שווה סיפור: מכרז של אמונה

אחרי הלידה של הבן שלי, הבנתי שאני חייב למצוא עבודה. בחסדי השם זכיתי לראש טוב ולכישורים טובים, ומכל המקצועות, מדעי המחשב היו התחום שהכי התחברתי אליו, מכל הבחינות. נרשמתי ללימודים, הלכתי על המסלול הכי מייגע, אבל הכי מקצועי ומקיף. במהלך הלימודים הלא קלים הללו, שמתי לב לאחד, בחור צעיר וחינני, שלא מצליח כל כך לתפוס את הגל ולהשתלב בחומר הרב. החלטתי לעזור לו. הייתי יושב איתו לפני, אחרי ותוך כדי הלימודים, על חשבון זמני הפרטי, מסביר לו ועושה איתו את התרגילים כדי שיצליח. כאב לי עליו, ולא רציתי שיפלט כך מהלימודים, בטח לא אחרי שנה ומחצה שהוא כבר השקיע ולמד. יתכן שזה לקח ממני אפשרויות אחרות, כמו אתגרים נוספים או זמן פנוי יותר לבית, אבל אני ינקתי חסד עוד מבית הורי, ובמיוחד שאם ה' הביא לי את ההזדמנות לשים לב אליו, מה שאף אחד אחר לא עשה, קמתי אני והייתי האיש במקום הנכון.

בסיום הלימודים, בעוד כל אחד מאיתנו מנסה את מזלו בחיפוש עבודה, התפצלו דרכינו. אני התקבלתי למקום עבודה מסוים, והוא, לאחר זמן, התקבל גם כן לעבודה כלשהי.

מקום העבודה שאליו התקבלתי היה ידוע ככזה שמגייס ג'וניורים, מתחילים ללא ניסיון. בעוד הוא מעניק ניסיון, דבר הכרחי מאוד בתחום המחשבים, המשכורת מתקרבת מאוד לשכר המינימום. זו היתה המשוואה. לי, כאמור, היה טוב לקבל את זה. במבט עתידי, הניסיון יצמצם בהמשך את הפער הכלכלי שנוצר עכשיו, כי בעוד מספר שנים מועט כבר ארוויח פי שלושה.

כשנתיים אחר כך, חברים עדכנו אותי כי התפנתה משרה במשרד ממשלתי, ויש מכרז. החלטתי לגשת. בסך הכל היה ממש טוב, גם הריאיון וגם המבחן הלא פשוט שהם נתנו, מה גם ששם פגשתי את החבר ההוא מהקורס, הצעיר, שעזרתי לו הרבה. גם הוא ניגש אל המשרה. דיברנו קצת, והבנתי שכרגע הוא עובד בעבודה די משעממת, והוא רוצה לשדרג את השכר והעניין. מובן שמלבדנו, היו עוד כמה וכמה מועמדים שונים. מספר ימים אחר כך קיבלתי טלפון שמבשר לי על הזכייה שלי. כן, התקבלתי! זה אומר שדרוג מידי של השכר הנוכחי, ותוספת תנאים. זו היתה בשורה של ממש, כי הכסף היה נצרך לי ביותר - המשפחה גדלה, ואיתה ההוצאות הרבות. גם האפשרות לעבור לטכנולוגיות אחרות, טובות יותר, קסמה לי.

אך מספר ימים אחרי שקיבלתי את המשרה, קיבלתי טלפון נוסף מאותו המשרד. הם מתנצלים, אבל היתה אי הבנה. אני ועוד מועמד התחרינו על המקום, הם בחרו בי מבחינה מקצועית, אבל החברה שממנה מגיע המועמד השני הציעה את ההצעה הטובה יותר, ולכן שמו עלה כמועמד מוביל. אי לזאת אמרו לו כן, ללא תיאום, כך יצא שלשנינו ענו תשובה חיובית, אבל תקן היה רק אחד...

