איך משפרים את מידת הענווה, ואיך זה קשור לצורת הדיבור שלנו?

רבי משה בן נחמן, המכונה "הרמב"ן", כתב איגרת לבנו נחמן, אשר קרא עליו "בני הנאמן", ובאותה איגרת הוא כותב לבנו אהובו עצה נפלאה, שתעזור לכל אדם להתרגל במידת ענווה.

וכך הוא כותב לבנו: "תתרגל תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס, שהוא מידה רעה. וכאשר תינצל מן הכעס תעלה על לבך מידת הענווה, שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות, שנאמר (משלי כ"ב, ד') "עקב ענוה יראת ה'".

כאן מגלה לנו הרמב"ן את שיטתו בתיקון המידות, דהיינו שעל ידי ביטול הכעס הפנימי – ממילא תתבטל מלבך גם מידת הגאווה, דהיינו אחרי הפעולות החיצוניות יבואו פעולות פנימיות. אם נתרגל לדבר בנחת, ולא בצעקות, בשפה עדינה ולא בשפה בוטה לכל אדם, ואפילו לאדם נחות מאתנו, עם הזמן נצליח להתגבר על מידת הכעס, ולחשוב בדרך הגיונית ורגועה, ועל ידי הדיבור בנחת תיכנס בלבנו מידת הענווה.

אנסה לבאר את דברי הרמב"ן.

אדם שהולך ברחוב בראש מורם וחזה נפוח, לבוש במותגים אופנתיים ונוהג ברכב יוקרתי – אפילו אם בפנימיותו הוא עניו ושפל, אט אט תכנס בלבו מידה מגונה מאוד, והיא מידת הגאווה, עד שהוא ירגיש שהוא טוב יותר מרוב בני אדם, ויזלזל בלבו בפחותים ממנו, ואף דיבורו יהיה בקוצר רוח ובהתנשאות.

לעומתו, אדם שבפנימיותו מרגיש גאווה על אחרים, אם ילך בקומה כפופה וישפיל עיניו לכיוון הארץ, ולא יביט בפני אדם בשעה שמדבר עמו, וילבש בגדים מכובדים, אך לא יוקרתיים ומנקרי עיניים, וידבר בנחת לכל אדם, ואם יקרא לו אדם, לא יענה לו בקול רם רק בנחת כעומד לפני רבו – אט-אט ייכנע לבו בפני הבורא יתברך, ואף פנימיותו תיהפך לבעל מידת הענווה.

נזכר אני כעת במעשה, שיהודי הסיע אותי חזרה לביתי מהשיעור, ובזמן שחיכה לי קרא את איגרת הרמב"ן. לשאלתי מדוע הוא קורא איגרת זו, ענה היהודי: מפני שרוצה לזכות בהבטחה של הרמב"ן, שביום שיקרא באיגרת יענו לו מן השמים. המשכתי לשאול: "נו, האם ראית כבר ישועות?", והוא ענה: "הלוואי ישועות, אני עומד להתגרש מאשתי, ובנוסף פיטרו אותי מהעבודה". עניתי לו בשפה רפויה: "אל תתייאש, ה' יעזור!".

במהלך הנסיעה קיבל הנ"ל שיחת טלפון מרעייתו, שבמהלכה, צעקותיו הרמות איימו לקרוע לי את עור התוף, עד שלפתע תפס הלה את הטלפון, ובחמתו – לא פחות ולא יותר – זרק אותו עד שנשבר.

אתם ודאי מבינים מדוע לא ענו לו מן השמים, כהבטחת הרמב"ן. לא מספיק לקרוא את איגרת הרמב"ן כמו תוכי, צריך להבין ולהפנים את הדברים, ובמיוחד לתרגלם ולהתאמץ לקיימם.