"על מה המהומה?! אתה לא יודע כמה ייסורי נפש אתה גורם לי?!"

השבוע אני רוצה לשתף אתכם בטלפון חסוי שקיבלתי יום אחד.

"שלום וברכה, כבוד הרב", כך פותחת האישה בקול חלוש, "אני רוצה להתייעץ על עניין אישי מאד, אבל חשוב לי לדעת שהדברים יישארו חסויים".

לאחר שנתתי לה את הסכמתי שהדברים לא יצאו החוצה, היא התחילה לשתף. מובן שכל פרטי הסיפור שונו לחלוטין.

"האמת היא שאני לא יודעת מאיפה להתחיל... זה קשור לבעלי... אני ממש ממש מתמודדת. קשה לי", כאן נשבר קולה, והבנתי שמעבר לקו היא מזילה דמעות.

המתנתי בדממה, מורגל בסיטואציות מעין אלו.

לאחר מספר רגעים המשיכה האלמונית, וכך סיפרה: "בעלי, לא נעים לי להגיד, אבל הוא לא אדם דתי. נ-ק-ו-ד-ה. אין לו שום חיבור לקדוש ברוך הוא. המצב הרוחני שלו קורע לי את הלב".

האישה נאנחה בכאב, וכך המשיכה: "אבא שלי בחר בו כבחור מתמיד. הוא גם שילם עליו ממיטב כספו, בהתחלה בעלי שיחק מצוין בתפקיד. כשהיינו מתארחים אצל ההורים שלי בשבתות, הוא היה קם ל'ותיקין' ואומר דברי תורה. אבל בבית הוא הפך לאדם אחר. תפילות חטופות ביחידות, לא פותח ספר וכל כולו שקוע בהבלי העולם הזה.

"במשך השנים, ככל שנולדו ילדים והוא הבין שאני עמוק עמוק בכיס שלו, הוא פשוט עזב הכל. מה שנשאר זה רק כובע, חליפה וזקן. מתחת לזה אין כלום".

בשלב זה עצרתי את שטף דבריה של האישה הכאובה: "אני שומע כל מילה. מבין היטב את ההתמודדות, וחושב שאולי אוכל לעזור. אבל יש לי בקשה: שתבואו אלי שניכם ביחד".

"שנינו ביחד?", שאלה האישה בתמיהה עמוקה. "מה הקשר שלי לבעיות של בעלי? אני אישה ישרה והגונה, יראת שמים מקפידה על קלה כבחמורה. הבעיות הן רק שלו. אין לי שום קשר למצב".

שבוע לאחר מכן הם התיצבו בקליניקה. הגבר, יוסף חיים, התיישב בניחותא, רגל על רגל, שידר נינוחות וכל שלוות העולם ניכרה על פניו. לעומתו, אשתו רבקה ישבה בדריכות, וכל שריריה סיפרו על מתח ולחץ עצום שהיא סוחבת.

פניתי ליוסף חיים ושאלתי: "מדוע רבקה אשתך פנתה לטיפול?".

יוסף חיים פרש את ידיו לצדדים, ואמר שבכנות, אינו מבין כלל מה הסיפור. "מבחינתי יש לי חיים נהדרים, אישה נפלאה וילדים בריאים, פרנסה מכובדת, ואיני מבין על מה המהומה".

"על מה המהומה?!", הזדעקה רבקה, "וכי אתה לא יודע כמה ייסורי נפש אתה גורם לי? הבושות היומיומית שאני סופגת בגללך מעלות לי את לחץ הדם וגורמות לי לסטרס בלתי נסבל. מה השכנים חושבים לעצמם על אדם שאף פעם לא דורך בבית הכנסת השכונתי? מה יהיה עם ישיבות? איזה סמינר יקבל את לאהלה בשנה הבאה? על שידוכים אני בכלל לא חושבת....".

"אני לא יודע מה את רוצה ממני", הגיב יוסף חיים בתמיהה. "אני כן יודע שיש המון דברים שאני ממש מתחשב בך בהם, אף על פי שלא פשוט לי. את יודעת היטב שכבר שנים אני רוצה להחליף רכב לרכב חשמלי, שהוא נוח וחסכוני יותר, ורק בגלל הפחדים שיש לך מהשכנים אני משלם דלק. לא ידוע לי שהתורה אוסרת לנהוג ברכב נוח, אבל אני מבין את הרגישות שלך. הנה, אני גם לא מגלה לאף לאחד שאני לומד הנדסת חשמל. מה בסך הכל אני עושה? רוצה לפרנס את הבית בכבוד ולסלק חובות. את אולי רוצה שאחיה על חשבון אחרים, אבל אני מרגיש ממקום של אחריות שלא כך צריך לחיות. גם פה אני מרגיש שמה שמנהל אותך אלה לא דברים אמיתיים, אלא פחדים חברתיים, וזה בסדר. אני לא דוחק בך להתגבר על זה, אבל לפחות אל תאשימי אותי".

* * *

קוראים יקרים,

בעיני, אין דבר כזה צד אחד.

בני זוג הם כמו כלים שלובים, גובה המים בשני הכלים זהה לחלוטין.

כשאותה אישה הגיעה אלי, התחלתי לברר מהם המנועים שלה בעבודת ה'. מתברר שיושבים שם שיקולי דעת רבי עוצמה: "מה יגידו"; "איך אני אצליח לתמרן את בעלי להשתנות"; "איך אני אגרום לתלמידות שלי להתחזק"...

כלומר – יש המון פעילות חיצונית מרשימה, אבל מעט מאד, אם בכלל, חיבור אמיתי פנימי ועמוק.

המצב של בעלה הוא בעצם שיקוף מדויק, מעין צילום רנטגן לתוך הלב שלה.

ואף על פי שהיה נראה שצד אחד מוסרי וערכי, והצד השני רדוד ועסוק בעצמו – זה לא בדיוק כך. בבדיקת עומק, גם מי שנראה מוסרי מאד, יכול להיות מנוהל על ידי פחדים לא פחות מבן זוגו הרדוד וה"אגואיסט".

כשבני זוג מבינים את העומק הזה, ומוכנים להסתכל לעצמם בעיניים ולעשות עבודה, אז כל אחד מתחיל לבנות בתוכו משהו אמיתי, מדויק ומחובר יותר.

יהי רצון שנזכה להתנקות מהקליפות החיצוניות, ולהצליח להתחבר יותר ויותר לאור האורות של האמת.

פסח כשר ושמח.

הרב אריה אטינגר הוא יועץ ומייסד בית ספר להכשרת יועצים זוגיים.