חוקר קהילות נדחי ישראל בריאיון מיוחד: "בהודו פגשתי מוסלמים שמתנהגים כמו יהודים"

הפתאנים (פשטונים) הינם קבוצה אתנית ממוצא איראני, שמספרה נאמד בכ-50 מיליון איש ברחבי העולם. הריכוז הגדול ביותר שלהם נמצא בפקיסטן ובאפגניסטן, אולם רבים מהם פזורים בכפרים קהילתיים בהודו וקשמיר. במהלך השנים הוצגו מספר תיאוריות לגבי מוצאם. לפי אחת מהן, הפתאנים מייחסים את עצמם לעשרת השבטים האבודים, על אף שבחיי היום יום הם מתנהלים כמוסלמים לכל דבר ועניין.

ד"ר בארי, 62, תושב בית אל, הוא חוקר קהילות נדחי ישראל. הפעם הראשונה בה נחשף אל הפתאנים הייתה במסגרת טיול חווייתי בהודו, ומאז זה פרויקט חייו. במסגרת מחקריו אחר הפתאנים הוא סייר ברחבי הודו וקשמיר, נפגש עמם וניסה להבין האם יש אמת בטענה כי הם צאצאיהם של עשרת השבטים. בכפר נידח אחד בקצה קשמיר, הוא גילה את ספר היוחסין העתיק ששפך אור על התעלומה המסתורית.

"הופתעתי לראות את הנשים מדליקות נרות"

"הדת הרשמית של הפתאנים הינה דת האסלאם", מספר בארי. "אלא שלמעשה לא מעט מהם מייחסים עצמם לקהילות נדחי ישראל. יצאתי למסע ארוך ומפרך מתוך תקווה כי אולי באמת אמצא ולו חלק קטן מאותם נידחים".

אל המסע ההרפתקני יצא בארי בשליחותו של הרב אליהו אביחיל זצ"ל, ראש ארגון "עמישב". "הרב אביחיל ערך לי רשימה ארוכה ומפורטת של מנהגים הייחודיים אך ורק לעם היהודי, באמצעותם אוכל לבדוק האם נכונה האגדה לפיה הפתאנים הם באמת יהודים במקור. רשימת המנהגים התבססה על תשובתו של רבינו צמח בן חיים גאון מהעיר סורא, בנושא אלדד הדני – סוחר ונוסע יהודי במאה התשיעית שהסתובב ברחבי העולם והציג את עצמו כבן לעשרת השבטים האבודים. המלצתו של רבינו צמח לרבני קירואן הייתה לבדוק במנהגיו, על מנת לוודא כי הוא אכן נמנה על אותם שבטים".

"לאחר שבועות ארוכים בהם הסתובבתי ברחבי הודו, הממצאים היהודיים שגיליתי אצל הפתאנים הדהימו אותי לחלוטין. במספר בתים ראיתי הקפדה מוחלטת על הפרדה בין אכילת בשר לאכילת חלב, כאשר גם במטבח עצמו התבצעה הפרדה בין הכלים", מתאר בארי. "בנוסף, הפתאנים נמנעים מאכילת בשר גמל ומשתיית החלב שלו, למרות שבקרב המוסלמים בשר זה מבוקש מאוד למאכל ומכירתו נפוצה בשוק השחור".

בפגישה עם השיח' הסופי עינאם בביתו שבעיר אג'מר

בארי מציין כי הופתע גם לגלות מנהג נוסף אצל הפתאנים: "בחלק מהבתים בהם ביקרתי הופתעתי לראות מדף מיוחד, עליו הנשים מדליקות נרות מדי יום חמישי בלילה. לפני ההדלקה, הן מטהרות את עצמם ולובשות בגדים חגיגיים. את הנרות הן מדליקות בתוך כוסית מלאה בשמן חמאה, כאשר את הפתילות הן מכינות בעצמן.

"את מנהג הדלקת הנרות היו מקיימות גם הנשים הפתאניות בפקיסטן ואפגניסטן. אבל כאשר הטליבאן השתלט על אפגניסטן, הגיעו כוחות המשמר הטליבאניים אל הנשים הפתאניות והודיעו להן כי במידה וימשיכו במנהג הדלקת נרות – יהרגו אותן".

ספר לנו על מנהגים נוספים אותם גילית.

"פתאנים רבים נוהגים לקיים ברית מילה לאחר שמונה ימים מהלידה, בנוכחותו של סנדק. כשהילד גדל, ההורים מגדלים את פאת ראשו ונמנעים מלקצוץ אותה לכל אורך חייהם. לבנותיהם הם עורכים חגיגה במלאת להן 12 שנים, כשלאחר מכן הן מתחילות לכסות את שיער ראשן".

