"חמאס תכנן להחדיר לישראל 3,000 נוחבות נוספים לאחר כיבוש עוטף עזה"

בשעה שהמוני עזתים משולהבים צהלו על טנקים ישראליים נטושים ומפויחים בגבול רצועת עזה בבוקר שמחת תורה, העיתונאי אילן כפיר הביט על התמונות המחרידות ונדהם. "הקריסה הזו הייתה מוכרת לי ממלחמת יום כיפור, ולצערי גם התוצאות הקשות", הוא אומר בריאיון להידברות. שבועיים לאחר המתקפה, ועם התגברות הפרסומים בתקשורת על צבר המחדלים שהובילו לאסון, התיישב העיתונאי הוותיק כדי לשרטט את הכשל החמור ביותר שידעה מדינת ישראל מזה 50 שנה. הממצאים שהעלה בחכתו מטרידים ומעוררי מחשבה.

"האירוע המשמעותי ביותר, מבחינת היכולת לזהות את המתקפה עוד בטרם התרחשה, היה כידוע בלילה שלפני הטבח", אומר כפיר. לדבריו, אחד הסימנים הבולטים היה קריאת המואזין לעזתים להגיע אל המסגדים במהלך הלילה. "ממתי כורזים במסגדים בשעה 01:00 בלילה עם קריאה לבוא ולהתאסף בשעה 03:00?", הוא מסביר את העובדה שהנושא עלה מיד על הרדאר של המודיעין הישראלי.

"בכירי מערכת הביטחון זיהו גם הפעלה של מאות סימים ישראליים לטלפונים ניידים בתוך עזה. זה קרה במקביל ומדובר בנתון מחשיד במיוחד. הרי לעזתים יש טלפונים עם סימים משלהם, מדוע הם מפעילים סימים ישראליים אם לא במטרה לבוא ולתקוף בשטח ישראל?".

אבל למעשה המחדל החל עוד קודם לכן.

"בהחלט. מבדיקה שערכתי, הנושא של התצפיתניות הוא החמור ביותר. בתקופה שלפני מתקפת חמאס שהו בבסיסים תצפיתניות מנוסות במיוחד. רובן היו לקראת סוף שירותן הצבאי, כך שהן הכירו היטב כל שעל בגבול. הן אלו שהכירו טוב מכולם את הנעשה בגזרה ואת ההיערכות של חמאס. אבל אף אחד לא האזין לאזהרותיהן. באחד המקרים הגיע לסיור בבסיס מפקד בכיר במיוחד. התצפיתניות מסרו לו את הדברים החמורים, אך הוא נפנף את ידו בביטול".

אוגדה ללא מפקדים

הכשל המודיעיני הישראלי הוביל לכך שבבוקר שמחת תורה פשטו אלפי מחבלים על יישובי העוטף והדרום, ובתוך זמן קצר הצליחו לגרום לקריסה כמעט מוחלטת של כוחות צה"ל בגזרה.

איך התרחשה הקריסה של כוחות צה"ל על הגבול?

"מי שאחראית על הגנת העוטף זו אוגדת עזה. עם פרוץ המתקפה האוגדה נתקלה בבעיה מנהיגותית קשה", מסביר כפיר. "לאוגדה יש מפקד אוגדה ושני מפקדי חטיבות. מפקד החטיבה הדרומית, אסף חממי, נהרג כבר בקרבות הראשונים, מיד על הבוקר. הוא אחד מהראשונים שנתקלו במחבלי חמאס, ולאחר שיצא להילחם יחד עם כמה מפקודיו נפל בקרב וגופתו נחטפה לרצועה. חממי בלם בפעולותיו את כניסת הכוח הראשון של חמאס לקיבוץ נירים. אבל בהמשך הם הצליחו להיכנס לשם עם הכוח הרב שהיה להם מול הכוחות הישראליים המועטים בגזרה. מפקד נוסף לא היה באזור באותו זמן, אלא שהה בצפון – במרחק שעתיים נסיעה מהמקום.

"מהרגע שחמאס הצליח לשתק את הפיקוד ואת אמצעי התצפית, שכידוע נפגעו כבר עם תחילת המתקפה וחלקם עוד לפניה, הלוחמים בשטח בקושי יכלו להתנהל. לא היה להם מידע על האויב ועל ממדי המתקפה, והם גם לא קיבלו פקודות מסודרות. כתוצאה מכך גם חיל האוויר לא היה חופשי לפעול – מחשש לפגיעה בחפים מפשע. התוצאה, כידוע, הייתה קשה".

