שווה סיפור: ככה בניתי מטבח

אני בעל נגרייה בוטיקית. התחום העיקרי שלי הוא מטבחים, ואני בונה בעיקר דברים מורכבים. ברוך ה', זכיתי לידיים טובות וראש חזק, עם יצירתיות ואמנות שלא יודעת גבולות, כך שתמיד יש לי רעיונות חדשים וביצועים שמדהימים את כל מי שרואה, ובעיקר את מי שמשתמש.

את עבודתי אני משתדל לעשות ביושר ובאמונה, יודע שאקבל בדיוק מה שייעדו לי משמים, ואף אחד לא נוגע במנתו של האחר. את הנגרייה ירשתי מאבי, שגם הוא היה הבן של הנגר... כך גדלתי עם עצים ומסמרים, ואני משתדל כל הזמן להשתכלל ולעשות טוב יותר ויותר. אני אוהב מאוד את העבודה שלי, מחובר אליה, אוהב לנשום את לוחות העץ החדשים ולתת לכל רהיט, לכל מטבח ולכל עבודה את הטוב ביותר. אני משקיע מאוד בגימורים ובנראות, וכאשר אני מתכנן ובונה מטבח, אני חושב כל הזמן על עקרת הבית שתשתמש בו, שתיהנה, שהבישולים יעלו לה יפה...

אני אדם של משפחה, והתחום הזה קרוב ללבי. בכלל, חיי משפחה הם ערך מקודש אצלי, וכך, כשקיבלתי טלפון מאישה שהתעניינה במטבח וסיפרה כי קיבלה את המספר מבן דוד יקר שלי, לא התפלאתי, זה מקובל אצלינו. האישה התעניינה במטבח, שעל פי התוכנית היה די יקר. קבעתי איתה פגישה כדי לראות את מבנה המטבח בבית שלה. לפי הכתובת שהיא נתנה לי הבנתי שהיא לא נמנית על אנשי השמנת. אני נכנס ויוצא בהרבה בתים בישראל, מכל הסגנונות, אבל ההשגחה גלגלה לי בעיקר עבודות באחוזון העליון. מפה לאוזן, אנשים פונים אלי משם, אני עובד עם האדריכלים הטובים והיקרים יותר. אך כמובן, אין לי מניעה לעבוד עם כל אחד מעם ישראל. הגעתי אליה, וישבנו יחד על התכנון, כאשר אני שם לב שהיא פונה לרמה היקרה ביותר בכל פרט. בחישוב פראי הבנתי שזה הולך לעלות לה הון, לא קרוב לרמה הכלכלית שראיתי בבית. אני אדם ישר, ואכפת לי מאוד מכל לקוח באשר הוא. עוד לפני הכסף והרווח, חשוב לי האדם. כאן הבנתי שזה לא מתאים, וניסיתי להוריד אותה מהרעיונות היוקרתיים. ראיתי שהיא מתעקשת, אז התחלתי לעבוד חכם ולהציע אלטרנטיבות. הפעלתי את כל כישורי היצירתיות שלי. איכשהו הצלחתי להוזיל את המטבח, מבלי לפגוע בנראות ובאיכות. הרבה דברים לא היו נצרכים באמת, ושם הורדתי את הסכומים. דיברתי אליה בכנות, כאחד שיודע מה הכי נצרך לאישה במטבח, והצלחתי להוריד – בהערכה גסה – קרוב למאה אלף ש"ח. עדיין נשאר סכום נכבד, וזה היה מטבח יפה ופרקטי בהחלט.

היא בקשה להתחיל את העבודה מיד. סיכמנו על מקדמה בשעת המדידות, וכל השאר בסיום העבודה. היא אישרה את העניין. אך כאשר הגעתי וסיימתי לבצע את המדידות, היא התנצלה ואמרה שבטעות היא לא השיגה את פנקס הצ'קים. אל דאגה, היא תביא אותו בהמשך. בעיקרון, אני לא נמנה על האנשים הנאיביים, ואני יודע לעשות עסקאות, אבל כאן, לא יודע למה, הרגשתי שניתן לסמוך עליה, בעיקר כי גם אני קיבלתי מבן הדוד שלי המלצה חמה עליה ועל המשפחה שלה. ככה התחלתי להתבלבל.