"משפחה פתאנית שפגשתי, הנקראת 'בני הלואר', גילתה נאמנות גדולה לדוד המלך ע"ה, או כפי שהוא נקרא אצלם 'הנביא דאוד'. הפתאנים מקפידים להינשא אך ורק בינם לבין עצמם, ואסורים בנישואין למוסלמית שאיננה פתאנית. כמו כן, יש להם בתי קברות משל עצמם, שמוסלמים שאינם פתאנים אינם רשאים להיקבר בהם".

"הם תכננו לחטוף אותי"

במסגרת מחקריו אחר הפתאנים, הגיע ד"ר בארי אל מדינת קשמיר הגובלת בהודו. את מחקרו הוא מיקד בכפר גוטליבאג הסמוך לעיר גנדרבאל. באחד מסיוריו, הוא הגיע בשעת ערב מאוחרת לגנדרבאל, ולאחר סדרת פגישות עם פתאנים מקומיים התכונן לשוב לבית המלון בו שהה בעיר הבירה סרינגאר. "עמדתי בשולי הכביש, ממתין לאוטובוס, ולפתע עצר לידי רכב והציע לי לנסוע עמו אל העיר. הסתכלתי על הנהג, הוא היה מוסלמי עם זקן ארוך ושפם מגולח. היו לי כל הסיבות שבעולם לסרב לו, אבל לאחר שבועות ארוכים של טוב לב מצד הקשמירים נתתי בו את אמוני ועליתי. תוך כדי הנסיעה הנהג חייג בטלפון ואמר בקשמירית למי שמעבר לקו: 'הישראלי אצלי'".

כיצד הוא ידע שאתה ישראלי?

"ככל הנראה הוא עשה עליי תחקיר, ולכן ידע בוודאות מי אני ומהיכן הגעתי", משיב בארי. "לאחר שעה ארוכה של נסיעה, הרכב עצר בכניסה למסגד השיש הלבן בסרינגאר. הנהג הוציא אותי מהרכב, העמיד אותי ברחבת המסגד, וקבוצה של 300 מוסלמים עם גלימות לבנות הקיפה אותי מכל הכיוונים. אלו היו רגעים של פחד, אבל השתדלתי לשדר רוגע ולא לתת להם את התחושה שאני מפחד מהם.

"במקום שררה חשכה גמורה. עמדתי שם, יהודי בודד מול מאות מוסלמים, והתכוננתי לגרוע מכל. לא עברה דקה, והמוסלמים התחילו לצעוק לעברי בקולי קולות 'כופר, כופר'. הצעקות שלהם החרידו את דממת המוות ששררה ברחובות. חלפו מספר רגעים, והאימאם של המסגד ניגש לעברי. הוא הורה לאחד מאנשיו לקחת את התיק שלי ולהוציא את כל מה שיש בו".

באותם רגעים חששת לחייך?

"כן. אלו היו שעות ארוכות ולא פשוטות, בהן עמדתי ברחבה של המסגד בתחושה של חוסר ודאות מוחלטת. הם חיפשו בתיק אחר ממצאים מפלילים, אבל בחסדי ה' היה מונח בו אישור הלימודים שקיבלתי מאוניברסיטת קשמיר. כאשר נתקלו בו הם ניהלו ביניהם דין ודברים, ולאחר מכן הודיעו לי שאני משוחרר. כל עוד רוחי בי פתחתי בהליכה מהירה לעבר הרחוב. לאחר כמה רגעים, הסתובבתי לאחור וראיתי תהלוכה של מאות מוסלמים עוקבת אחריי".

אישור הלימודים שהציל את חייו של בארי

"מרחוק, בקצה הרחוב, ראיתי מכולת קטנה שהייתה כבר בשלבי סגירה. נכנסתי אליה במהירות, קניתי בקבוק מים, וביקשתי מהמוכר להתקשר למשטרה. הקבוצה התאספה בחוץ והתקדמה לכיווני. הסתגרתי במכולת וקראתי מזמורי תפילה.

"עברו דקות ארוכות, ואל המקום הגיע שוטר רכוב על אופנוע", מוסיף בארי לתאר. "אלא שבמקום להציל אותי מההמון, הוא גרר אותי מחוץ למכולת. תוך רגע אחד התנפלו עליי מאות מוסלמים והחטיפו לי מכות. רק לאחר דקות ארוכות השוטר העלה אותי על האופנוע ולקח אותי אל תחנת המשטרה הקרובה. בתחנה תחקרו אותי בקצרה והורו לי לצאת למחרת מקשמיר".

