מהו "חלל"? פרשנות מרתקת מתוך הכתובים

המונח "חלל" עשוי לבלבל. הוא מתקשר ליותר מדי דברים שנראים לא קשורים. "תותח על חלל", נשמע כמו תיאור של גיבור על, ששולט גם בחלל ובמלחמות הכוכבים. אבל "חלל" זה גם חייל שנפל על משמרתו, ודוד המלך ספד לשאול ויהונתן: "הצבי ישראל על במותיך חלל".

בפרשת השבוע, מוזכר מונח נוסף: "חלל" – אדם שהתחלל מן הכהונה.

לכהן אסור להינשא לגרושה. במידה והוא חוטא ועושה זאת, ואף נולד להם בן, הבן הינו חלל. אין לו דיני כהונה, הוא אינו נושא את כפיו, אינו אוכל בתרומה ומותר לו להתחתן עם גרושה. כמו כן, הכהן אסור להינשא לחללה. גם בנו של החלל – הינו חלל.

איך כל המושגים האלו קשורים?

מעניין שהתורה משתמשת בשורש נוסף דומה:

"לא היתה לאיש... לא יטמא... להחלו... כי את אשי ה'... מקריבים... אשה... לא יקחו... ואשה גרושה מאישה לא יקחו... כי את לחם אלהיך הוא מקריב... ובת איש כהן כי תחל... באש תישרף".

האשים והלחם המוקרבים לפני ה', הם הסיבה שאיש כהן נזהר מאשה שהיא בבחינת חילול עבורו, לא יקחנה, ולא יקרב אליה.

אז איך קשורים האשים של הקרבנות לאיש הכהן? ואיך קשור הלחם המוקרב, למניעת החילול?

הלחם הוא החיבור המיוחד של החומר. הטבע הייחודי של הגלוטן שבחיטה, הוא שהוא יוצר מקמח, שהוא אוסף פירורים נפרדים, חיבור והלחמה של יצירה חדשה, שעליה ציותה התורה מצוות הפרשת חלה, ולכן הקרבן נקרא: קרבני-לחמי. המשמעות אחת – לשון קרבה ודבקות וכוח חיים. השורש "לחם" הוא ההיפך מלחלל, להפריד.

האות ח' מסמלת את החומר, והאות ל' מסמלת את פעולת השינוי והשימוש בו. ל' באה כפועל, כשימוש. יש "אוכל", וכאשר פועלים את פעולתו אזי זה "לאכול", וכך כל דבר: לפתוח, לסגור, וכו'.

חלל הוא סילוק מתמשך של החומר, וכך גם המת נקרא חלל, כי מעתה נפרד לחלקיו. גם הכהן החלל נפרד מן הכהונה. הכהונה היא גוף גדול של חיבור לשבט הכהונה ולקדושה, והחלל נהפך לחלק בודד שהיה פעם חלק מהגוף. יצירת החלל היא חלוקה.

כך גם השימושים האחרים של ח' ול': החלון הוא נקב והעדר, חילוץ גם ענינו הוצאה ויצירת חלל, וכן חלק, וממנו חלש. ואילו לחם הוא חיבור, סילוק ההפרדה, המביא לידי חיבור והלחמה. וכך דרשו חכמים "את הלחם אשר הוא אוכל" – זו אשתו, לוח הוא חיבור של קרשים, וגם המלחמה היא היצמדות של הפרטים זה לזה ("קְרָב"). גם נוזל החיים, המח של החי או הצומח, נקרא לפעמים לחם, (צפניה א', י"ז, ירמיה י"א, י"ט), וממנו "לא נס לחה". וכל מזון נקרא "לחם", כי הוא מזין ומחבר את חלקי הגוף זה לזה.

ולכן "חילול" בכל צורותיו – חילול ה', חילול הקודש, חילול הכהונה, הוא ההיפך מ"לחם ה'", מקרבנות וקרבה. הוא פירוד וחלוקה.