בשביל מה הקב"ה החליט בכלל לברוא את העולם?

מדוע, בכלל, החליט אלוקים ליצור את העולם ואת האנושות? האם לא היה קל יותר לוּ כל זה לא היה נברא? לא הייתי צריך לעבוד, לא היה סבל, ולא רעב ומלחמות. בהחלט, ייתכן שכך היה פשוט יותר, אבל בעזרת משקפינו המיוחדים נבין שהמאמץ משתלם. התורה מלמדת שהעולם והחיים יקרים מפז, ועל תשובה על שאלה בסיסית זו – למה העולם קיים? – אפשר לחשוב ימים שלמים. אילו הפנינו למדגם של אנשים את השאלה הזאת, מן הסתם היינו מקבלים תשובות כגון, שאלוקים היה משועמם והוא בנה בדרך קסם משחק ענק של גולות עם הכוכבים... או שהוא יצר את הכול כדי ליהנות ממיליארדי אנשים שישרתו אותו בתפילות ובהעלאת קורבנות...

הפילוסופיה היוונית החזיקה בתפיסה שאף על פי שאלוקים ברא את העולם, לא הייתה לו בכך שום מטרה מוגדרת, כלומר שהוא ברא את הכול באופן לא מודע, בלי לדעת על קיומנו, והוא אינו מתערב בשגרה שלנו.

אם נערב את ההיגיון, נבין שהתשובות האלה כוזבות. לפי מה שכבר ידוע לנו, אלוקים מושלם ולכן אינו זקוק לשום דבר. מכאן, שלא היה לו צורך או אינטרס ליצור את העולם. עם זאת, קשה להאמין שיקום מורכב כל כך נוצר בטעות. מי שמאמין בזה, שולל את קיומו של אלוקים, וכפי שכבר הסקנו, עולם מושלם שכזה יכול להיווצר רק בידי חכמה המודעת למעשיה.

כדי שנבין טוב יותר למה העולם קיים, עלינו לדעת שאלוקים הוא טוב עד אין-סוף! יש אנשים בעלי לב טוב שתמיד מוכנים לעזור, אבל לטוב ליבם יש גבול. אצל האלוקים זה שונה לחלוטין – הוא טוב לאין ערוך.

הספר "דרך השם", שנכתב במאה השמונה-עשרה בידי הרב משה חיים לוצאטו, מסביר ברורות את כוונתו של האלוקים בבריאת העולם: האלוקים יצר את העולם כדרך לבטא את טובו האין-סופי – טוב לב שנותן מעצמו בלי לקבל מאחרים מאומה. מאחר שכדי שהוא יוכל לתת צריך מישהו שיקבל, הוא יצר את העולם ואת האדם. אנו יודעים שהוא ברא הכול והוא משגיח על הכול, אך מאחר שהוא מושלם, הוא אינו זקוק לשום דבר, ועל כן אף אחד אינו נותן לו מאומה – לא כבוד ולא הנאה אחרת.

יוצא, שכאשר אתה מתפלל או נוהג על פי חוקי אלוקים, אינך עושה את זה לטובתו אלא – לטובתך. הוא לא צריך מאיתנו שום דבר! לא בא בחשבון לחשוב שהוא יפיק תועלת מהכבוד שאנו רוחשים לו בתפילותינו.

אם כן, אלוקים ברא את העולם ואת האדם כדי שיהיה מי שיקבל מטובו.

זכור לי היטב שבסופו של היום ההוא שבתי לאכסנייה כשבליבי תחושה ייחודית של רווחה: "משמע שהעולם אינו מקום רע כל כך...", חשבתי. "להפך, הוא תוצאה של טוב אין-סופי!". נשכבתי והתחלתי לחשוב על כל מה שלמדתי באותו יום. חייכתי לעצמי והרגשתי באותו רגע איך אלוקים קרוב אלי.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.