הכריז מלחמה: כשגדול הדור התנגד לנפוליאון

בשנת התק"ס, 1779, עלה נפוליאון בונפרטה לקיסרות צרפת. הוא הביא עמו בשורות של חופש, נאורות וקידמה, הקל את העול מעל היהודים, ביטל את הגטאות, הקים סנהדרין יהודית, ביקש להקים אוטונומיה יהודית בארץ ישראל, ועוד.

שלש עשרה שנים לאחר מינויו, ב-1812, תקע"ב, הכריז נפוליאון מלחמה על רוסיה. רבים מיהודי רוסיה קיוו לניצחונו של השליט הצרפתי שנראה כאוהב יהודים, לעומת הצאר אלכסנדר, שהכביד את עולו על היהודים. היו גם מגדולי ישראל שתמכו בכך, כדוגמת המגיד מקוז'ניץ ורבי מנחם מנדל מרימנוב, שנקעה נפשם מעול הרוסים האכזרי. אבל אחד מגדולי הדור התנגד לנפוליאון בכל כוחו, ואף הכריז מלחמה על השאיפה להיכנס תחת השלטון הצרפתי, ונלחם בעצמו מול הצרפתים. היה זה רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד.

רש"ז סבר כי נפוליאון מביא עמו חילוניות והפקרות, ולכן אסור להיות תחת שליטתו. כאשר התקדמו הצרפתים, ברח יחד עם משפחתו לעומק רוסיה, לא משום שהיה חשש לחיי היהודים, אלא משום שלא רצה להיות תחת שלטון צרפתי בשום מחיר.

וכך הוא כתב: "אם ינצח בונפרטה יורבה העושר בישראל ויורם קרן ישראל. אבל יתפרד ויתרחקו לבן של ישראל מאביהן שבשמים. ואם ינצח אדוננו אלכסנדר, אם כי יורבה העוני בישראל ויושפל קרן ישראל, אבל יתקשרו ויתחברו ויתדבקו לבן של ישראל לאביהן שבשמים".

במהלך נסיעותיו יצר קשר עם מפקדים בצבא הרוסי, וסייע להם בידיעות על מקום הצרפתים ועל תוכניותיהם, אחד מחסידיו של הרבי הצטרף בתואנה כלשהי למטה הפיקוד של נפוליאון, ושיגר ידיעות אל הרוסים.

בסופו של דבר נפוליאון נכשל במלחמה מול רוסיה. אף על פי שלרוסים היו יותר אבדות, גנרל חורף היה לצידם. המתקפה החלה בקיץ, אבל הרוסים שרפו את כל מוסקבה והשאירו את מאות אלפי החיילים הצרפתים ללא קורת גג וללא מזון. הם זינבו בנתיבי האספקה, ולאט לאט החל החורף להתעצם, השלגים סתמו את הדרכים והנתיבים, הקפיאו את החיילים והביאו למחלות. נפוליאון החל  לסגת, אבל חציית הנהרות בחורף היתה מסוכנת. מארבים רוסיים דיללו את החיילים, ובסופו של דבר מכל הצבא הצרפתי הגדול שפלש לרוסיה נשארו כ-20,000 חיילים, ונפוליאון חזר בבושת פנים.

האדמו"ר מחב"ד נפטר זמן לא רב לאחר תבוסת נפוליאון, באמרו כי היה כשר הצבא של רוסיה ונלחם נגד הצרפתים. הוא נפטר לפני שחזר לביתו, והיה עדיין בטלטולי הדרכים שמחמת המלחמה. בני משפחתו אמרו בשמו כי המלחמה הזו קיצרה עשר שנים מחייו, אבל הוא שמח שניצח בה.