אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת תזריע

"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים" (ויקרא י"ג, ב')

בפסוק זה מתוארת הצרעת בשלושה אופנים: שאת, ספחת ובהרת – מה ההבדל בין השלושה?

בעקבות מאמר חז"ל כי עונש הצרעת מגיע בשל דיבור לשון הרע,  מסביר אורח חיים הקדוש שהכתוב רומז לנו כאן על שני מראות נגעים – שאת ובהרת.

"על פי מה שכתב רמב"ם בפרק ז' מהלכות דעות וזה לשונו: לשון הרע הוא המספר בגנות חברו אף על פי שאומר אמת, אבל האומר שקר הוא נקרא מוציא שם רע על חברו".

הרמב"ם מבאר כי מי שמספר דברים לא ראויים על חבירו, אעפ"י שמדובר בדברי אמת, נחשב כמספר לשון הרע. לעומת זאת, מי שמדבר רע על חבירו ואלה דברי שקר, הריהו מוציא שם רע.

אם כן, נגע הנקרא "בהרת" מגיע על עוון לשון הרע, ואילו נגע הנקרא "שאת" מגיע על עוון הוצאת שם רע.

"וכנגד ב' אלו אמר שאת או בהרת:

* שאת כנגד מוציא שם רע, ואמר שאת ע"ד (שמות כג א) לא תשא שמע שוא.

* בהרת כנגד לשון הרע, ואמר לשון בהרת בהירות שיורה הצדקת הדברים הנאמרים כי כנים הם ואף על פי כן מאוסים הם ויסובבו הצרעת.

ומה לגבי ספחת?

בשני האופנים של הצרעת, הן בעוון לשון הרע (בהרת) והן בעוון הוצאת שם רע (שאת), עדיין יש טווח של דרגות שונות בחומרת העוון – ולפיכך ה' עשה ספחות (כלומר, מראות שונות של הנגע), כדי שעל פי חומרת הגנות והביזוי שחלילה יעשה לחבירו, כך ייענש בצרעת חמורה יותר.

"ולצד שיש הדרגות בב' הבחינות, לזה עשה ה' ברוך הוא ספחת לשאת ולבהרת כבחינת הדבור אשר יסובב אותה".

מדוע לא סיפר הבעל לאשתו שהשכן רימה אותם ב-100,000 שקל? הרב זמיר כהן בסיפור מפתיע ומעורר מחשבה