הרב אלישע סלס: "זה היה הרגע בו הבנתי שאני מצאצאי היהודים האנוסים"

סיפור חייו של הרב אלישע סלס הינו סיפור לא שגרתי על מסע אישי יוצא דופן. הוא נולד למשפחה נוצרית בצ'ילה, התגייר, ואז גילה שהוא למעשה צאצא למשפחה של יהודים אנוסים מפורטוגל. מאז גילה את שורשיו היהודיים, זוהי שליחות חייו: להחזיר את צאצאי האנוסים אל העם היהודי.

אל המסע בעקבות זהותו הדתית יצא הרב סלס בתקופת שירותו הצבאי בארץ הולדתו. "שירתי בבסיס חיל האוויר, ובמהלך לילות השמירה הארוכים היה לי זמן רב לחשוב עם עצמי מי אני ומה המטרה שלי בעולם", הוא מספר בריאיון מיוחד להידברות. "חיפשתי אחרי הדת שתיתן לי תשובות לכל השאלות שהיו לי. פתחתי את ספר הברית החדשה, התחלתי לקרוא, אבל מצאתי בו סתירות וקושיות רבות שגרמו לי להבין שלא זו הדרך האמיתית והנכונה".

במה התבטא הקשר שלך עם הקב"ה באותם ימים?

"תמיד האמנתי בו והתפללתי אליו. האמנתי באלוקים בכל ליבי, כי לא הכרתי דרך אחרת מלבד האמונה בו. הרגשתי כיצד הוא מלווה אותי ועוזר לי בחיי האישיים, אבל זה עדיין לא הספיק לי. הנשמה שלי חיפשה את הדרך האמיתית והנכונה ללכת בה. כל דת אפשרית שחקרתי הייתה בטוחה שהדרך שלה היא דרך האמת, וזה הטעה אותי וגרם לי לבלבול".

עם צאצאי האנוסים בחג החנוכה, ברקע בית הכנסת

"זו דרך קשה ולא פשוטה"

"הייתה דת אחת אותה אהבתי במיוחד, אבל הייתי בטוח שהיא כבר נכחדה", מתאר הרב סלס. "זו הייתה הדת היהודית. קראתי הרבה על הרדיפות הממושכות שעברו היהודים במהלך ההיסטוריה, כדוגמת האינקוויזיציה האכזרית, ומקריאה זו טעיתי לחשוב שככל הנראה העם היהודי לא קיים עוד. לא ידעתי שמדובר בעם נצחי הקיים מאז ומתמיד.

"ואז, באחד הימים, חייל מהבסיס הזמין אותי אל 'בית הכנסת של היהודים'. הוא סיפר לי על ביקוריו בבית הכנסת, ועל ההרגשה המיוחדת שהוא חש בו. נכנסתי לבית הכנסת בליל שבת, והייתי בהלם. קולו של החזן התנגן בדיוק בפיוט המסורתי 'לכה דודי', ולמרות שלא הבנתי כלום התמלאתי בשמחה גדולה ובלתי מוסברת. הייתי מרוגש מאוד, כי חוויתי הרגשה חזקה ומיוחדת שטרם הרגשתי בחיי".

"מאז, התחלתי להגיע בכל ליל שבת לבית הכנסת. הקשבתי לדרשות על פרשת השבוע, השתתפתי בתפילות והתחברתי לחברי הקהילה. בניגוד לכנסייה אליה הלכתי בילדותי, בבית הכנסת הייתה לי הרגשה טובה שאי אפשר לתאר. לקבלת שבת הגיעו ילדים רבים, וזה יצר אווירה תוססת ושמחה. שלא כמו בכנסייה להבדיל, אליה היו מגיעים רק מבוגרים, ולכן הייתה בה תחושה עמוקה של דיכאון".

התחלת לחשוב כבר אז על גיור?

"באותה תקופה לא ידעתי בכלל שישנה אפשרות כזו להתגייר ולהצטרף אל העם היהודי. מה גם שהקהילות היהודיות בחו"ל שמרניות יותר כלפי זרים, והן לא ממהרות לצרף אליהן חברים מבחוץ. זו דרך קשה ולא פשוטה בכלל".

חלום הגיור התקדם אצל הרב סלס באיטיות ובהדרגה עד שהתגשם והפך למציאות. "תהליך הגיור שלי היה תהליך ארוך שנמשך כשנתיים", הוא מתאר. "השתתפתי יחד עם אשתי וילדיי בתוכנית לימודים שבועית, שהסבירה לנו בפרוטרוט על התורה והמצוות. הילדים שלי התרגשו מאוד לקראת הגיור, כי תמיד סיפרתי להם בהתרגשות על העם היהודי והתורה המיוחדת שלו. כאשר סיימנו את התהליך, עברנו אני ושלושת ילדיי ברית מילה והשתלבנו בתוך הקהילה באופן רשמי".

"רק לפתוח דלת "

לאחר תקופה קצרה של מגורים בקהילה היהודית של צ'ילה, עלתה משפחת סלס לישראל. הם השתכנו במרכז קליטה ברעננה, ובהמשך עברו להתגורר באשקלון. הרב אלישע התחיל מסלול לימודי רבנות בישיבת 'מדרש ספרדי' בעיר העתיקה שבירושלים, והוסמך לרבנות על ידי הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל.

