מה קרה לפיצה שהכין פושקא התרנגול?

שלום ילדים יקרים! מה שלומכם? זה שוב אני, פושקא התרנגול. חיכיתי מאוד לספר לכם מה קרה לי. אתם יודעים, אני אוהב לבשל במטבח. ראיתםפעם תרנגול מבשל? אני מאמין שלא. אבל תדעו לכם שאנחנו יודעים לבשל מצוין! אתמול, כשביקרתי את הרב שלי, החלטתי להפתיע אותו. לאחר שביקשתי ממנו רשות, נכנסתי למטבח, ערבבתי קמח במים, לשתי בצק והכנתי פיצה טעימהביותר. אחר כך הכנתי את רוטב העגבניות, ושמתי חבילה שלמה של גבינה צהובה. כשהכנסתי את הפיצה לתנור כבר הייתי חסר סבלנות. חיכיתי בקוצר רוח שהפיצה תהיה מוכנה, ואז אני אשלוף אותה, ואכבד את הרב הצדיק שלי בארוחת ערב שתרנגול כמוני יודע להכין.

מה קרה לפיצה שלי?

מה שקרה לבסוף הפתיע אותי. הגשתי לרב בגאווה את הפיצה, ואמרתי לו: "הרב, תן לטעמיםלטייל לך בפה. תרגיש את הגבינה הצהובה, את רוטב העגבניות החמצמץ ואת הזיתים הטריים שחתכתי דק דק!" אני הייתי כל כך קופצני מהתרגשות, ולכם אני אגלה בסוד: זאת הפעם הראשונהבחיי שהכנתי פיצה! הרב טעם חתיכה קטנה ושתק. "נו, הרב, נכון שהפיצה שלי מדהימה?", כמעט עפתי בחדר מהתלהבות. "אני כבר חשבתי לפתוח פיצריה שבה אכין פיצות לכולם. אפשר לקרוא לה: 'פיצקה'! הפיצריה הביתית של פושקא!". הרב שלי חיכה שאסיים את דברי, ואז אמר לי בעדינות: "פושקא, אני חושב שהבצק של הפיצה לא אפוי מספיק". אני לא האמנתי. "איך זה יכוללהיות?", שאלתי בתמיהה, "אולי התנור של הרב מקולקל?". הרב השיב לי שהתנור שלו עובד מצוין, ואז הוא שאל אותי: "פושקא, אתה יכול להראות לי את המתכון של הפיצה?". רצתי בקפיצות מהירות למטבח, כשהנוצות שלי מתעופפות לכל עבר, ומצאתי את המתכון מסתתר מתחת לערימה של קמח. "הנה", חזרתי לרב, והצגתי לו את המתכון. הרב קרא אותו ושאל: "כתוב שהפיצה צריכה להיות 30 דקות בחום גבוה. עשית זאת?". "ודאי!", קפצתי. "הפיצה שלי הייתה אפילו חמישיםדקות בתנור!". הרב הביט בי בספקנות, "אתה בטוח, פושקא? איך זה יתכן?". "אני לא יודע", השבתי. "הכנסתי את הפיצה לתנור, ואחרי חמש דקות כיביתי אותו, ונכנסתי להתקלח. כשסיימתי, שוב הדלקתי אותו לעשר דקות, ואז הייתי צריך לרדת למטה, כדי לזרוק את הזבל, אז שוב כיביתי אותו. כשחזרתי שוב הדלקתי את התנור לשבע דקות, ואז בלה התקשרה…". הרב חייך. "פושקא, הפיצה צריכה להיות בתוך התנור במשך שלושים דקות רצופות, אחרת הבצק לא ייאפה". לא הצלחתי להבין למה. "ממש מוזר, בגלל שמספר פעמים כיביתי את התנור, הבצק לא נאפה?".  "כן", אמר לי הרב. "אם אתה קוטע את רצף האפיה, הבצק לא יהיה מוכן גם אם תשים אותו עשרים שעות בתנור. זה בדיוק כמו מצוות ספירת העומר".

"איך מצוות ספירת העומר קשורה לפיצה שלי?"

את האמת, עכשיו בכלל התבלבלתי. "מה הקשר בין ספירת העומר לפיצה שלי?", שאלתי, והעיניים שלי התעגלו לשני זרעונים גדולים. "בפרשת השבוע כתוב "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת… שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה". פושקא, אתה יודע מה פירוש המילה 'תמימות'?" שאל אותי הרב. "כן! תמים זה חמוד, מתוק, קטן", אמרתי, ונזכרתי בגוזלים המתוקים שנולדו לנו בלול. אבל הרב תיקן אותי והסביר לי: "תמים זהשלם. הקב"ה מצווה אותנו לספור במשך שבעה שבועות תמימים, שלמים. כלומר, אנחנו צריכים לספור את ספירת העומר יום-יום ברצף, ורק כך אנחנו נקיים את המצווה בשלמות. בדיוק כמו הפיצה, אם לא נאפה אותה ברצף, היא לא תהיה אפויה". בדיוק אז, ילדים, כשהרב סיים להסביר לי את הפירוש הנפלא, הרחנו ריח שרוף. "אוי ואבוי!", ניתרתי בבהלה "זה מגש הפיצה השני ששמתי בתנור, הוא נשרף!". רצתי מהר למטבח של הרב, והבנתי שפיצה כנראה לא אגיש לא היום. אבל למדתי פירוש נפלא על פרשת השבוע, ומסר גדול לחיים. שתהיה לכם שבת שלום, ילדים, ותבואו לבקר אותי. אני ממש כאן, בעולם הילדים של הידברות.

רוצים לצפות בסדרה המלאה? היכנסו עכשיו לסדרת "בקטנה" עם פושקא והחברים >>