הזמנתי את החומרים, בטוח שהכסף עוד יבוא. בכל הזמן הזה היא לא התביישה להתקשר שוב ושוב, לשנות תוכנית או להוסיף דברים. בכל פעם שהזכרתי לה את עניין הכסף, היה לה תירוץ אחר. לא יודע איך, באמת לא יודע, אבל קניתי בכל פעם את התירוץ התורן. התקשרתי לבן דודי, והוא אמר שאני לא צריך לדאוג, כי היא טיפוס ישר שמשלם בזמן. חשבתי שאולי באמת משהו קרה לה דווקא אצלי, אז נאחזתי בזה, מאמין.

התקדמתי עם העבודה. המטבח היה ממש לקראת סיום, ועכשיו כבר התפוצצתי, כי היא הפסיקה לענות לי לטלפונים, וגם משהו בתוכי התחיל להבהב בקריאת סכנה. החלטתי לנסוע אליה, יהיה אשר יהיה. הגעתי בשעת בוקר מוקדמת, ועליתי לדירה, דופק. היא פתחה, מופתעת. לא באמת ציפתה לראות אותי ככה בבוקרו של יום. ניגשתי ישר לעניין. מה קורה עם המטבח? ובעיקר, מה עם התשלום? הרבה הבעות חלפו בפניה בשברירי השנייה. בסוף היא עדכנה אותי שהיא החליטה לסגת מהרעיון, היא מבטלת את התוכנית, וזהו. והיא טרקה את הדלת.

הייתי המום. נקשתי שוב. היא פתחה, אמרתי לה שזה לא יתכן, והיא חייבת לשלם לי את מחיר העלות של המטבח. כבר הזמנתי חומרים, המטבח כבר על סף גמירה, ואין דבר כזה. "זו בעיה שלך", היא אמרה לי, לא סגרתי אתך כלום. עימתי אותה עם ההודעות ששלחה לי, והמסמך הכתוב, והיא בשלה, ראש קטן. לא מכירה, לא יודעת. טרקה שוב את הדלת.

הייתי הלום, כאוב ובעיקר מושפל. לא האמנתי על עצמי, איך נתתי בה אמון? זה היסוד הכי בסיסי בעסק, איך נפלתי ככה? ידעתי שיש בכוחי לתבוע אותה, יש לי כל ההוכחות הרצויות, כל המסמכים הנדרשים. כמעט התקשרתי לעורך הדין שלי, ואז נסוגתי. החלטתי לתת לה' לנהל את העניינים, להוריד את הראש. וכך, בעודי יורד במדרגות, נפתחה דלת בקומה התחתונה. עמדה שם אישה צעירה שביקשה ממני, כמעט בתחנונים, לעזור לה בעבודה קטנה במטבח שלה. יש לה בעיה עם כמה מגירות. היא ראתה את הרכב הגדול עם שם החברה בחוץ, וכך הסיקה שאני נגר. כמעט סירבתי, אני לא מתעסק בכאלה עבודות, רק בדברים גדולים. רציתי לומר לה זאת, אבל משהו בה גרם לי לחשוב שוב. החלטתי לבדוק. היא הראתה לי את המגירות, לא גומרת להודות לי, כי היא תקופה תקועה ככה, ואין לה אף אחד שיכול לתקן. היא סיפרה לי שהיא אם חד הורית, עם חיים לא קלים, ועכשיו היא התפללה לאלוקים בבקשה לעזרה, ואז ראתה מהחלון את הרכב שלי בחניה. היא בדיוק יצאה לבדוק למי הגעתי, ואז ירדתי אליה. ככה משמים. נפעמתי. מי כמוני יודע עד כמה משמים זה קרה... וכך, תוך כדי שאני מתקן, היא מספרת לי שהיא חסכה שנים כסף כדי לעשות מטבח, ולפני כשנתיים הלכה לחברת מטבחים ידועה ומוכרת, וסגרה שם על מטבח יפה, בדיוק כמו שחלמה. רק מה? כמה שבועות אחר כך החברה פשטה את הרגל, וכך הכסף שלה נעלם. היא מנסה לתבוע את החברה, אבל אין לה באמת שרירים וכוח לכל ההתנהלות והביורוקרטיה. יש הרבה נושים כבדים בהרבה ממנה, ובינתיים היא בקיפאון מוחלט. לאט-לאט התחוור לי המצב העגום בבית. באותו רגע החלטתי לתרום לה את המטבח שהכנתי לשכנה למעלה. אני אסיים אותו, עם הפינישים היפים והטובים ביותר. גם כך אין לי מה לעשות עם המטבח, וכאן זה התאים בדיוק למידות, כי המטבח שלה היה ממוקם בדיוק מתחת למטבח של השכנה... קמתי, ננערתי מהאבק והנסורת, והצעתי לה בפשטות מטבח יפה ופרקטי, מקווה שהיא תאהב. היא היתה בהלם, לזה לא ציפתה. הבהרתי לה שהכל חינם, ווידאתי שיש לה מי שיפרק את המטבח הקיים. היא הנהנה בראש (הקול עדיין לא שב אליה), ועם דמעות בעיניים הודתה לי. סיפרה על אח קרוב שיכול לעזור לה. ביקשתי את מספר הטלפון שלו.