הרב סלס עם הראשון לציון הרב שלמה עמאר - בביקורו בקהילה בבלמונטה

הרב סלס התכונן ליטול על עצמו תפקיד רבני באחת מהקהילות היהודיות בחו"ל. התפקיד הראשון שהוצע לו היה לשמש כרב בקהילת צאצאי האנוסים בעיר פורטו שבפורטוגל. "לא הכרתי את הסיפור של האנוסים, ולא ידעתי בכלל מי הם ומה הם. לאחר שהשתתפתי בוועידות רבנים שנערכו באירופה ובסן פרנסיסקו בנושא האנוסים, התחלתי להבין את הסיפור הטרגי שלהם".

זה שינה לך משהו בתפיסה?

"כן. הסיפור נגע לליבי מאוד, והחלטתי לטוס לפורטוגל ולעשות כל מה שביכולתי כדי להחזיר את צאצאי האנוסים אל העם היהודי. כאשר הגעתי לפורטוגל, המדינה הייתה ריקה מכל סממן דתי ויהודי. הדבר הראשון בו התמקדתי היה נושא הכשרות. התחלנו לייצר יין ושמן זית תחת מעקב כשרותי צמוד על כל התהליך. ליווינו בהשגחה צמודה גם את ייצור החלב והגבינות, תוך הקפדה על חלב ישראל. בנוסף, פתחנו ליין של שחיטות כשרות למהדרין כאשר אני הייתי השוחט היחידי בכל האזור".

משגיח על תהליך ייצור היין ביקב בבלמונטה

בהשגחה על תהליך ייצור הגבינות בפורטוגל

וכך, שלב אחר שלב, החלה להיבנות התשתית לקיום אורח חיים יהודי בפורטוגל. "פתחנו את בית הכנסת של העיר פורטו, שלצערי היה סגור עד אז, והתחלנו להתפלל בו בשבתות וחגים. אני עדיין לא שוכח את תפילת יום כיפור הראשונה במקום, אליה הגיעו למעלה ממאה יהודים – כולם צאצאי האנוסים".

לאחר תקופה של שליחות בפורטו, עבר הרב סלס לכהן בתפקיד רשמי כרב העיירה בלמונטה שבפורטוגל. בעיירה זו התגלו לראשונה צאצאי היהודים האנוסים לפני יותר ממאה שנה, ובה נמצא הריכוז הגדול ביותר שלהם עד היום. גם שם חזרה על עצמה תופעת בית הכנסת הסגור, והרב סלס היה זה שפתח אותו. "השליחות שלי כרב במקום כל כך מורכב ורגיש הביאה אותי לפגוש אנשים שבנשמה שלהם אוהבים את היהדות ורוצים ללכת בדרכה, אבל למעשה הדלתות סגורות בפניהם. לפעמים כל מה שעליך לעשות הוא רק לפתוח להם את הדלת, והם כבר ייכנסו מעצמם ויחזרו באהבה אל העם היהודי".

במחלבה המקומית בבלמונטה, מפקח ומשגיח על ייצור החלב

סגירת מעגל מרגשת

הרב סלס מספר כי היחשפותו לסיפורם של צאצאי היהודים האנוסים ושליחותו בקהילות הללו הביאו אותו לסגירת מעגל אישי מרגש במיוחד. "ככל שנחשפתי יותר ויותר לסיפורם של האנוסים, התחלתי להבין את מה שמסתתר מאחורי הסיפור המשפחתי המורכב שלי".

הרב סלס בתקיעת שופר לצאצאי האנוסים בפורטוגל

"זהו סיפור עצוב במיוחד", מדגיש הרב סלס. "הוא עובר במשפחה שלנו מדור לדור, וכל פעם מחדש זולגות הדמעות. זה קרה כאשר הסבתא שלי נישאה לפורטוגזי מקומי, אולם הסבתא-רבתא שלי התנגדה לנישואין הללו בתקיפות. היא ניסתה להניא אותה מכך בכל דרך אפשרית, אבל כאשר לא הצליחה – גירשה את הסבתא שלי מהבית. הנישואין הללו גרמו לסבתא-רבתא שלי כאב גדול, והיא לא הפסיקה לבכות על כך. לקראת סוף ימיה היא התיישבה על הרצפה ואמרה לסבתא שלי: 'אני אשב פה עד שאמות, רק בגלל שהתחתנת אתו'. זה היה כאב שמעולם לא עזב אותה, והיא אכן מתה בעודה שוכבת על הרצפה".

"זה היה סיפור מוזר במיוחד, סיפור שאף פעם לא הבנתי אותו", מסיים הרב סלס. "אבל כשנחשפתי לסיפורם של האנוסים ולהקפדתם להינשא אך ורק בינם לבין עצמם מחשש להתבוללות עם הגויים, הבנתי למה סבתא-רבתא שלי כל כך התנגדה לנישואין עם אדם זר. זה היה הרגע בו הבנתי שהמשפחה שלי היא מצאצאי היהודים האנוסים".