חגי לובר למפגינים: "אף אחד לא ישרוף את המדינה שלי"

אף אחד לא ישרוף את המדינה שלי. נמאס לנו מהאיומים של קיצוניים. כן, גם אם לקיצוניים האלה יש קרובי משפחה בעזה.

אתם לא תשרפו את המדינה. זה לא בא בחשבון. ואם צריך להאבק בכם, אני אאבק. מיליוני אנשים מסתכלים בכם בחוסר אמון, בחוסר הסכמה, בזעזוע, ורק מפני כבודכם - הם שותקים.

אני לא אשתוק. הבן שלי נהרג בעזה. הלך להגן ולשחרר את הילדים שלכם, ונהרג. עזב הכל, השאיר אחריו אישה בהיריון וילד בן תשעה חודשים, ונהרג.

הוא לא יחזור יותר. בשום הסכם. ולכן מותר לי להגיד לכם: אסור לכם לפרק את המדינה. אסור לכם להשתולל. אסור לכם לחסום כבישים. אסור לכם להתעמת עם שוטרים. אסור לכם לקרוא לסרבנות. אסור לכם לטלטל ניידות. אסור לכם לנסות לפרוץ לבית ראש הממשלה.

זה שהילדים שלכם שבויים בעזה, זה כואב, זה מצער, זה חותך את כולנו מבפנים, זה יגרום לי לשלוח שוב את שלושת הבנים שנותרו לי, להילחם, ולהסתכן בשבילם. אבל זה לא נותן לכם שום זכות יתר: אין לכם זכות 'להסיר כפפות'. אין לכם זכות לקלל את נבחרי הציבור. אין לכם זכות לצרוח בושה. אין לכם זכות להפר את הסדר הציבורי. אין לכם זכות לחסום את נתב"ג. אין לכם זכות להכריז על שביתה במשק. אין לכם שום זכות כזו.

תתאפקו. שומעים? ת-ת-א-פ-ק-ו. הביעו את דעתכם - אבל אל תצעקו. אמרו שחייבים הסכם עכשיו - ואל תחסמו. אמרו שכולם תמורת כולם - ואל תקראו למרד. אמרו שאסור לכנסת לצאת לפגרה - ואל תאיימו. אמרו שחייבים להחליף את ביבי - ואל תדליקו מדורות. הגידו שחייבים בחירות עכשיו - ואל תעזו לעלות על הכנסת. הגידו שכולם כשלו - ואל תהרהרו אפילו באפשרות של הפיכה.

הפסיקו לאיים על העם הזה. זוהי דעתכם. שמענו. אל תכפו אותה. רוצים לשמוע גם את דעתי? לפי דעתי, יהונתן נהרג בגלל הסכמי אוסלו, שחלק מכם תמכו בהם. לפי דעתי, יהונתן נהרג בגלל ההתנתקות, שחלק מכם עודדו אותה בשלטי תמיכה בפתחי קיבוצים. ובכל זאת, אני לא צורח עליכם ברחובות, אני לא חוסם לכם את הדרך, אני לא מסרב פקודה, אני לא מבריח כסף לחו"ל, אני לא מקלל את נבחרי הציבור שלכם שעדיין תומכים בכל האסונות האלה.

אני שולח ואשלח את בניי להילחם. אני אתמוך ואציית לכל ממשלה נבחרת, גם אם דעתה שונה מדעתי. אני לא חושב שיש לי זכות להרוס את המדינה האהובה הזו. כי עכשיו נלחמים, כי עכשיו מחלימים. כי עכשיו מתחברים. עכשיו זה זמן לפנות יחד כלפי חוץ. זה הזמן להראות אהבה זה לזה.

ולקפלניסטים, לאחים לנשק, לברקים, לאולמרטים שתמיד רצו להפיל את ביבי, אני אומר: אל תתפסו טרמפ על הכאב של המשפחות. אל, אל, אל. חזרו בכם.

ודעו, משפחות חטופים יקרות, לא שכחנו את קרוביכן, האחים שלנו. לא שכחנו ולא נשכח. אבל די. הפסיקו למען השם, למען העם, למען הניצחון. ואם לא, אני ואחרים נהיה שם. משפחות שכולות, פצועי צה"ל, ומשפחות חטופים שחושבות אחרת, נעמוד יחד מול האנרכיה, ולא ניתן לכם. פשוט לא.

(מתוך הפייסבוק של חגי לובר)