מה העיקר בחינוך הילדים? זו תשובתו של הגאון מוילנא

המגיד מדובנא שאל את רבו הגאון מוילנא זצ"ל: מה הדרך הנכונה שבה יש לחנך?

אמר לו הגאון: כאשר יש סועדים רבים בסעודה ובעל הבית רוצה לחלק לכולם מיין הקידוש, הוא יכול למזוג מגביע היין לכל הכוסיות, אך זה יארך זמן רב. אך יש לו אפשרות לעשות זאת בדרך פשוטה ומהירה הרבה יותר: עליו להניח את גביע הקידוש על מגש, להציב סביבו כוסיות רבות, ואז לשפוך יין אל הגביע עד שיעלה על גדותיו. או אז ישפך היין החוצה, וימלא את הכוסיות מאליו.

כך היא גם דרך ההשפעה החינוכית. כאשר המחנך מלא וגדוש בתוכו, הוא שופע ומשפיע על אחרים מאליו, וכוחה של השפעה זו חזק הרבה יותר מאשר עצם האמירה 'עשה כך' או 'אל תעשה כך'.

רש"י בפרשת קדושים אומר: "להזהיר גדולים על הקטנים", כלומר: התנהגות הגדולים היא בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על נפש הקטנים, ולכן על הגדולים להיזהר במעשיהם.

רבי יצחק זילברשטיין מדגיש כי המילה "להזהיר" אינה רק מלשון 'אזהרה' אלא גם מלשון 'זוהר'. בכך באה התורה ללמדנו שההשפעה הגדולה ביותר שהאדם יכול להשפיע על זולתו היא, כשהוא לא רק מקיים את המצווה, אלא בעיקר כאשר הוא שמח בה. ככל שהמצווה חביבה יותר, נוצצת יותר, מאירה ושמחה יותר אצל המקיים אותה - כך יש בה כח להשפיע עליו השפעה רוחנית נפלאה, ובנוסף גם אחרים מושפעים מכך לדורי דורות.

האר"י הקדוש היה גדול עולם, הוא שלט בכל חלקי התורה, ויכול היה לראות על כל אדם מה היה בגלגולים הקודמים, ומה התיקון הראוי לנשמתו. האר"י חי 38 שנים בלבד, אך הוא השיג בהן השגות נוראות שאחרים לא ישיגו גם אם יחיו 500 שנה.

וכיצד זכה לזה?

כותב ה"משנה ברורה" (סי' תרסט ס"ק יא): "והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג, באה לו על ידי שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה!" ומוסיף ה"משנה ברורה": "וגם על הגר"א ז"ל (הגאון מוילנא) כתבו שהיה מרקד לפני הספר תורה בכל כוחו!"

כוחה העצום של שמחה של מצווה.

רבי ישראל אליהו ויינטרוב זצ"ל סיפר על רבי אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר. אחד מאחייניו, לימים רבי נתן צבי פינקל, היה ילד אמריקאי. דודו רבי אליעזר יהודה הזמין אותו לישיבת מיר בירושלים, ומאז נשאר לשקוד באהלה של תורה כל ימי חייו.

מה גרם לילד האמריקאי להישאר לנצח בישיבה?

בהיותו בישיבה, התגורר רבי נתן צבי בבית דודו, והוא סיפר שמעולם לא ראה אותו ישן. כאשר חזר מהישיבה, ישב רבי אליעזר יהודה ולמד, וגם כשקם משנתו, כבר היה רבי אליעזר יהודה יושב על משמרתו והוגה בתורה.

באחד הימים התעורר הנער נתן צבי השכם בבוקר, ובמקום לחזור לישון, החליט לשכב במיטה אך להישאר ער, וכך לעקוב אחר מעשי דודו הגדול. ואז הוא ראה מחזה מופלא: רבי אליעזר יהודה ניגש למדף בו היו מונחים כרכי הש"ס, עבר כרך אחר כרך ונשק אותו. לאחר שסיים, פרס רבי אליעזר יהודה את ידיו, חיבק את כל הש"ס, ואמר: 'ש"ס יקר! הייתי חפץ ללמוד את כולך עכשיו, אך מה אעשה ואני אוחז במסכת יבמות!' לאחר מכן הוא הוציא את מסכת יבמות, פתח והתחיל ללמוד.

מחזה נורא הוד זה, הוא שנתן לנער נתן צבי את הכח להישאר בעולמה של תורה. הוא נדבק באהבת התורה של דודו, ויתר על עתיד מזהיר בעולם הספורט ושקע בלימוד יומם וליל, ולבסוף התמנה לראש הישיבה.