשת אחרת שהוא השאיר, לא פוליטית בכלל.

פגשתי אותו בפעם האחרונה בניו-יורק. ספרו "זמן שבת" בדיוק יצא לאור בעברית, והוא הסביר כמה זה משמעותי עבורו: ליברמן כתב ספר על השבת, כי רצה להזכיר לצעירים יהודים בכל העולם שהם לא צריכים לוותר על מורשתם כדי להגיע הכי רחוק שאפשר. להיפך. לדבריו, שמירת השבת שלו, אפילו באמצע קמפיין לנשיאות, רק הגבירה את ההערכה כלפיו, כאדם בעל עקרונות.

הוא רצה שגם צעירים ישראלים יכירו את הפלא. בשבת, הוא כתב, הוא לא "כבוד הסנטור", ואפילו לא ג'ו, אלא יוסף ישראל בן חנן, השם העברי שבו הוא עולה לתורה.

הוא תיאר איך בקריאת התורה בשבת הוא חש שסוף סוף הוא לא מקשיב לפוליטיקאים שנואמים, אלא לדברו של אלוקים. הוא הזכיר כיצד בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) עם ישראל נהג לעלות לרגל לירושלים למקדש, אבל בכל שבוע, בשבת – הקדושה מגיעה ישירות אלינו, למטבח ולסלון.

הוא הסביר שלא פחות מהקידוש בליל שבת, גם טקס ההבדלה במוצאי שבת הוא חשוב מאוד, כי אנחנו זקוקים בחיינו להבדלה, לגבולות, לאבחנה בין זמנים ומצבים.

וזה אולי משפט המפתח בספר של ליברמן: "כששואלים אותי: איך אתה יכול להפסיק את כל עבודתך כסנטור כדי לשמור שבת מדי שבוע? אני עונה: איך הייתי יכול לעשות את כל עבודתי כסנטור במשך שישה ימים בשבוע, אלמלא הייתי מפסיק כדי לשמור שבת?".

ליברמן נפטר בגיל 82, לקראת שבת. לזכרו. שבת שלום.