בתי מזוזה ממוחזרים: המחווה המרגשת של האסירים למפוני העוטף

לא בכל יום נגלית לעינינו תמונה מרגשת שכזו: בתי מזוזה ממוחזרים נמסרים אחר כבוד למשפחות שפונו מיישובי העוטף. הסיפור שמאחורי בתי המזוזה ייחודי, שכן הם הוכנו בשבועות האחרונים על ידי אסירים המרצים מאסר בכלא אשל.

כדי לקבל פרטים על המיזם, אנו משוחחים עם רס"ר שלומית כפיר, קצינת חינוך בכלא אשל, שמשלבת בדבריה גם סיפורים מרתקים על עבודתה בין כותלי הכלא.

מחווה לבית שעוד ייבנה

"אני עובדת בכלא אש"ל מזה מספר שנים", פותחת כפיר. "כחלק מתהליך השיקום של האסירים אנחנו פוגשים את האסיר באגף, מכירים אותו, נמצאים שם כדי להיות דמות משמעותית עבורו ולספק לו מקום בטוח. אנחנו מלווים את האסירים החפצים בשינוי, ומלווים אותם בתהליכים חינוכיים שהם פספסו במהלך השנים. מאנשים שלא האמינו בעצמם, הם מגלים את היכולות שלהם. חשוב להדגיש שהשינוי לא תמיד בא להם בקלות, אבל אנחנו מאפשרים להם לקבל הזדמנות שנייה".

בהמשך מספרת כפיר על המזוזות המיוחדות: "זה התחיל מפרויקט שקוראים לו 'ירוק בעיניים'. כלא אשל נבחר לייצג את כל מחוז דרום כבית כלא שעוסק במחזור. המטרה היא להפיק מיצג אומנותי מכל הפסולת שנוצרת בין כותלי הכלא.

"מפקד המתחם, גנ"מ מנחם ביבס, אימץ את הפרויקט. הוא גייס צוות שהורכב מתחום החינוך, הלוגיסטיקה והתעסוקה. גייסנו לשורותינו גם אומנית, אספנו יחד קבוצת אסירים ויצרנו עימם מיצגים אומנותיים המופקים מהפסולת של מפעלי הברזל שלנו והפסולת של העץ מהמסגרייה. יצרנו דמויות בכניסה לבית הסוהר, מתוך כוונה לתת תקווה הן לאסירים שנכנסים והן לאלו שמשתחררים".

כפיר מציינת כי עם פרוץ המלחמה, ולאור העובדה שרבים ביישובי העוטף איבדו את בתיהם, עלה הרעיון להרחיב את פעילות המסגרייה. יחד עם האסירים הוחלט לייצר בתי מזוזה, כסמל לבית שעוד ייבנה: "בתי המזוזה יפים, עשויים מעץ מיוחד. חילקנו אותם בהערכה רבה למפוני העוטף, כמו גם לתחנות משטרה, לאנשי שב"ס ולאנשים שעובדים איתנו".

איך האסירים הגיבו למראה המזוזות?

"הייתה התרגשות גדולה. אסירים רבים הרגישו חסרי אונים שקורה דבר כזה גדול בחוץ וכל הציבור תורם, מתאגד ועושה מעשים טובים. כולם חילקו סלי מזון, ופתאום גם לאסיר יש אפשרות לתרום לקהילה מתוך הכלא. הם עשו את זה בהערכה ובאהבה גדולה לעם ישראל".

בפן ההלכתי, מותר להכין מזוזה ממוחזרת?

"זה לא שהיא ממש ממוחזרת", מדגישה כפיר, "זו הפסולת שנשארה מספסלים שהכנו מהעץ. אגב, הכנו ספסלים גם לבתי כנסת. מדובר בחתיכות עץ גדולות שבמקום שייזרקו לפח – נתנו להן ייעוד. מדובר בעצים יפים ואיכותיים".

איזה עוד דברים יוצאים מתחת ידיהם של האסירים במסגרייה?

"אנחנו מביאים מעת לעת אנשים שמתנדבים אצלנו. בהשראתו של המפקד, לא אחת אנחנו מעניקים למתנדבים שי צנוע על תרומתם. היה אמן שלימד את האסירים קורס צילום מקצועי, והם הכינו לו מיצג קטן של מצלמה עם הקדשה מיוחדת. היה כאן קומיקאי מפורסם שהגיע אלינו ועשו לו פסנתר קטן.

לדברי כפיר, במסגרת המיזם חולקו כשלוש מאות מזוזות מהודרות. "המפקד ביקש ממני להעביר מסר: אם בעקבות הכתבה הזאת יגיעו אנשים מרשויות מקומיות וממקומות אחרים שנפגעו במהלך מלחמה, ויבקשו שנכין מזוזות נוספות – נעשה את זה באהבה גדולה".

כישורי חיים בדואר

בשלב הזה אנחנו מבקשים מכפיר לשמוע על סיפור שלעולם לא תשכח. היא בוחרת לספר על האסיר אותו פגשה בדואר, בימים בהם שימשה כמורה בכלא, עוד בטרם מונתה לקצינת חינוך.

"פגשתי פעם אסיר שלא ידע קרוא וכתוב, ואני הייתי המורה הראשונה שלו בקשר חינוכי. לימים, פגשתי אותו מחוץ לכלא, בסניף דואר. הוא ניגש אליי ואמר 'את זוכרת אותי? תראי, אני משלם את חשבון החשמל', והתחיל להקריא מהמכתב. זה היה בשבילו משמעותי ומרגש מאוד, כי בעבר הוא לא ידע לקרוא ולכתוב. הוא בא לדואר לשלם את חובו, ומשתמש בכישורי החיים הבסיסיים שלו כדי לקרוא ולהתנהל בחיים. לא אשכח את זה לעולם".

"יש לנו אסירים שמגיעים ללא כישורים חברתיים. אנחנו עושים איתם פעילויות ומעניקים להם מיומנויות. זה משפיע עליהם בכל תחומי החיים – גם בפן האישי וגם בפן המשפחתי. אנחנו עובדים הרבה על תחום המשפחה. הקשר עם הילדים שלהם הופך לבריא יותר, לעמוק יותר. לא רק שאלות של 'איך היה בבית הספר' ותשובות קצרות של הילד. הם לומדים איך לדבר עם הילדים.

"אנחנו רואים את הילדים באים לבקר. נוצר כאן קשר חדש, ניצוץ של תקווה. זה דבר משמעותי מאוד. מאדם שחושב שהוא לא יכול להיות אבא טוב, האסיר מבין שהוא יכול להיות האבא הכי טוב – גם מתוך הכלא. נטענו זרע שיצמח ויגדל, וזה מחמם את הלב ונותן מוטיבציה בעבודה המאתגרת הזאת".

לקראת סיום אנחנו שואלים את כפיר מה המיצג האומנותי הבא שהאסירים יכינו במסגרייה. "אנחנו ממציאים את עצמנו כל פעם מחדש", היא משיבה בחיוך. "לא פעם האסירים עצמם מציעים רעיונות. לא מזמן הם חשבו על רעיון של 'עיניים' – הם צילמו עיניים והגיעו לתוצרים יפים מאוד. כל יום מביא איתו דברים יפים וחדשים, ומי יודע מה יהיה הלאה".