מכאן התנהלתי מולו. קבעתי מועד וזמן, והוא מצידו עשה הכל כדי לעזור לאחותו. ממנו שמעתי הרבה יותר על המצוקה שבה היא נתונה, על האמא הלביאה שעושה הכל בשביל הילדים שלה, על האמונה התמימה שלה בבורא עולם, כי הוא היחיד שיכול לעזור לה, וזה רק חיזק בי את ההבנה כי עשיתי את הדבר הנכון, ומי יודע אם לעת כזאת הגעתי לאן שהגעתי.

דברתי עם אלוקים. אם נגזר עלי להפסיד כסף – שילך לצדקה, אם כבר אז כבר. וכך הגעתי לביתה עם הצוות שלי, להתקנה. יצא לה מטבח מושלם, באמת. היא התרגשה כל כך, והילדים נכנסו הביתה אחרי יום לימודים, והעיניים הפעורות שלהם עשו לי הרבה נחת. ידעתי שהבאתי את המטבח שלי לכתובת הנכונה.

במבט לאחור, ראיתי איך ה' סובב הכל, כבר מההתחלה, כשלא נתתי לאותה אישה לשגות בדמיונות ובפנטזיות על מטבח שאין לה איך לשלם – עשיתי זאת באמונה ומתוך הגינות, מה שעזר לי להפסיד פחות בהמשך – ועד לאותה אם חד-הורית, שה' נתן לי את הזכות להיות השליח שלה.

ברוך ה', ראיתי רק ברכה מאז, וכיסיתי את ה"הפסד" הזה עשרות פעמים. השם הטוב שלי הולך לפני, כמו גם העבודות, בעיקר כי אנשים סומכים עלי בעיניים עצומות.

כשבע שנים אחר כך, דפקו אצלי בדלת. אשתי פתחה, ועמד שם בחור צעיר עם מעטפה, ביקש להעביר לי. אשתי קראה לי מיד, נס שהייתי בבית. ניגשתי לדלת, וראיתי חמד של בחור מחייך אלי, שואל אם אני מזהה אותו. ניסיתי להיזכר, אבל לא עלה לי. "אני הבן של X, ההיא שנתת לה מטבח חדש ללא תמורה". נזכרתי מיד, הוא גבה ונהיה גבר, כמו שאומרים. הוא נתן לי מעטפה עם צ'ק, וסיפר לי שאמא שלו קיבלה סוף סוף את הכסף שלה מחברת המטבחים ההיא, והיא רוצה לשלם לי. דחיתי אותו. הבטחתי לו שעשיתי זאת בלב שלם, ואין לי צורך בכך. הוא התעקש, ובסוף אמא שלו התקשרה, ובדמעות ביקשה שאקח. הבנתי שעצם הלקיחה שלי תהיה הנתינה הטובה ביותר, זה הכבוד שלה.

הודיתי לו. לאחר שנסגרה הדלת, פתחתי את המעטפה. נח שם צ'ק עם סכום גבוה. ניגשתי לבדוק כמה עלה לי המטבח שלה. כמה נבירות, ומצאתי.

הסכום תאם בדיוק לסכום הכתוב בצ'ק.