הרמתי טלפון מידי לחבר שלי, שעובד באותו משרד. הוא הלך לברר וחזר עם תשובה: מסתבר שאותו מועמד שקיבל אף הוא תשובה חיובית, היה לא אחר מאשר אותו בחור שלמד איתי אי אז, אותו אחד שאני עזרתי לו לצלוח את הקשיים. לא ידעתי מה לעשות. מהמשרד לא ענו תשובה ברורה, כנראה חיכו להכרעה. הם ניסו לברר אם אחד מאיתנו יהיה מוכן לוותר. עלתה בי המחשבה הברורה שעם כל הכבוד, אני הראוי ביותר מבין שנינו. העניין התעכב עוד מספר ימים, ואז הבנתי שאני צריך לעכל את התשובה השלילית. ואכן היא הגיעה. הם החליטו להמשיך עם החבר שלי, למרות ועל אף.

לא אוכל לומר שהיה לי קל לוותר. אבל ניחמתי את עצמי בדברי אמונה, ועד כמה אלוקים כל יכול, ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא הנימה. האיתות משמיים היה מידי. זה היה סוף השנה האזרחית, ובפעם הראשונה קיבלתי, כאזרח ארצות הברית, צ'ק נכבד מאוד על מס שלילי. זה בהחלט כיסה לי חורים נרחבים בארנק. ראיתי איך אלוקים מחייך אלי. בנס, לא הודעתי לחברה שבה אני עובד על התפטרות, כך שהמשכתי שם כרגיל, מבלי שהם ידעו מה התחולל מתחת לאפם בימים האחרונים.

כשלוש שנים אחר כך, הפרויקט שבו עבדתי נסגר, מה שאומר גל פיטורים נרחב, אני הייתי אחד מתוך מאה פלוס עובדים שפוטרו, ועכשיו, לך תמצא עבודה. על כל משרה התמודדו עשרות מועמדים, זה היה קשוח. ושוב, חבר מהמשרד הממשלתי התקשר אלי ועדכן: אחד מהחברים יוצא לשליחות בחו"ל לתקופה מוגבלת, ומחפשים לו מחליף למילוי מקום, אולי כדאי לי לגשת. הייתי סקפטי, כי הטכנולוגיה שאותה הם חיפשו היתה שונה מהטכנולוגיה שבה התנסיתי. אבל ניגשתי, כי מה יש לי להפסיד? אותו חבר הזכיר להם את המקרה שלי. חמש דקות אחר כך התקשר אלי מנהל האגף. "אני שמח שחזרת אלינו, מבחינתי אתה יכול לבוא לעבוד מחר, רק תלמד קצת את הטכנולוגיה ותיכנס לעניינים". ככה, פשוט, בלי ראיון, בלי מבחן. שבוע אחר כך כבר הייתי שם, חלק מהצוות. הדבקתי את הפער במהירות, ונהניתי מאוד, מכל הבחינות. לאחר מספר חודשים, המנהל קרא לי. "תשמע, העובד שלנו עומד לחזור בשבועות הקרובים מחו"ל, מה שיאלץ אותך לפרוש, אבל אנחנו רוצים אותך מאוד. היות שאין לי תקן כרגע, תן לי עוד מספר ימים לחשוב על פתרון בשבילך". יצאתי מהחדר בתחושות מעורבות. מצד אחד זה ממש מחמיא שנהנים ממני, ואף מנסים למצוא לי פתרון. אבל מצד שני, מה יקרה אם לא יצליחו?

סיפרתי לאשתי. היא עודדה אותי שהכל משמים, החלטנו ללמוד יחד את שער הביטחון ב"חובות הלבבות". מספר הימים של המנהל התארכו למספר שבועות, ואז החבר שלי, הבחור, זה שהיה איתי בלימודים, שעבד כמובן באותו משרד, הודיע על עזיבה. הוא מצא עבודה אחרת, בתנאים טובים יותר. המנהל קרא לי: "יש לי תקן בשבילך", חייך. שנינו הבנו מאיפה התקן... יצאתי מהחדר שלו בהרגשה טובה.

וכדרכן של חדשות, כולם דנו ושוחחו על הפרישה של הבחור. כך גיליתי לראשונה שהבחור השתדרג מאוד בעבודה הנוכחית, וקיבל תקן של רמה גבוהה יותר. דהיינו, התקן שאני עומד לקבל הינו גבוה בהרבה מהתקן שעליו חשבתי. זה פער משמעותי בשכר.

זה לבד הימם אותי. הקב"ה פינק אותי בהפתעה מוחלטת. מתברר שלאותו בחור יש כמה קשרים וחיבה יתרה בחלונות הגבוהים. הם דאגו לשדרג אותו, וכך הוא קיבל תקן גבוה, לא כל כך מצוי במשרד, ועכשיו הוא מגיע אלי לידיים כפרי בשל. עכשיו כבר הבנתי עד כמה כל המהלך הזה היה לטובתי.

באופן רגיל, משרה כזו, ברמה של החבר שלי, מצריכה הרבה דרישות, וניסיון מסוים. לרוב, למי שמגיע מבחוץ לא עושים הנחות, יש הליכים שלמים של סינון עד שמתקבלים. וכאן אני קוטף את זה ללא שום מאמץ מיוחד מצידי, זה לא מקרה שכיח, ודאי לא במשרד בו אני עובד.

במהלך הימים הבאים, החבר שלי, הבחור, קרא לי לשיחה חברית. הוא סיפר לי על העבודה החדשה, ותוך כדי שיחה הגענו לנושאים עמוקים יותר, הוא החליט לשתף אותי בחייו, וסיפר לי סיפור אחר ממה שחשבתי. הוריו, נפלו לעוקץ כלכלי, אדם בעייתי סחף אותם וניצל את טוב לבם. אביו חתם על ערבות, והלה פשוט ברח והשאיר את כל החוב להוריו ולעוד יהודי מסכן, מדובר היה בשני מיליון ש"ח, סכום אדיר לזוג מבוגר שמחתן ילדים, ונושא חובות משל עצמו.

הוריו יצאו לעבוד מבוקר ועד ליל, כל אחד מהם בשלוש עבודות לפחות. הבית הופקר כמעט, הנס היה שרוב הילדים כבר היו נשואים, ומי שלא, כבר היה גדול מספיק בשביל להסתדר לבד. הוא ראה את הסבל והקריעה והחליט לעזור להם. לכן הלך ללמוד, ולכן הוא מחפש כל הזמן שדרוגים, לא בשבילו – בשבילם. את כל המשכורת שלו הוא מעמיד לרשותם, לעזור ולהקל, וזה הדבר היחיד שעוזר להם לחייך ולשמור על קור רוח. הוא יודע שזה יכול אולי לפגוע לו בתדמית, אבל הוא החליט שזה הדבר הנכון ביותר לעשות.

וזו גם הסיבה לכך שהוא לא באמת פנוי כדי למצוא את הזיווג שלו. הוא מתפלל ומאמין שה' לא מזניח אף אחד, ומה ששלו – יגיע אליו, באמונה שלימה.

פתאום ראיתי אותו באור אחר. פתאום הבנתי למה הוא התעקש על המשרה הזו, למה הוא לא ויתר – והוא צדק. וכן, אלוקים לא נשאר חייב לאף אחד. חיזקתי אותו, נפעם מהרוח החזקה והאיתנה, מודה לאלוקים שנתן לי את הזכות להיות השליח כדי לעזור לו, אי שם בלימודים, ולו רק בשביל שיכין לי את הקרקע, יעניק לי ישירות לידיים משרה מעולה. אני בטוח שהוא עוד ימצא את הראויה לו בקרוב ממש, בטוח שזה יהיה שידוך לעילא ולעילא, מהזן המשובח.