הריח, התרופה וההתנגדות: כל מה שמעניין לדעת על קפה ביהדות

מה יש ליהדות להגיד על קפה? מה כבר יכול להיות? תכינו כוס קפה ובואו נדבר על זה.

כיום, הקפה הוא מובן מאליו, בכל בוקר מכינים קפה, כל אחד בדרכו, תוך חצי דקה, ומתחילים את היום. מכאן ואילך זה כבר תלוי בכל אחד, כמה משעממת העבודה... בדרך כלל פוגשים את הקפה שוב ושוב במשך היום.

אבל אם נחזור לאחור, שלש מאות שנים ויותר, שום דבר אינו מובן מאליו. כשצמאים שותים מים, אבל המים אינם יוצאים ממיני בר של מי עדן, ואפילו לא מברז רגיל. הם נאגרים בכלים שונים, והרבה פעמים אינם נקיים. היסטוריון בשם ג'ון מקמנרס מתאר איך התייחסו לשתיית מים בפריז של המאה ה-18: "מים מזוהמים... תלונות אופייניות נוגעות לשאריות מכתישת פשתן שחדרו למי השתיה או לקצף מפיהם של שוורים שהמשיך לצוף בדליי המים שהובאו לצריכה ביתית, בכפרים שלא היתה בהם באר נאספו המים בבורות רדודים והיה צורך לסננם דרך בד. כל פריזאי שהיה בודק מנין מגיעים מי השתיה שלו היה מגביל את עצמו לצריכת יין ותו לא".

אך לצריכת יין יש השפעות לוואי, כידוע, אין זה דבר פשוט. לבתי מרזח שבהם מכרו יין או שיכר יצא שם רע, ומסיבות טובות. עניים שתו מים, מי שהיה לו כסף החזיק בביתו כדי יין, ואנשים פשוטים היו נכנסים מדי פעם לרכוש יין או יי"ש בבית המרזח. ואז – הופיע הקפה.

לקפה יוחסו הרבה סגולות, ומן הצד השני התעוררו גם האחראים על הסדר והחוק, לא רק אצל היהודים, אלא בחברה בכלל. האם בתי קפה לא יהפכו לבתי מרזח נוספים? למקומות שבהם ההשפעות של המשקה יביאו אנשים להימורים, לקטטות, ולעוד דברים רעים?

טיבו של הקפה לא היה ידוע. ריחו המעורר נישא ברחובות מבתי הקפה הקטנים והחדשים שמילאו את אירופה במאה הי"ח, והוא נחשב גם לתרופה. יחד עם הקקאו, נתפסו שני המשקאות החדשים האלו כמעוררים שאלה על טיבם ועל השפעתם. הגאון היעב"ץ מספר כי בשנת 1750 תקפה מחלה קשה את משפחתו. הוא ואשתו הרבנית חלו, וכבר פשטו שמועות בעיר שהם נוטים למות ויש להתכונן לגרוע מכל. ואז ביקר הרופא אצלם, ורשם לרב כפית יין, ולרבנית כף של קקאו... היין הביא את היעב"ץ להחלמה, ואילו הקקאו החמיר את מצבה של הרבנית: "והיה נראה בלי ספק שזה הקק"ו גרם לה חזרת החולי ומיתה פתאומית". אמנם בחסדי שמים התייצב מצבה, למרות ה"תרופה" של כף קקאו...

האמת היא שגם משקה התה היה חדש במערב, אף על פי שהוכר בסין מימי קדם, ובאותו הזמן היה מקובל בעיקר באנגליה, לשם חדר. היעב"ץ, שבדק את כל סוגי המשקאות החדשים, כותב: "אך בשתיית מי הטעא מצאתי מנוח קורת רוח לנפשי, והיה משמח לבבי כאילו הייתי שותה יין הרקח".

כמו בכל תחום אחר, היהודים היו בין הראשונים. בית הקפה הראשון באנגליה נפתח על ידי יהודים. גם בגרמניה הפיצו היהודים קפה, עד שסוחרי פרנקפורט פתחו במסע תעמולה כדי למנוע מהיהודים את התחום ולהשאירו לגרמנים הטובים.

אחד התיאורים הראשונים של הקפה, הוא משל דיויד ליס, ובו הוא מתאר את ההרגשה מול הקפה המדיף ריח של "אדמה ועלים מבאישים", כך שמתעוררת אצלו השאלה "כיצד עשוי מישהו לחשוק בדבר כה נתעב"... חובבי הקפה לא צריכים לקחת אישית, לכל דבר צריכים להתרגל. כשהיינו ילדים גם אנחנו לא אהבנו קפה.

כך שלקפה היתה התנגדות, גם מוסרית וגם חברתית. ועדיין, בתי קפה היו באירופה, וביניהם גם של יהודים.

וכך מספר היעב"ץ בזיכרונותיו, שבאחת מנסיעותיו לאנגליה, התיישב בבית קפה כדי לפוש מן הנסיעה, והנה נעמד מולו יהודי מקהילת לונדון, ומחה מחאה על ההתנהגות הבלתי מקובלת ובלתי מכובדת של שתיית קפה בבית קפה. לא ברור אם המוחה ידע שהוא נעמד מול אחד מגדולי הדור, אך המחאה עשתה לה כנפיים, ומתנגדיו של היעב"ץ סיפרו שהוא מבלה בבתי קפה... בספרו הוא מסביר מדוע לא התייחס אל המוחה, משום שלא רצה לפגוע בבעל בית הקפה, כאשר אישיות מפורסמת תעזוב באופן הפגנתי, ובכך תקבע שהדבר אסור או לא ראוי. בהמשך נשלחה אל היעב"ץ גם שאלה בהלכה הנוגעת לכשרות הקפה, לאור מנהגו שהתפרסם, לשתות בבית קפה.

רבי יעקב ריישר מפראג, בעל שבות יעקב, נשאל אם לפי השיטה שמתירה לנכרי להכין צרכים בסיסיים לשבת, כאשר אין ליהודי, מותר להכין גם קפה, והשיב: "קאווה זה שחדש מקרוב באו... לא מקרי שעת הדחק כלל", כלומר: אפשר להסתדר בלעדיו. וכאשר הוא מוסיף לעסוק בהלכות קפה ותה בפסח, ועוד שאלות מעניינות: איך מברכים עליו, ומה הדין בבישולי נכרים, הוא מוסיף: "ובאמת הראשונים לא הזכירו דינים אלו לפי שלא היה מצוי ביניהם דברים כאלו במדינות אלו, רק חדשים מקרוב באו מארץ תוגרמה" (טורקיה).

במשך הזמן למדו כולם להכיר את הקפה, להשתדל להשתמש בו בחכמה, וגם יש לנו פסיקות הלכתיות בנוגע לכל פרטי הכנתו – כשרות, פסח, שבת ובישולי נכרים.