פרשת קדושים
רמב"ן על פרשת קדושים: דבר תורה קצר ומרתק לשולחן השבת
רוצים להוסיף ערך לשולחן שבת? הכנסו לפירוש קצר ויפה לפרשת השבוע, מבית אור החיים הקדוש, עם עצות וחיזוקים ייחודיים.
- יונתן הלוי
- פורסם א' אייר התשפ"ד
פרשת השבוע, פרשת קדושים, פותחת בפסוק: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אלוקיכם".
הרמב"ן מביא את דברי רבותינו בתורת כהנים, שפרשה זו נאמרה בהקהל, מול כל בני ישראל, מפני "שרוב גופי תורה תלויין בה".
בורא עולם מצווה את עמו: "קדושים תהיו". רש"י מסביר על כך: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה". כלומר: "פרושים תהיו. כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים".
הרמב"ן מבאר כי לדעתו אין הכוונה בציווי "קדושים תהיו" לפרוש מן העריות, אלא להתקדש דווקא בדברים שהתורה התירה, כדי שהאדם לא יהיה "נבל ברשות התורה".
אלו דבריו:
"והענין: כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין. אם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות".
הרב זמיר כהן בסרטון מרתק במיוחד: כיצד להיות קדוש?
הרמב"ן מפרט כיצד האדם יהיה פרוש אף מדברים שהתורה התירה:
"ימעט במשגל, כענין שאמרו (ברכות כב): שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו".
ממשיך הרמב"ן ומפרט כי אף בשתיית יין, אותו התירה התורה, יקדש האדם את עצמו וישתה רק מיעוט:
"ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב (במדבר ו ה) הנזיר קדוש, ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט".
עוד אומר הרמב"ן להישמר מטומאת מת:
"וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אף על פי שלא הוזהרנו ממנה בתורה כמו שהזכירו (חגיגה יח): בגדי עם הארץ מדרס לפרושים. וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו ח) בשמרו מטומאת המת גם כן".
וכן, על האדם להישמר מריבוי אכילה ומריבוי דיבורים, וכאשר אדם יתמיד בכך יגיע לדרגתו של רבי חייא, עליו נאמר שלא שח שיחה בטלה מימיו. כה דבריו:
"וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב 'וכל פה דובר נבלה'. ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו".
מסכם הרמב"ן ואומר: "וטעם הכתוב שאמר 'כי קדוש אני ה' אלהיכם' לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים, והנה זה כענין הדבור הראשון בעשרת הדברות".
הרב אורי זוהר בסרטון נפלא על פרשת קדושים: