1. מצרים, ירדן וסוריה נגד מדינת ישראל הצעירה

מלחמת ששת הימים התנהלה במשך שישה ימים: בין כ"ו באייר לב' בסיוון ה'תשכ"ז (5.6.1967-10.6.1967), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה. לרשותם עמדו כ-250,000 חיילים, כ-2,000 טנקים וכ-700 מטוסי קרב. כוחות הצבא של מצרים נערכו בחצי האי סיני להתקפה, ומצרי טירן נחסמו לשיט ישראלי. בין מצרים לירדן נכרתה ברית, והצבא הירדני עמד תחת פיקוד צבא מצרי. גם בין מצרים לעירק נחתם הסכם הגנה.

 

2. החששות טרום המלחמה

טרום המלחמה שררו במדינת ישראל הצעירה תחושות קשות מאוד. גינות ציבוריות הוכשרו לבתי קברות המוניים. החשש הגדול היה שמדינות ערב ישליכו את היהודים לים.

 

3. כל העולם נדהם

במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה. ישראל כבשה מידי סוריה את רמת הגולן וחלק מרכס החרמון, כבשה מידי ירדן את שטחי יהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים והעיר העתיקה וכבשה מידי מצרים את חצי האי סיני, מצרי טיראן ורצועת עזה.

בפעולת מחץ פתאומית חיסל חיל-האוויר את 300 מטוסי חיל האוויר המצרי, בעודו על הקרקע, והוציאו מכלל פעולה. שילוב של כוחות שריון וחיל רגלים הבקיעו את המערך המצרי בסיני וברצועת עזה. חיילי צה"ל הגיעו עד לתעלת סואץ והשתלטו על שארם א-שֵׁיח', ופתחו את מצרי טירן לשיט חופשי.

ממזרח הפגיזה ירדן את ירושלים ויישובים אחרים, תוך שהם משתלטים על 'ארמון הנציב' ומסלקים את חיל האו"ם שחנה שם. גדודי צנחנים נלחמו בחירוף נפש נגד הלגיון הירדני, וירושלים המזרחית נכבשה ואוחדה לנצח. כחות אחרים של צה"ל הגיעו עד לנהר הירדן.

בצפון הסתערו כוחות צה"ל על מוצבי הסורים, והדפו אותם מכל רמת הגולן עד למורדות הר החרמון.

מתוך שבע דיביזיות מצריות נותרו רק שלושה. כ-12,000 חיילים וקצינים מצריים נהרגו. רבבות נטשו את נשקם ונמלטו בבהלה. נלקח שלל רב, החל בטנקים וכלה בציוד לאין ספור.

צה"ל השתלט על הגדה המערבית תוך שהוא כובש את הערים שכם, טול-כרם, בית לחם, ירושלים המזרחית, חברון, יריחו, רמאללה ועוד.

כל מוצבי הסורים לאורך הרי הגולן, עד לבניאס שלרגלי הר חרמון - חוסלו. שליש מהשריון הסורי הושמד ומחצית הארטילריה הסורית נתפשה בידי צה"ל.

רק אז הסכימו מדינות ערב להגיע להפסקת אש.

כל העולם נדהם מהניצחון המזהיר שנחל עם קטן על אויביו הרבים. היה מי שהגדיר ניצחון זה במילים האלה: "מעולם לא הובסו רבים כל כך, על ידי מעטים כל כך, ובזמן קצר כל כך".

המלחמה הסתיימה בניצחון מובהק של ישראל.