כפיר מציין כי "במובן מסוים, עיקר הכשל נגע להתבססות רבה מדי על טכנולוגיה. מערכת הביטחון השתעבדה לכל נושא הטכנולוגיה, וזה עלה לנו ביוקר, גם מבחינת היעדר מודיעין אנושי. בתקופה שלפני המתקפה לא היה לישראל סוכן אחד מתוך למעלה ממיליון עזתים שיכל למסור מידע משמעותי".

האם הפיקוד הבכיר היה משותק לחלוטין בשעות הראשונות של הקרב?

"במשך זמן רב הם לא ידעו מה מתרחש בעוטף ובדרום. למרבה האירוניה, הם התעדכנו בחלק מהזמן באמצעות ידיעות שפורסמו ברשתות חמאס וברשתות החברתיות. היעדר ידיעה ברורה על הנעשה הובילה לכך שהם לא ידעו לנהל את הכוחות נכונה ולא הבינו מה קורה בשטח בשעת אמת".

שיחת טלפון לבארי

כפיר מביא בספרו התייחסות מיוחדת לראשי המערכת הצבאית והמדינית, ובמיוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו: "ראש הממשלה ישב לשיחה מתוחה עם אנשיו בשיאה של מתקפת חמאס, בשעה 12:00 בצהריים, בשעה שאחד מעוזריו ניגש אליו וסיפר שיש לו ידיד שמתגורר בקיבוץ בארי. ההחלטה בחדר הייתה להעלות את האיש לשיחה טלפונית. אותו אדם, שהיה נצור בבארי, פנה לראש הממשלה במהלך השיחה והפציר בו: 'תשלחו לכאן כוחות, הם טובחים בנו'. נתניהו השיב 'זה בטיפול'.

"למרות זאת, לקיבוץ לא הוכוון כל כוח צבאי. הלוחמים שהגיעו לשם עשו זאת על דעת עצמם כשהם מלווים בידי מפקדים כמו אלוף במיל' נועם תיבון שהגיע למקום והוביל לתוך הקיבוץ כוחות שאיבדו את מפקדיהם. תיבון ומפקדים נוספים החדירו בכוחות את האמון שהם יוכלו להמשיך ולהילחם מחדש".

"יש לא מעט שכשלו", סבור כפיר. "שר הביטחון גלנט, האיש שעומד בראש המערכת המדינית שאחראית על הצבא, נעלם בזמן המתקפה. על תפקודם הכושל של בכירי המערכת הצבאית עצמם, מהרמטכ"ל ועד חברי המטכ"ל, אין צורך להרחיב. ראש אמ"ן לשעבר, שאמור היה להיות דמות מרכזית כבר בלילה שלפני המתקפה, ישן במהלך הלילה במלון באילת. ככל הנראה הטלפון הנייד שלו היה סגור. בתגובה לטענות שצצו כנגדו הוא טען: 'אף אחד לא דיבר איתי ולא העיר אותי'. אבל זו שערורייה בפני עצמה. אם הוא ראש אמ"ן, הוא האחראי על מערך המודיעין של מדינת ישראל והוא הראשון שכשל".

(צילום: Tomer Neuberg / Flash90)

מחדל בשלבים

בשלב זה כפיר מבקש לקחת אותנו מספר שנים לאחור. "המחדל שניכר לעיני עם ישראל כולו בשמחת תורה החל עוד הרבה לפני", הוא אומר. "לאורך השנים, בכירי המערכת הישראלית פיתחו את התיאוריה שאמרה כך: 'אנו ניתן אוכל לנמר, והוא בתמורה לא יטרוף אותנו'. כלומר, מדינת ישראל תאכיל את חמאס, תעניק לו כספים ומימון מקטאר, ובתמורה ארגון הטרור לא יטריד את ישראל בירי ובאמצעים נוספים.

"התיאוריה הזו הפכה לקונספציה", הוא מציין, "ראש הממשלה נתניהו והבכירים הישראליים שגו ביחסם למנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר. הוא נדון לשלושה מאסרי עולם בישראל, והיו לכך סיבות טובות. מדובר באדם אכזר וקיצוני במיוחד. ובכל זאת הוא שוחרר במסגרת עסקת שליט. זה היה שחרור היסטורי של חייל אחד מול 1,027 מחבלים, מחיר מופקע ללא ספק. מחירים מסוג זה, ששילמה ישראל לאורך השנים בתמורה לשבוייה, מובילים כעת את חמאס לדרוש גם כעת מחיר מופקע תמורת שחרור בני הערובה שבידם.

