פתיל התכלת בציצית: מה קרה לצבע המסתורי?

בתורה מתוארת נשיאת כלי המשכן. בזמן הנשיאה כיסו את הכלים מפני כבודם. חלק מהכלים מצווה התורה לכסות ב"מכסה תכלת". התכלת משמשת גם בבגדי כהונה, ובשימושים שונים במשכן. אבל לפי ההלכה יש לה עוד שימוש מרכזי, שאמור לנהוג גם בימינו: הציצית. בתורה מפורש שעלינו להניח פתיל תכלת בציצית. אך במשך שנים רבות לא היתה מציאות כזו, הציציות הורכבו אך ורק מחוטים לבנים, מדוע?

במדרש מוזכר שהתכלת נגנזה, ואכן לא ידעו כיצד ניתן לייצר תכלת מאותו חילזון מופלא המוזכר בגמרא, וכך הוא מתואר: "חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים". במקומות נוספים בגמרא ישנם עוד סימנים וידיעות אודותיו, אך בפועל כבר שנים רבות שאין קצה חוט לאיתורו, אף על פי שבזמן האמוראים עדיין היה בשימוש.

לפני יותר ממאה שנים יצא האדמו"ר מראדזין, רבי ירוחם ליינר, שהיה גאון מופלג ותלמיד חכם רחב אופקים, למסע איתור התכלת. במהלך מסעו הסתובב במקומות שונים בעולם, נפגש עם מומחים, ועשה ניסיונות שונים. בסיום חקירתו הגיע למסקנה כי חילזון התכלת הוא הדג המכונה "דיונון הרוקחים", על שם ענן הדיו שהוא מפזר סביבו כאמצעי הסוואה, בצבע שהוא מפיץ יש שימוש רפואי, כפי שמעיד שמו, אך לפי האדמו"ר מראדזין, בצבע שלו כלול גם החומר שממנו הפיקו אבותינו את צבע התכלת.

את מסקנותיו סיכם בספר מיוחד שכתב והפיץ בעולם, והספר עורר דיון וויכוח נרחב. אך רוב הרבנים לא קיבלו את דעתו, ויש אומרים אף שהצבע הכחול שהפיק אינו צבע שמגיע מן הדיונון, אלא כתוצאה מהתהליך הכימי של הבישול.

אמנם בעשרות השנים האחרונות התפרסמה הצעה נוספת, מקובלת יותר, לזהות את חילזון התכלת של התורה ב"ארגמון קהה קוצים", שממנו היו מפיקים בעת הקדומה את צבע הארגמן. נמצאו שרידים רבים של תעשיה ענפה הקשורה בארגמון, ומשערים שאולי גם את צבע התכלת היו מפיקים ממנו.

גם הזיהוי הזה שנוי במחלוקת, ורוב הפוסקים לא קיבלוהו. מכל מקום יש תלמידי חכמים גדולים שכן קיבלו אותו, ואף הולכים עם פתיל תכלת המופק מן הארגמון. כנראה שגם נושא זה ימתין לאליהו הנביא שיבא במהרה ויפשוט את ספקותינו ושאלותינו.