האם עדיין יש אלילים? השקר הנסתר עדיין לא התנפץ

כל יום אחרי תפילת שמונה עשרה מזכירים ב"עלינו לשבח": "...להעביר גילולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון...".

לדעתי כדאי לעצור ולהתבונן איך הכול מתממש, פשוטו כמשמעו. זה הופך את מילות התפילה למשהו חי ועדכני, כי זה קורה לנו מול הפנים עד כדי התפעמות. זה באמת קורה. כמה אלילים קמו לנו במרוצת הדורות, ולא למדנו לזהות אותם.

האם יש עוד אלילים? מסתבר שכן, אבל הם נמצאים תחת שמות מתקתקים. ועדיין השקר הנסתר לא התנפץ לנו בפנים.

אף אחד כבר לא מתרגש מהאלילים הקדמונים שהאנושות המתקדמת התנערה מהם. אפילו מחשבה בעלמא לא מייחסים לכך. כל אחד מבין שאנו לא מבינים מאיפה הגיע הטמטום הגדול (מסתבר שזה לא היה מטמטום, כי גם בזה היה עומק) לקחת פסל מאבן ולעבוד אותו. אנו גם לא מבינים את גודל האסון של המצרים, שה' הטביע באדמה את כל אליליהם במכת בכורות. אבל בתור קוריוז אני מזכירה סיפור קטן. לפני כמה שנים, באחת ממדינות המזרח, שם עדיין משתחווים לפסלים, הטביעו עובדי האלילים בעצמם את הפסלים בים. צפינו בסרטון ויראלי כיצד משאיות עמוסות בפסילים מנותצים, שפכו את תכולתן בזעם אל מי הים, כי אותם אלוהי האבן לא סיפקו את הסחורה ולא הגנו על עובדיהם בעת הקורונה. בניגוד לתקופת מצרים, הם עצמם קיימו "והאלילים כרות יכרתון".

כך גם אלילי הזמן שקמו במרוצת הדורות. כל תנועה סחפה בקול תרועה גדולה ונעלמה בקול דממה דקה. למה זה קורה? כי אף אחד מבין המובילים לא עשה חשבון פשוט. מה יקרה אם כללי הרעיון המרכזי יתנגשו עם רצונות ויצרים אישיים? מי ינצח? מה ידחה מפני מה?

מלבד אנשי מצפון חזקים, הרעיון ילך מדחי אל דחי. תמיד יהיו בעלי הנגיעות שימצאו סיבות למה עיגלו פינות ובחרו את אזור הנוחות. תמיד יהיו טיעונים מסברי אוזן למה מה שאני חושב ומה שאני מרגיש, הוא הנכון והוא לטובת הרעיון המרכזי. רק נקודת האמת תזעק באין עונה.

מלבד נגיעות אישיות שלא הסתדרו עם כללי הרעיון, גם מידות לא מאוזנות יכלו לקחת כל רעיון ולהפוך אותו למשהו מפלצתי. כמו "צער בעלי חיים" שהחל בכוונה חיובית, אבל הפך את הגולם על יוצרו, עד כדי העדפת החיה על בן אדם; קומוניזם שהחל עם רעיון השוויון, שבסופו של דבר הפך את כולם לחסרי כל ועניים; ארגון האומות המאוחדות שקם במטרה נאצלת למען השלום בעולם כדי שלא יתלקחו עוד מלחמות, אבל מסתבר שיש מדינות שלא מגיע להן לחסות תחת כנפי השלום, כמו מדינת ישראל שמוקעת כמדינת דיכוי.

היום אני יכולה להעיד עלינו ועל הדורות האחרונים שאנו חווים בלא יאמן כי יסופר. לא סיפורים, לא בגלל שכתוב, אפילו בלי לפתוח ספרים. הכול בלייב. כאן ועכשיו. זה קורה עם המדינה, צה"ל, נאורות, דמוקרטיה. אני לא באה לבוז לאף אחד, כי כל אחד בשעתו קם בכוונה חיובית. אבל כמו כל רעיון, גם הוא נוצר מבני אדם עם יצרים ודחפים. רק ביהדות נדרש מכל אחד להיות קודם בן אדם, כי "דרך ארץ קדמה לתורה. לכן כמה שהעולם התקדם וילמד משגיאות העבר, עדיין יסתבך במבוך. אשרינו שיש לנו הוראות לכל דבר בעולם. אשרינו שיש לנו אמת מידה אלוקית מה ואיך וכיצד עלינו לפעול בכל מידה ומידה.

אולי לא כולם קולטים, אבל ברקע נשמעים צלילי קריסה צורמים. אליל נוסף קורס לנו מול העיניים בחדות. קוראים לו "אוניברסיטה". אם לא הייתי רואה וקוראת את המאורעות, לא הייתי מאמינה. מה יכול להיות חזק יותר מזה? מה יכול להיות משכיל יותר מזה? איפה בני אדם יכולים למלא את עצמם יותר מזה? היכן יצמחו רופאים, מהנדסים, מדענים אם לא במוסד היוקרתי הזה?

מתברר שהפירמידה הרקובה מלמטה, סופה היא שקדקודה ישקע כלפי מטה. למרבה הפלא הכתובת הייתה רשומה על הקיר, אבל הילת הזוהר סנוורה את הדבר הכול כך ברור והגיוני. שכחנו שגם לשם נכנסים בני אדם עם כל היצרים הדחפים של תאווה וכבוד. גם שם מתנגשים הרעיונות והרצונות. ואם דברנו על כלל הרעיונות, אז שם חמור המצב שבעתיים. שם יושבים אנשים חריפים, כישרוניים, בעלי שאיפות ומובילים. בראשם האנליטי יודעים לייצור מציאות על פי תכתיב. והאסון הגדול שהם מהונדסים בדעות מתוזמנות מראש. וכשהם יוצאים עם מידע שגוי, על איך צריך להראות העולם, עלולים בידע שרכשו להרוס את העולם כולו. וכמו בכל שקר גדול שמחזיק אותו שורש קטן של אמת, כך גם באקדמיה שהתגלתה במלוא הכיעור, יוצא גם דבר טוב לאנושות. זה כמו אינטרנט שגדוש בטומאה גדולה, שמסתתרים בו ניצוצות קדושה כמו שיעורי תורה.

האם תנועת ההשכלה שהחלה לפני 200 שנה הגיע לקיצה?

היום, יותר מתמיד, חייבים הסטודנטים ללכת עם יד על הדופק ולמחוק את הילת הזוהר מהמוסד הנחשק. ואשרי אלו שלומדים במוסדות חרדיים בעלי השקפה נכונה ואמת צרופה. רק אלו יביאו את העולם לתיקונו.

מעניין לדעת מהו האליל הבא. האם אנו מזהים אותו? איזה עוד שקר יתנפץ לנו בפנים? הלוואי שנזכה לראות את האמת בטהרתה על חורבות האלילים המנותצים.