החות'ים וההיסטוריה היהודית: כך נוסדה ממלכה ושמה חימייר

החות'ים בתימן מאשימים את ישראל שהיא ישות מלאכותית היושבת על אדמות ערביות קדומות, ולכן תוקפים ספינות בדרכן למפרץ אילת, ועושים הרבה בלגן עולמי, אבל יתכן שהם אינם יודעים, כי דווקא הם יושבים על אדמה שבה לפני 1,500 שנה התקיימה ממלכה יהודית גדולה וחזקה, ושמה היה חימייר.

חִימיְיַר הייתה ממלכה קדומה ששכנה בחלק משטח תימן של היום, על דרך הבשמים העתיקה.

הממלכה נוסדה בשנת 115 לפנה"ס, והייתה ממלכה דומיננטית בדרום ערב עד 525 לספירה. מלכי חימייר, המכונים לרוב בשם המלכותי "תוּבַּע" (כשם שמלך מצרים מכונה "פרעה"), התרשמו כל כך מיהודי הממלכה, עד שכולם התגיירו בשלב מסוים, והיא הפכה לממלכה יהודית.

אגדות מוסלמיות, מספרות כי התוּבּע הראשון להתגייר היה אַבּו-כַּרִבַּ אַסְעַד, אשר מלך בשנים 420-385 לספירה. האגדות מספרות שכאשר גילה אבו כּרִבּ שבנו נרצח בידי תושבי העיר ית'רבּ (שמה הקודם של העיר אל-מדינהּ בחצי האי ערב), הוא יצא להילחם בהם והטיל על העיר מצור כבד. במהלכו, הגיעו אל אבו כּרִבּ שני חכמים יהודים מתוך העיר, ושכנעו אותו להסיר את המצור ולהתגייר. אבו כּרִבּ הביא את שני החכמים איתו לחימייר, וניסה להנחיל בה את היהדות. תחילה נתקל אבו כּרִבּ בהתנגדות מטעם עמו עובד האלילים. לאחר שקיים משפט באש, במהלכו עברו החכמים היהודים בלהבות ויצאו ללא פגע, נוכח העם כי היהדות היא הדת האמיתית, והתגייר בעקבות מלכו.

כלכלתה של חימייר נשענה על חקלאות ומסחר בדרך הבשמים בלבונה ומור, וספינות משטחיה היו מפליגות על בסיס קבוע בים סוף ובאוקיינוס ההודי. הספר היווני "פֶריפְּלוּס הים האריתריאי" (פריפלוס - קובץ הוראות שיוט), מתאר את ממלכת חימייר ואת התוּבַּע כריבאל (Charibael), כידידותיים לרומאים: "אחרי תשעה ימים או יותר ישנה סאפאר, המטרופולין שבו חי כריבאל המולך על שני השבטים - החמירים ושכניהם השבאים; דרך שליחים ומתנות הוא היה ידיד הקיסרים".

בירתה של ממלכת חימייר הייתה העיר זפאר (ט'פאר; Zafar), הממוקמת כ-130 ק"מ מדרום-מזרח לעיר צנעא. מחקר ארכיאולוגי שהתקיים באתר העיר בין השנים 1998–2010 חשף שגודלה היה 120 דונם, ושהיא הכילה, לפי מחקרים מודרניים, 25,000 תושבים. בזפאר התגלו גם ממצאים מרשימים של התרבות החומרית של חימייר: 400 מתחמי חומה, קברים, מזרקות ובניינים. החוקרים מצאו בשרידי העיר גם כ-200 כתובות וכ-900 תבליטים.

במשך תקופה זו התקיימה שושלת של מלכים יהודים בממלכת חימייר היהודית, שידועים לנו גם שמותיהם, כשהאחרון שבהם והמפורסם ביותר הוא יוסף דו-נואס (שמו מופיע בכתובות חימייאריות בשם "יוסף א-סאר"). בתקופתו הוא ניהל חילופי איגרות עם חכמי הישיבה בטבריה, שהייתה אז מרכז יהודי חשוב. הוא שלט בתימן בין השנים 517-525 עד שנהרג במלחמה נגד המורדים הנוצרים שפלשו מחבש וממלכתו נכבשה ונפלה.

יהודים מחימייר היו שולחים את מתיהם להיקבר בארץ ישראל, וקברים כאלו עם כתובות חימייאריות ניתן למצוא בבית שערים שבגליל.