ההכרח שבמוות וחוסר האפשרות להימנע ממנו, עוררו תהיות ושאלות רבות: מה קורה לאדם לאחר המוות, מדוע מתים? ועוד.

מבחינה מדעית, המוות נחשב לסוף הפעילות הביולוגית של הגוף. כאשר הלב מפסיק לפעום והמוח מפסיק לתפקד, הגוף מפסיק לתפקד.

הגדרה נוספת למות היא היעדר נשימה, זוהי ההגדרה המקובלת על פי ההלכה. המושג "מוות מוחי" הוא מצב שבו אין כל עדות לפעילות של המוח, והוא נחשב למצב קריטי ובלתי הפיך. כדי לקבוע "מוות מוחי" משתמשים ברישום של גלי מוח או בבדיקה של מידת הנזק שנגרם לגזע המוח, שהוא החלק במוח שאחראי לפעולות בסיסיות כגון נשימה.

על פי ההלכה היהודית, מוות מוחי אינו מגדיר את האדם כמת. מסיבה זו רובם הכולל של פוסקי הדור התנגדו נחרצות לתרומת איברים חיוניים (כגון לב וריאה) מחולה המוגדר שמת "מוות מוחי", וציינו כי פעולה זו נחשבת לשפיכות דמים בהריגת התורם.

עם זאת, חוקרים ממשיכים לחקור חוויות סף מוות ודיווחים על חוויות חוץ-גופניות.

המוות. איך אפשר להתמודד עם אובדן? מה ניתן לעשות לעילוי נשמות נפטרים, אם בכלל? והאם הם יודעים שאנו מסייעים להם? את כל השאלות המרתקות האלה ועוד מפנה העיתונאי דודו כהן לרב זמיר כהן. אל תחמיצו:

על פי היהדות, ה"אני" האמיתי של האדם אינו הגוף כי אם הנשמה, בעוד הגוף מהווה מעין לבוש חיצוני לנשמה, כפי שנאמר: "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני" (איוב י, י"א).כשהאדם מזיז את זרועותיו גם חולצתו מתנועעת. עם זאת, כל בר דעת יודע שלבגד עצמו אין שום חיות מצד עצמו אלא שהוא נע מצד החי שבתוכו. לכן, לאחר פטירת האדם, כאשר הגוף חוזר לאדמה והנשמה עולה לשמים, הנשמה ממשיכה את מסעה בעוד שהגוף נותר מוטל על הקרקע, דומם כאבן שאין לה הופכין. אותו אדם, כלומר אותה נשמה, ממשיך למרות זאת לראות, להרגיש, לחשוב וכדומה... גם בלי הגוף הפיזי.

מה קורה עם הגוף לאחר תחיית המתים, ואיך ייתכן שאדם יקום לתחייה?

האמונה בתחיית המתים היא אחד מיסודות האמונה שנקבעו על ידי הרמב"ם, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהשקפת העולם היהודית. הרמב"ם מנה את תחיית המתים כאחת משלוש עשרה עיקרי האמונה שלו, וקבע כי האמונה בתחיית המתים היא יסוד חשוב שמבטא את האמונה בחיים שלאחר המוות ואת השכר והעונש.

יש התמהים: הייתכן? בשר אשר נרקב בקבר, גוף שנשרף והפך לאפר, אדם אשר נטרף ע"י בעלי חיים - הייתכן שנשוב לראותם? היתכן שיקומו לתחייה?!

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

ניתן להשוות זאת לפלא שמתרחש כאשר זורעים זרעים באדמה. זרע רקוב הופך לגבעול ירוק עמוס גרעינים רבים הדומים לזרע האם האם לא יתכן שגוף רקוב "רק" ישוב ויבנה מחדש? ורק אחד כנגד אחד?

הרב זמיר כהן מסביר שמי שיודע את האמת הפשוטה שהאדם האמיתי הוא האדם הפנימי הרוחני, אלא שעטוף הוא בלבוש ארוג בשר ועצמות, העשוי בדמותו ובצלמו כחליפה התפורה על פי מדת וצורת הגוף, פשוט וקל לו להבין, שגם אם בלתה וכלתה החליפה, כל עוד קיים האדם שבפנים, לבוש ילבש חליפה מחודשת וישוב כשם שהיה.