"סינוואר הוא אדם חכם. בשבתו בכלא הישראלי הוא כתב ספר בשפה העברית ובחקירותיו דיבר עם החוקרים בעברית ולא בערבית. הוא מכיר היטב את הלך החשיבה הישראלי וידע לנצל זאת עד תומו. זה גם מה שעמד מאחורי הפתק ששיגר לנתניהו לאחר שעלה לשלטון ובו הציע לקחת סיכון מחושב, כלומר: אל תצא להרפתקאות מול חמאס".

(צילום: Abed Rahim Khatib / Flash90)

חמאס גם קיבל לא מעט כספים בעידודה של ישראל.

"בהחלט. שלושים מיליון הדולרים שהועברו מידי קטאר לחמאס מדי חודש בחודשו סייעו להם באופן משמעותי בהוצאת המתקפה אל הפועל. חמאס גם נהנה מכספי המיסים של הפועלים הפלסטיניים שעבדו בישראל. ישראל הייתה שבויה כל כך בתוכנית המימון של החמאס, שכאשר ארגון הטרור שיגר אנשים אל הגדר זמן קצר לפני המתקפה – התגובה הייתה הגדלת המימון הקטארי לחמאס בעידודה של ישראל".

האם אתה רואה קשר בין הכשל הנוכחי מול חמאס לכשל במלחמת יום כיפור מול המצרים והסורים?

"האחראי על הקונספציה ביום כיפור היה ראש אמ"ן דאז, אלי זעירא. גם ברגעים הקריטיים ביותר לעתידה של ישראל, זעירא היה שבוי בקונספציה. למרות שהגיע אליו מידע ממקור בשגרירות עיראק בברית המועצות, שהודיע בליל יום כיפור למקורות במודיעין הישראלי באופן חד-משמעי כי ישראל תותקף, זעירא קיבל את הידיעה ולא עשה עם המידע הזה דבר. לאחר מכן, כאשר המצרים והסורים יפלשו לשטח ישראל, הוא פגש את שר הביטחון דיין ואת הרמטכ"ל דדו ואמר להם: 'נתתי לכם לישון טוב בלילה', כאומר: לא העברתי לכם את הידיעה הזו. אוי לאותה שינה טובה... ולשאלתך: האירועים דומים להחריד".

הייתה דרך מסוימת למנוע את מתקפת חמאס גם ללא מידע מודיעיני?

"בגבול עזה היו אמורות לעמוד שתי חטיבות של צה"ל. לא פחות. כלומר, כדי לקדם את פני המחבלים היה על מערכת הביטחון להעמיד במקום אלפי חיילים. בפועל, היו שם פחות מ-500 לוחמים, שכמובן לא הצליחו להתמודד מול נחשול של למעלה מ-3,000 מחבלים".

נס בצומת יד מרדכי

לצד הקריסה של הכוחות והכשלים הגדולים, היו גם לא מעט ניסים, כפי שכפיר מספר. הוא חושף כי "מחבלי חמאס תכננו מגה-אירוע גדול בהרבה. הם היו בדרכם ליעדים חשובים בעומק שטח הארץ. בשל מגבלות הצנזורה לא אוכל להרחיב ולדווח על היעדים המדויקים של המחבלים, אך אוכל לומר שהעיר דימונה הייתה יעד מרכזי של חמאס, על כל המשמעויות שהיו יכולות להיות לכך. כמו כן, על הכוונת שלהם היו שני יעדים בולטים בתל אביב. שניהם הומי אדם ומשמעותיים במיוחד לעיר, ובמקרה אחד לפחות גם לכלכלת העיר.

"בפועל, מחבלי הנוחבה היו בדרכם ללא פחות מ-12 ערים ברחבי ישראל. בנוסף לתל אביב ודימונה, הם תכננו לפשוט על קריית גת, אשדוד, ראשון לציון ועוד, ולתקוף בסיסים של חיל האוויר בחצרים, בטלמון ובחצור".

האם חמאס באמת האמין שהוא יצליח להגיע לכל אותם יעדים מבלי שייבלם בדרך?