 

"ימים של אימה": מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל על מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים:

 

4. השכל האנושי אינו מסוגל להבין את זאת

בעיתון המודיע (כ"ט אייר תשכ"ז) נכתב: "שחרור ירושלים שבין החומות והכותל המערבי על ידי צה"ל המכה באויביו, הוא השיא של הימים הקרובים. שוב נרטב כותל הדמעות, שוב נתרפק על אבניו בתחנונים כפי שעשינו עד לפני 20 שנה, עת נותקנו ממנו. שעת התגלות ניסית באה אלינו לא מוכנים מבחינה נפשית. באנו אל הכותל בקפיצת דרך. 3 ימים גדולים: מפחד ורעדה – לפדות והצלה. חיילי ישראל ראו את ענני האש שהובילו אותם. השכל האנושי אינו מסוגל להבין את זאת. כאשר עם במצור ובמצוק הפך את הקערה על פיה. העם היהודי המלומד בניסים יודע להשתמש במילים האלמותיות: וכימי צאתנו מארץ מצרים הראנו ה' מלחמות, שאין להם משל ודוגמה בתולדות העמים מאז ועד עתה. רק מי שעיניו טחו מראות אינו רואה את יד ה' שהנחתה את צבא ההגנה לישראל בשערי ירושלים, בחומות יריחו, בגוש עציון, בדרך לחברון עיר האבות, ובמיצרי ים סוף. הודו לה' כי טוב, לעושה נפלאות לבדו, שבשפלנו זכר לנו ויפרקנו מצרינו, כי לעולם חסדו".

 

הרב זמיר כהן במסר מרגש על ניסי המלחמה:

 

5. מאת ה' היתה זאת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל סיפר, כי הגיע לידיו מברק, אשר בו התבטא רבין, שהיה אז הרמטכ"ל, אודות מלחמת ששת הימים, ואמר: "מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו".

"לפני מספר שנים, יהודי בשם יצחק נחום הביא לי מברק. הוא הזמין את רבין אחרי מלחמת ששת הימים, שיבוא למכון הרמב"ם בתל אביב", סיפר הרב זצ"ל. "ואז לא היה יכול יצחק רבין להגיע למכון.  אמר לו יצחק נחום לרבין, טוב, תכתוב לי משהו על מלחמת ששת הימים, תגיד לי משהו.  אז הוא חשב שיכתוב לו 'ניצחנו וכבשנו...'. ושמה רבין חותם כפי החתימה שלו "רב אלוף יצחק רבין", שהיה אז הרמטכ"ל, והוא כותב כך: 'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו'.

 

6. איך הבסתם ב-6 ימים את: סוריה, לבנון, ערב הסעודית, לוב, מרוקו, ירדן, מצרים, עיראק?

משה קינן, קצין בכיר בצה"ל, בספרו "עם ישראל חי", מספר על שיחתו עם קצין מצבא סינגפור, אשר הביע את התפעלותו מהנסים העצומים שהתרחשו לעם ישראל במלחמת ששת הימים: "אין לי שום הבנה ומושג איך אתם עם כל כך קטן הצלחתם במלחמות?! מה אני יכול ללמוד מכם בדיוק - שסא"ל אביגדור קהלני הצליח לעצור עם 3 טנקים כ-140 טנקים סורים? שבשישה ימים הבסתם את: סוריה, לבנון, ערב הסעודית, לוב, מרוקו, ירדן, מצרים, עיראק? שאתם חיים במדינה קטנה כמעט 6 מיליון יהודים מוקפים מיליארד מאתיים מיליון מוסלמים? שאתם חיים עם יותר משישים התראות לפיגועים ביום?!".

 

7. הטעות הניסית של תושבי שכם

אלוף משנה אורי בנארי, מפקד חטיבת השריון שכבשה את האיזור הקשה מסביב לירושלים, אמר: "אילו אמר מישהו בבית ספר צבאי, שניתן תוך שעות ספורות להעביר חטיבה שלימה מהשפלה להרים, להיכנס מיד למערכה ולהשיג מיד ניצחונות, היו רואים את האיש כמפיץ חלומות שווא ומדבר שטויות, חטיבתי עשתה זאת".

"בכניסה לשכם עמדו אלפי אנשים, נופפו לנו במטפחות לבנות ומחאו כפיים. אנחנו לתומנו השיבונו להם ברכת שלום וחיוך. נכנסנו העירה, ותמהנו: 'אנו נוסעים והסדר אינו מופרע, ואין בהלה, אנשי המשמר המקומי עמדו כשהרובים בידיהם ומשגיחים על הסדר, וקהל מריע'. פתאום קרה משהו ששינה את כל התמונה בבת אחת, אחד הקצינים רצה להוציא מערבי שעמד על ידינו את רובהו, זה סירב למסור את הרובה והקצין ירה צרור באוויר, באותה שעה נעלם הקהל והרחובות התרוקנו, ומיד החלו צליפות. לא הבנתי מה מתרחש? אך אחרי כן תפסתי מה שהיה – בני שכם סברו כי אנו נמנים עם הכוח העיראקי שהיה צריך להגיע אליהם מכיוון ירדן... ואכן, במערב העיר היו טנקים רבים של האויב (ערביי שכם), הם לא הפעילו אותו כנגדנו אך ורק משום שהם סברו שאנחנו מכוחותיהם, הם עמדו על טעותם מאוחר מאד".

"הערבים הופתעו, פחד היהודים נפל עליהם. בחברון ובשכם, בג'נין ובירחו, החזיקו הערבים נשק לרוב. לא נשאר אפילו כפר ערבי קטן בלתי מזוין. במהירות החביאו הערבים את נשקם, לא חשבו כבר להפעילו. הרימו ידיים, הניפו דגלים לבנים על כל מבנה, פחד ה' נפל על מאות אלפי ערבים יהירים, אכולי משטמה ושנאה לישראל, שרק אתמול-שלשום נשבעו להילחם בה עד טיפת דמם האחרונה".

 

צפו בסיפור שמאחורי המלחמה, באדיבות 'כאן' - תאגיד השידור ישראלי:

 

8. הנס העצום מול צבא מצרים

ביום כ"ז אייר לקראת ערב התרחש אחד הניסים היותר משמעותים של מלחמת ששת הימים. כה כותב רבה של צפת, הרב שמואל אליהו:

מצרים ריכזה בסיני כח צבאי עצום של כשבע דיביזיות שהתבצרו והתחפרו היטב. כח זה כלל כמאה אלף חיילים, אלף טנקים, מאות תותחים וכ-150 מטוסים חדישים, בנוסף ל-250 שהיו בשדות התעופה במצרים. הם התכוונו לפרוץ את גבולות מדינת ישראל ולשעוט לכיוון אשדוד אשקלון באר שבע ושאר ערי ישראל  – להשמיד, להרוג ולאבד את היהודים שגרים בהם טף ונשים ביום אחד.

הכוחות הללו היו מצויידים בטנקי "סטאלין" חדישים. מצרים היתה בין המעטות שברה"מ סיפקה להם טנקים מדגם זה, בעלי שריון בעובי 20 ס"מ בחזית, בלתי חדיר לפגזים שהיו לצה"ל בעת ההיא. לתותח הענק של "סטאלין" הייתה יכולות פגיעה מעל ומעבר לכל מה שצה"ל הכיר בעת ההיא.

לטנקים של ישראל באותה תקופה היה שריון של 7 ס"מ עד 12 ס"מ באזור הכי מוגן בחזית הטנק. צרפת וארה"ב סירבו למכור נשק למדינת ישראל טנקים חדישים, וישראל נאלצה להשתמש בטנקים מיושנים מול טנקים חדישים ביותר שהרוסים סיפקו למצרים בכמויות אדירות.

אחרי שמטוסי צה"ל הכו את חיל האויר המצרי בניסי ניסים. הייתה לצה"ל בעיה – איך להתמודד עם צבא היבשה המצרי האדיר. כאן באה יד ההשגחה הגלויה והפילה על הפיקוד המצרי בהלה לא מובנת. ממש התקיים בהם "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ".

הרמטכ"ל המצרי נתן פקודה לשבע חטיבות שריון המצריות שהיה במדבר סיני לסגת במהרה למצרים. החיילים המצרים מיהרו לקיים את הפקודה הזאת אחרי שראו מה קרה למטוסים המצריים. הם נטשו בחפזון את העמדות שנבנו בעמל רב. נטשו כלי הרכב משוריינים על חימושם, נטשו מאות טנקי "סטאלין" מדגם משופר.