עוד ממשיך הרב זמיר ומציין כי אם מאמין אתה שבורא העולם ברא את העולם כולו ובכללו האדם, מן האפס המוחלט, יש מאין. האם קשה להאמין ביכולתו לברוא ולחדש אדם?!

בזוהר (בראשית קיח ע"ב) כתוב: עתיד הקדוש ברוך הוא לייפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן... ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע, שנאמר (דניאל יב): "וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ".

ב"אותיות דרבי עקיבא" אות ט' מבואר כיצד תתקיים תחיית המתים: "נוטל הקב"ה שופר גדול בידו ותוקע בו, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש, בתקיעה שניה העפר מתפרד, בתקיעה שלישית עצמותיהם של הצדיקים מתקבצים, בתקיעה רביעית אבריהם מתחממים, בתקיעה חמישית עורותיהם מתקרמים, בתקיעה ששית רוחות ונשמות נכנסות לגופיהם, בתקיעה שביעית חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם. והצדיקים יקומו בכמה לבושים שריחם הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן.

בספר "יסודי התורה", אותו חיבר רבי שמעון אגסי זצ"ל, מבואר כי הפלא הגדול בתחיית המתים הוא שהקב"ה לא יברא את גופות המתים מחדש, אלא יקים את אותו גוף עצמו, שנהפך כבר לעפר. אותו גוף שכבר נרקב כליל וכלה כל בשרו - ישוב ויקבל חיות מחודשת.

בשביל מה לחיות אם בסוף מתים? צבי יחזקאלי נפגש עם הרב דניאל כהן לשיחה אמיתית ונוקבת על התחלה וסוף, לידה ומוות:

מדוע אדם מת?

לאחר שחטא אדם הראשון, הוא נענש מאת הבורא. אחד מהעונשים: "ואל עפר תשוב" הביא את המוות על האנושות. בתנ"ך מובא כי יש מספר אנשים שלא מתו, ונכנסו בחייהם לגן עדן.

על מספר אנשים, ביניהם ישי אביו של דוד המלך, מצוין בגמרא (בבא בתרא י"ז, ע"א) שהם "מתו בעטיו של נחש", כלומר: בשל חטא אדם הראשון שבעקבותיו נגזרה מיתה על כלל המין האנושי.

חלק מביטויי האבל המוכרים היום ביהדות מתוארים בספר איוב, ובו גם מופיעה האמרה שנוהגים לומר בעת הבשורה על מותו של אדם קרוב: "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך". על-פי ההלכה מחויבים קרוביו של המנוח לברך את האל אף בשעתם הקשה ולומר: "ברוך דיין האמת". בספר קהלת (ג', כ'-כ"א), אותו חיבר שלמה המלך מופיע רמז לאמונה בחיים שלאחר המוות: "הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל-מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ".

על פי היהדות, רצח היא אחת משלושת העבירות החמורות ביותר.

 

החיים שלאחר המוות

ב"אותיות דרבי עקיבא" אות ט' מבואר כיצד תתקיים תחיית המתים: "נוטל הקב"ה שופר גדול בידו ותוקע בו, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש, בתקיעה שניה העפר מתפרד, בתקיעה שלישית עצמותיהם של הצדיקים מתקבצים, בתקיעה רביעית אבריהם מתחממים, בתקיעה חמישית עורותיהם מתקרמים, בתקיעה ששית רוחות ונשמות נכנסות לגופיהם, בתקיעה שביעית חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם. והצדיקים יקומו בכמה לבושים שריחם הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן.

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

בספר "יסודי התורה", אותו חיבר רבי שמעון אגסי זצ"ל, מבואר כי הפלא הגדול בתחיית המתים הוא שהקב"ה לא יברא את גופות המתים מחדש, אלא יקים את אותו גוף עצמו, שנהפך כבר לעפר. אותו גוף שכבר נרקב כליל וכלה כל בשרו - ישוב ויקבל חיות מחודשת.

הרב זמיר כהן בהרצאה מרתקת ומשנה חיים: יום המוות - מהו? ומה מיוחד בו?

