בחן את עצמך: מהו "פשיון"?

האם המלה "פשיון" מעוררת אצלך תיאבון? אתה מדמיין תרנגול שמן המסתובב על הגריל? כדאי שתעביר נושא, כי המונח ההלכתי "פשיון" מתיחס למשהו אחר לגמרי, שקשור ב... צרעת.

המונח "פשיון" מוזכר הרבה פעמים במסכת נגעים, ומיוסד על הכתוב בתורה, "אם לא פשה הנגע". לפשות זה לגדול, להתרחב. הכהן מסגיר את המצורע שבעת ימים, ולאחר שבעה ימים הוא בוחן אם הנגע התרחב. אם הוא התרחב, סימן שהמחלה מתגברת, וממשיכים בשלבי הרחקתו של המצורע. אבל אם עמד בעינו, אזי יש לו סיכוי לטהרה.

וכאן נשאלת שאלה מעניינת: הרי הנגע הוא בסך הכל כתם על הגוף. איך הכהן יכול לזכור, שבוע אחרי, את גודל הכתם המדויק, ולקבוע חד משמעית אם גדל או קטן?

רבי יעקב בעל הטורים כותב פירוש מעניין מאד, על הפסוק "והסגיר הכהן את הנגע". הוא מפרש "הסגיר" מלשון מסגרת: הכהן עושה מסגרת צבעונית עם צבע כלשהו סביב הנגע, מצייר על גוף המנוגע, וכך הוא יכול לראות בקלות אם הנגע פשה או להיפך. רבי יעקב למד את הדבר מדברי אביו הרא"ש, "והחכם שבחכמים אי אפשר לו לעמוד בטביעות עין על פשיון כל שהוא אם לא יעשה סימן" (רא"ש מגילה ז' ע"ב).

אמנם הרב מקלנבורג, בעל הכתב והקבלה, ועוד, מעירים שאין זה הפירוש במילה "והסגיר", כפי שקבעו חז"ל, ולכן הפירוש הזה אינו אלא סימן בעלמא. ועוד, בדברי הרמב"ן מבואר שהקביעה היא "למראה עיני הכהן" – התורה נתנה את הדבר לשיקול דעתו. אם הוא מתבונן ונראה לו שהנגע גדל, זה מה שקובע, ואין צורך לסמן באמת, וכך כותבים המשנה למלך ועוד פוסקים חשובים.

"והסגיר את הנגע" – הכוונה את האדם הנגוע. סוגרים אותו בחדר, "מסגירים" אותו לשמים, שיקבעו את דינו, היו שפירשו שצריכים לסגור את  הדלת, לנעול אותו, שלא יהיה מגע עם אחרים. אבל גם על זה כותב בעל הכתב והקבלה, שאין שום צורך. הסגירה היא הקביעה שיהיה סגור בחדר, ויצפה לרחמי שמים כדי להינצל מן הצרעת.