בעקבות הכסף: ההסברים המרתקים למושג 'קרן' ו'חומש'

בכמה מקרים מחייבת התורה את החוטא קרן וחומש, כלומר סכום הנזק שעשה, ועליו הוא מוסיף עוד חמישית מערכו. למשל במקרה של מעילה בהקדש, או שבועת שקר על ממון, בסכום של אלף שקלים, הוא צריך לשלם אלף ומאתיים, בלשון התורה "וחמישיתו יוסף עליו".

מה זה "חומש" כולנו מבינים. אבל מה זה "קרן"? קרניים יש לפרה, מדוע הסכום "נטו" נקרא (גם בעברית המודרנית) קרן? הלשון הזו נמצא כבר במשנה: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו", (פאה א', א').

אחד הביאורים הוא ששמירת הכסף היתה בתוך כלי בצורת שופר, כפי שאומרת המשנה במסכת שקלים: "כשם שהיו שופרות במקדש היו שופרות במדינה", וכנראה נקרא שופר מחמת צורתו, פתח צר למעלה, ומקום קיבול רחב למטה. זה בעצם סוג של קופת חיסכון, שאפשר להכניס, אבל קשה להוציא, עד שלא "שוברים" את החיסכון. ואולי גם היה מעוצב בצורת קרן של בהמה, ליופי.

ביטוי מעניין נוסף שמקובל בזמננו, מקורו גם הוא במשנה: "הניח מעותיו על קרן הצבי", (כתובות יג ע"ב). משמעותו היא: מסכן את ממונו. אך מה קשורה לכאן קרן הצבי? בעל תוספות יו"ט מפרש: "שהצבי קל לרוץ כההיא דתנינן פרק ה' דאבות. הוי רץ כצבי ונמצא שזה שמניח מעותיו על קרן צבי הוא מזומן להפסיד שהצבי ירוץ קל חיש ולא יוכל להשיגו. ושמעתי שטבע הצבי להפיל קרנותיו לזמן ידוע ושמא יפילם באחת הגאיות או הפחתים ולא ימצאו". אבל הפירוש קשה, מדוע שאדם יניח כספו על קרן של בעל חיים בכלל, וכי זו דרך שמירה?  

ויש שפירשו שהיו מניחים מעות בתוך קרן של בעל חיים, אבל קרן הצבי חלולה, והמעות נופלות מלמטה. אמנם קשה לייחס לדבר מוזר כזה משמעות, כי אין מקור לכך שהניחו בתוך קרן מן החי, וברור שאף אחד לא יניח מעות בתוך צינור חלול.  

פירוש מרתק מסביר את הדברים על פי מה שכותב הרמב"ן על הפסוק "נפתלי איילה שלוחה": היה מנהג קדום של מלכים, לשלוח הודעות קשורות לקרן של איילים. לוקחים אייל שנולד בצפון, מסיעים אותו לדרום, וכאשר משחררים אותו עם ההודעה צמודה לקרנו, הוא נודד בחזרה אל מקום הולדתו בצפון, ושם נוטלים ממנו את  ההודעה, ממש כמו יונת דואר. לפי זה, יתכן שכוונת הביטוי היא, שגם אם שולחים איגרת על קרן הצבי, אין לשלוח כסף, כי אפשר שהמשלוח ייפול ויאבד.