חיילים מצריים עלו על כל כלי רכב אפשרי והתחילו נעים מערבה בכל המהירות. חיילים רבים, שלא הצליחו למצוא כלי רכב, התחילו לברוח ברגל דרך המדבר, ואף חלצו את נעליהם כדי להקל על בריחתם. אבל כאן חיכתה להם הפתעה לא נעימה. חיל האוויר הישראלי, ששלט שליטה מלאה במרחב האווירי של סיני, ירד על השיירות המצריות והשמיד אלפי כלי רכב. מי שניצל מהתקפות המטוסים, נפוץ לכל עבר והמשיך את המנוסה ברגל.

במיוחד נלכדו השיירות המצריות במעברים הצרים של הגידי והמתלה, שהפכו בתי קברות ענקיים של הצבא המצרי. התקיימה בצבא ישראל ההבטחה של ה' ביד משה "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב". (ויקרא כ"ו ז').

התותחים והטנקים החדשים על ציודם היקר נפלו שלל בידי צבא הגנה לישראל. חלקם שימש אותנו במלחמה שהייתה יומים אחר כך מול צבא סוריה והפגיזו את דמשק מרחוק.

 

9. גדולי ישראל חששו מ"כוחי ועוצם ידי"

למרבה הכאב, למרות הניסים הגדולים מעל דרך הטבע, בציבור קמה תחושה כי צבא הגנה לישראל הוא החזק ביותר.

גדולי התורה שבו וקראו לציבור לשים לב לניסים הגדולים שעשה ה', ולא להיסחף אחר התחושה של כוחו העצום של צה"ל. גדולי ישראל כאבו מאוד את הירידה הרוחנית והכפירה שהרימה ראש – והתיישבה על ניסים כה גדולים שנעשו משמים.

כך כתב הרבי מלובביץ': "בעת מלחמת ששת-הימים 'ראו כל אפסי ארץ' את הניסים הגלויים שאינם מלובשים כלל בדרכי הטבע – שעשה הקב"ה לעם ישראל.

"נס זה היה צריך לגרום ל'ארים ניסי על ההרים' – 'נס' מלשון הגבהה – לרומם את היהודים על-ידי התנהגות יהודית ובכך לבטא את הכרתם בכך שזהו נס ומתנה מן השמים. וממילא, צריכים היו מיד להרבות ביהדות על-ידי בניית בתי-כנסיות ובתי-מדרשות, מקוואות-טהרה".

עוד כתב הרבי לזלמן שז"ר: "ומובן ופשוט שכולל ולכל לראש, ובסגנון הכתוב, וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים והמסייעים שלהם ומסר רבים ביד מעטים שהלכו במסירות נפש ל'עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם', ואז הרי בוודאי ובוודאי שיהיה כסיום הודאה הידועה (שכל אחד ואחת יוסיף בתורה ומצוותיה ביחד עם ההודאה מקרב לב עמוק למקור הנסים) – להודות ולהלל לשמך הגדול והקדוש".

 וכך כתב הרבי לעיתונאי אליהו עמיקם: "קראתי את מאמריך גם במלחמת ששת-הימים, אבל לא מצאתי בהם את המילה העיקרית, הפשוטה, המתבקשת... יש לומר בפשטות שיהודים חייבים להיות 'יהודים', כלומר: להניח תפילין, לשמור את השבת, להיזהר בכשרות ובחיי-המשפחה. הבנות... צריכות להתלבש כפי שהתלבשו סבותיהן... אילו היו היהודים ל'יהודים' בימים אלה, מיד היו נגאלים, זאת צריך היה לומר עכשיו".

 

10. ניצחון שאין לו אח ורע

לסיכום, הייתה זו מלחמה וניצחון שאין לו אח ורע בתולדות המלחמות. ה' אלוקי ישראל מגר את אויבינו לפנינו, וזיכה את העם בניסים גדולים, כאשר החשש ממות בטוח – לניסים עצומים.

נס הצלה לא יאמן: המצרים שנלחמו זה בזה