תגלית מפתיעה בכפר הנידח

למרות התקרית המפחידה, בארי החליט להמשיך במשימה שנטל על עצמו: "גם בפינות הנידחות ביותר של הודו, הפתאנים ידעו תמיד להגיד שוב ושוב 'אנחנו בני ישראל', אבל אני חיפשתי ראיות והוכחות לכך. ידעתי שיש ברשותם ספרי יוחסין עתיקים. קיבלתי החלטה שכל עוד לא אמצא את אותם ספרים – אני לא שב אל ביתי, אשתי וילדיי".

בארי מתברך ע''י חביב מיאן, חכם בן 138

היה לך קצה חוט היכן תוכל למצוא אותם?

"לא. שיטת הפעולה שלי הייתה להסתובב בין הפתאנים, לראיין אותם, ולנסות להוציא מהם מידע. באחד מהראיונות שקיימתי ברג'סטן עם ד"ר עבדול ג'אבר חאן, הגיע הרגע לו חיכיתי. הוא אמר לי במילים אלו: 'לא רחוק מכאן, בכפר ניוונה הסמוך לעיר צ'ומו, מתגורר מסדר אילנות היוחסין של הקהילות שלנו. שמו סדאר מוחמד חאן, לך אליו'.

"נסעתי אל הכפר הנידח והגעתי אל סדאר מוחמד חאן. בחצר ביתו נחשפתי לאותם ספרים עתיקים ובלויים, המתוארכים למאות שנים אחורה. ספר היוחסין התחיל באדם הראשון, עבר לעשרת הדורות שמאדם ועד נוח, הגיע אל שלושת האבות הקדושים ונשותיהם, ומשם אל שנים עשר השבטים. ואז, בהפתעה מוחלטת, הופיע בו משפט המחץ: 'פתאן איבנא יהוד' (בתרגום לעברית: הפתאנים הינם בני שבט יהודה)".

בתרגום ספר היוחסים העתיק של הפתאנים

"אלו היו רגעים מרגשים מאוד", מעיד בארי. "המשכתי לעיין בספר העתיק, וראיתי שמוצגת בו השושלת המלאה של שבט יהודה, כשלפתע היא מתחברת אל שאול המלך וכמה מבניו. הפתאנים איתם נפגשתי, כפי שגם מעיד עליהם אילן היוחסין, הינם צאצאי המלך ח'אס עבאד אל-רשיד אישראילי  – מליכ פתאן. במשך ימים ולילות עבדתי על תרגומו של הספר לעברית. היו אלו רגעים בהם הרגשתי שהיה שווה לעבור את כל מה שעברתי, והעיקר למצוא את ההוכחה ההיסטורית שמקשרת קבוצה כה נידחת ומרוחקת בקצה העולם אל העם היהודי".

"מקווים לארח אותם בישראל"

לסיום, אנו שואלים את ד"ר בארי האם לדעתו ניתן לבנות גשר שיחבר בין קבוצת הפתאנים לבין העם היהודי. "בשנים האחרונות אכן מתבצעים תהליכים לבנייתו של גשר ישראלי-פתאני. כחלק מהתהליך הזה אפשר לציין את הגעתו של הפרופסור הפתאני נברס אפרידי ללימודים בישראל, וביקור נשיאי תנועת 'אנג'ומן אל־פתאן' בישראל. לפני מספר שנים אף הייתה תוכנית לייסד מכון מחקר ישראלי-פתאני בעיר טונק שברג'סטאן, אולם היא נגנזה בעקבות מגפת הקורונה שפגעה קשות במדינת רג'סטן ובהודו".

נשיא אנג'ומן - עבדול ראסון חאן, מתארח בביתו של בארי בבית אל

בארי מציין כי בשנים האחרונות הסתננו להודו לא מעט אנשי דת מוסלמים קיצוניים מפקיסטן, זאת מתוך מגמה לייצר בקרב הפתאנים זהות מוסלמית רדיקלית: "הם מנסים לגרום לפתאנים בהודו לנתק כל קשר עם ישראל, בדיוק כפי שהצליחו כבר לעשות בפקיסטן ואפגניסטן. אני בקשר טוב עם פתאנים שגורשו מהמדינות הללו ועברו להתגורר באירופה ובארצות הברית".

"אנו מקיימים איתם קשר רציף דרך מפגשי "זום", בהם אנחנו לומדים יחד מתוך מקורות התורה ומספרים על ההיסטוריה הארוכה של העם היהודי. אנו מקווים לארח אותם בישראל בקרוב, מתוך תפילה ותקווה לקיבוצם של כל נדחי יהודה וישראל אל ארץ הקודש", מסיים בארי.