"בנוסף למחבלים שפרצו לישראל בשמחת תורה, שמספרם מוערך בין 3,000 ל-4,000, חמאס החזיק בהיכון ברצועה עוד למעלה מ-3,000 מחבלי נוחבה שהיו מוכנים להיכנס ולהשתתף בקרב. לגודל הנס, ההצלחה של הכוחות בשטח לבלום חלק מהמחבלים מנעו מהתוכניות הרצחניות המלאות של ארגון הטרור להתגשם. מעבר לכך", הוא מחדד, "מדובר היה בתוכנית משלימה לתוכנית המקורית שכללה פשיטה על יישובי העוטף ועמם יישובי הדרום, כך שהפשיטה השנייה הייתה אמורה להיות השלב הבא בתוכנית – במקרה שהתוכנית הראשונה תצליח".

(צילום: shutterstock)

ואיך נכשלה התוכנית השאפתנית של חמאס?

"בנס גדול, בשעה 11:00 הגיעו כוחות משטרה ומג"ב לצומת יד מרדכי בדרום, דקה אחת בלבד לפני שהמחבלים הגיעו למקום. כך שלכוחות הישראליים התאפשר לבלום את הטנדרים והאופנועים של המחבלים.

"למעשה, המחבלים – שעד אז כמעט ולא נתקלו בהתנגדות – הופתעו למצוא את עצמם מול כוחות מיומנים. מפקד מחוז דרום במשטרת ישראל, שבחר להציב את הכוחות במקום, אמר לי: 'דאגנו שלא תוכל לחדור משם טיפת מים'. בחסדי שמיים זה אכן הוכיח את עצמו, והמחבלים נבלמו. אם הכוחות שלנו היו מאחרים בדקה, עשרות טנדרים שעליהם כוחות נוחבה  היו פורצים לעומק שטח ישראל. ציר מרכזי נוסף שנחסם היה צומת נבטים. הדבר הוביל לכך שחלק משמעותי מתוכניות המחבלים נבלם".

ניסים נוספים שהתרחשו במהלך המתקפה?

"היו בהחלט אירועים שהסתיימו בנס גדול", הוא משיב. "אחד הניסים הבולטים התרחש במרחק של כעשרה  קילומטרים מגבול הרצועה. במקום שבו ניצבים שני בסיסים של צה"ל: בסיס ירקון ובסיס אורים. בסיס ירקון משמש את יחידה 8200 (יחידת המודיעין של צה"ל). מטבע הדברים, הבסיס היה יעד מרכזי במיוחד עבור מחבלי חמאס. לכן חמאס שלח כוחות כדי לתקוף את בסיס ירקון ולרצוח את כל מי ששהה שם, אבל בעיקר כדי לאסוף את השלל המודיעיני שבמקום. אבל ההשגחה העליונה הובילה לכך שהם טעו בדרך".

"אין ספק כי נס זה הוא אחד מהניסים הבולטים שהתרחשו באותו יום נורא. חמאס הרי היה מצויד במודיעין טוב וידע להיכן צריך לשלוח את מחבליו. הוא גם ידע על המיקום של הבסיס, וכוחותיו פעלו בזירה כמעט באופן חופשי כשהם מצליחים להגיע לאזור בקלות. דבר לא היה אמור למנוע מהם לכבוש את אחד הבסיסים האסטרטגיים והחשובים ביותר של צה"ל – על כל משמעויותיו. אלא שברגע האחרון, הם המשיכו לבסיס אורים במקום לבסיס ירקון.

"והיה גם את צוות 'טקילה' (כוח קומנדו של שירות הביטחון הכללי), שפעל בגבורה בשטח ובזכותו נמנע אסון כבד עוד יותר. השב"כ הוריד את הכוח הזה לעוטף בלילה שלפני המתקפה. הם היו באזורי הקיבוצים כאשר החלה המתקפה. למרות שמדובר בכוח מובחר מאוד, הם כמובן לא יכלו להתמודד לבדם מול הנחיל הגדול של המחבלים. אבל עשרות הלוחמים הללו ששהו בשטח בהחלט אחראים לפעולות הרואיות, וסייעו מאוד בבלימת המחבלים ובהצלת חיים. למעשה הם גם שילמו על כך מחיר יקר עם אובדן של עשרה מלוחמיהם, הי"ד".