 

היערכות למוות

בשל חטא אדם הראשון, לא ניתן להימלט מפני המוות, שיכול להגיע בפתאומיות (תאונות דרכים, התקפי לב), או לאחר תהליך ארוך וממושך, כמו במקרים של חולים במחלות קשות או אנשים מבוגרים מאוד.

אדם אינו יודע את יומו, וגם אנשים צעירים ובריאים מסיימים את חייהם בפתע פתאום. על כן חשוב לאדם להיערך לקראת מותו, ולצבור לעצמו נכסים רוחניים שילוו אותו בעולם האמת.

בשל הקושי הרגשי לעסוק בנושא המוות, אנשים רבים לא נערכים מראש לאפשרות המוות שלהם או של הקרובים להם, ולהשלכותיו על בני המשפחה. משום כך, חשוב לכתוב צוואה.

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)

על פי ההלכה צוואה היא בעצם מתנה שאדם נותן ותחול רגע לפני מותו (רמ"א חו"מ רפא, י; קצות החושן שם, ח). כך נשמרת למוריש הזכות להשתמש ברכוש, לחזור בו מן הצוואה, לבטל אותה או לשנות אותה במהלך חייו. לצד הצוואה מומלץ להשאיר סכום מסוים (למשל 1000 דולר) שיתחלק על פי הדין, כדי שלא לבטל לגמרי את דיני הירושה (קצות החושן רפב, ב)

את הצוואה יש לערוך אצל עורך דין, ולוודא שהיא עומדת בדרישות ההלכה והחוק, כגון, הדרישה החוקית שאף אחד מהמוטבים בצוואה לא יהיה שותף לעריכתה. באופן כזה ניתן להבטיח שלא יהיה אפשר לבטל את הצוואה בסופו של דבר.

 

כבוד המת ביהדות

רואים אנו בתורה יחס מיוחד אל המת. אפילו הרוגי מלכות, אין מלינים אותם על העץ, אלא מורידים את גופתם וקוברים אותם, ולא מניחים לגופתם להתבזות. יהושע בן נון, כאשר תלה את מלכי האמורי, הוריד את גופתם לפני השקיעה וקבר אותם, משום ש"קללת אלקים תלוי", כפי שמבאר רש"י, האדם נברא בצלם אלוקים, ביזוי האדם הוא ביזוי ה'.

אסור להלין את המת שלא לצורך, בניגוד למקובל אצל הנוצרים למשל, לאפר את המת, למלא אותו בחומר חניטה ולהציבו בארון לראווה, לפעמים אפילו מספר ימים. אצלינו אסור הדבר באיסור חמור, להשתמש במת כבבובה. מטהרים את גופו וקוברים אותו מיד, מחזירים אותו לרשות גבוהה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

השארת אדם מת בלי ש"מתעסקים בו", היא איסור חמור. אפילו כהן גדול ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, ורואה מת מצווה, צריך לעצור, ולטפל בקבורתו עד תום, אף על פי שהוא נטמא. דין זה למדנו מפרשת השבוע, שכהן אינו נטמא אלא לשארו הקרוב, וחכמים דורשים שגם למת מצווה, אף על פי שאחרי היטמאו למת הוא מנוע מן העבודה שבעה ימים.

לכן היהדות רואה איסור חמור בניתוחי מתים, בתרומת איברים בהרבה מקרים ובכל דבר שפוגם בכבוד המת. חובתנו היא להביאו לקבורה מיד, בלי שום "משחקים" של טקסים, תרומות ועוד דברים שבאים על חשבון קדושת צלם אלוקים.

קבורה יהודית

קבורת המת היא מצוות עשה מהתורה לקבור את המתים. מת שנמצא ללא אחראים לקבורתו מכונה מת מצווה וההלכה מחייבת כל יהודי שנתקל בו לדאוג לקבורתו, גם תוך הפסד גדול או היטמאות כהן למתים. ההלכה משתמשת במושג "כבוד המת" בקביעת פרטי הדינים של הקבורה.

מצוות איסור הלנת המת מחייבת שהקבורה תיערך ללא דיחוי, מלבד עיכובים החיוניים לכבוד המת.

הרב זמיר כהן מסביר כיצד נאסוף זכויות לקראת החיים שלאחר המוות: