הסוד לחיים טובים יותר: הכירו את הספר "אהבת חסד" של החפץ חיים

החפץ חיים, הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, ידוע בעיקר בזכות ספריו על הלכות שמירת הלשון ועל מוסר יהודי. אחד מספריו המרכזיים והמעמיקים ביותר הוא "אהבת חסד", שבו החפץ חיים עוסק במצוות גמילות חסדים ובחשיבותה הרבה ביהדות. בספר זה, החפץ חיים מדגיש את החשיבות של עשיית טוב לזולת, עזרה לזולת והענקת חסד בכל תחומי החיים. בסדרת מאמרים זו, נביא פרקים נבחרים מדבריו של החפץ חיים ב"אהבת חסד", ונפרש את דבריו באופן שיאיר את משמעותם ויישומם בחיינו היומיומיים. הצטרפו אלינו למסע מרתק שבו נגלה איך ערכי החסד יכולים לשפר את איכות חיינו ולהעניק להם משמעות עמוקה יותר.

בהקדמה לספר "אהבת חסד" מצטט החפץ חיים את דברי חז"ל במסכת סוטה:

"אמרו חז''ל (סוטה י"ד): 'דרש ר' שמלאי, תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים'.

התורה מתחילה בגמילות חסדים ומסתיימת בגמילות חסדים. החסד הראשון מופיע בתורה בספר בראשית (ג' כ"א): ''ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם'', והחסד האחרון הוא בסוף ספר דברים (ל"ד ו'), בה מתואר כי ה' יתברך קבר את משה רבנו: ''ויקבר אתו בגי''.

"הנה חז''ל גילו לנו את גודל הענין של חסד, שרמזה לנו התורה עליה בתחלתה ובסופה. אבל באמת, לאו דוקא באלו המקומות לבד, שכמה פרשיות של תורה מלאות מזה, כאשר נבאר בעזרת ה' יתברך".

התורה מלאה בפרשות רבות בתיאורי חסד רבים, והחפץ חיים מפרטם. ראשית הוא מסביר כי גמילות חסד הינה הגדרה על כל ענייני הטוב שאדם מיטיב לחברו בחינם.

"תחילת הכל, צריך האדם לידע שגדר גמילות חסדים אינו מונח דוקא על הלואת ממון, כמו שסוברין איזה אנשים, אלא הוא מונח על כל עניני הטוב, שאדם עושה חסד ומיטיב לחברו בחינם".

מפרט החפץ חיים דוגמאות רבות למעשי חסד:

"יש שמתחסד עמו בממונו, כגון: שמשאיל לו בהמה, או כלי, או הלואת ממון, וכל כיוצא בזה, שהוא עושה בממונו טובה לחברו. וזה נקרא בפי חז''ל (סכה מ"ט:) בשם 'גמילות חסדים שבממונו'. ויש שמתחסד עמו בגופו, וגם זה יפול תחת שני סוגים: יש שהוא מיטיב לחיים, ויש שהוא מיטיב למתים. לחיים, כגון: שמכניס אורחים לביתו, ומטריח עצמו לפניהם. וכן מצות לויה, שמלוה אותם, וכן שמחת חתן וכלה, בקור חולים ונחום אבלים, וכל כהאי גונא דברים שמיטיב בגופו לחברו החי.. ויש גמילות חסדים שבגופו, שעושה למתים, הינו הוצאת המת וההתעסקות בכל צרכי הקבורה; לשאת המטה ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור. כל אלו, הכל מכונים בשם גמילות חסדים".

החפץ חיים מסביר כי כל אלו נכללים במצוות עשה דאורייתא:

"וכל זה נכנס בכלל מצות עשה של (ויקרא י"ט י"ח): ''ואהבת לרעך כמוך'', הינו, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותם לאחיך".

ממשיך החפץ חיים ומונה כיצד התורה מלאה בחסד, על מנת שיתבונן האדם ויבין עד כמה חשובה מידת החסד בעיני ה' יתברך.

"ועתה נאריך לפני הכל, איך שכל התורה מלאה מעניני החסד, כדי שיתבונן האדם כמה יקר הוא ענין החסד בעיני השם יתברך".

כאן מונה החפץ חיים את המקומות בהם מתוארים בתורה מעשי חסד:

* תחילת הכל במה שכתוב (בראשית ב' כ"ב): ''ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח וכו''; ודרשו חז''ל [ברכות ס''א.] מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה.

* וגם במה שכתוב (שם): ''ויבאה אל האדם'', דרשו, מלמד שנעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדם, עין שם בגמרא.

* וגם בפרשת נח שספרה לנו התורה (בראשית ט' כ"א): ''וישת וכו' וישכר ויתגל וגו', וירא חם וגו' ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וגו' ויכסו את ערות אביהם וגו' ''. [שלא היו מצוים על זה, כי אין זה משבע מצות בני נח, ורק מצד מדת החסד].

* וגם ספרה לנו את הברכה שברכם נח, ונתקיים לבסוף - להראות לנו את גדולת המידה, שצריך האדם להתחסד עם חברו ולחפות על קלונו בכל כוחו, כמו שהוא חס על כבוד עצמו.

* וגם בפרשת לך, שספרה התורה מלחמת ארבעה מלכים, ואיך שטרח אברהם בכל כוחו, וגם הוליך עמו שאר אנשים לזה, והם ענר אשכל וממרא, והכל כדי להציל את לוט ורכושו מן הצרה. ואף שלוט היה פושע בדבר, וכמו שכתוב (בראשית י"ד י"ב): ''והוא ישב בסדם''. [וכמו שפרש רש''י: מי גרם לו זאת ? ישיבתו בסדום]. אף על פי כן התחסד אברהם עמו כדי להצילו.

* ופרשת וירא כלה מלאה ממדת החסד. כי בפסוק א' מירי מענין בקור חולים, ואחר כך מענין הכנסת אורחים וגדל זריזותו של אברהם אבינו לזה וכל זה הוא בכלל גמילות חסד.

* ואחר כך הודיע לנו הכתוב שחיבת השם יתברך לאברהם היה בעבור (בראשית י"ח י"ט): ''אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט''. וידוע שהחסד הוא גם כן בכלל צדקה וגדול ממנה, כמו שאמרו חז''ל (סכה מ"ט.).

* וגם ממה שביקש אברהם לפני השם יתברך על סדום, שישא עונם, ולא יכלה אותם, והרבה והפציר בענין זה, למדנו איך שצריך האדם להיטיב לבני אדם בכל מה שיוכל, הינו אף להתפלל עליהם להצילם מצרתם, ואפילו אם הולכים בדרך לא טובה.

* וגם מענין הפיכת סדום נוכל לידע את גדל מדת החסד, כי עקר עונם היה בזה, כי היא היתה (יחזקאל ט"ז מ"ט): ''גאון שבעת לחם וכו' ויד עני ואביון לא החזיקה'' ורצו למנע רגל זר מתוכם, וכמו שהאריך בזה הרבנו יונה ביסוד התשובה שלו.

* וגם סיפרה התורה, איך לוט קרב את האורחים בכל כחו, אף שהוא לא ידע כלל שהם מלאכים.

* וגם בששי (בראשית כ"א) פסוק ל''ג: ''ויטע אשל בבאר שבע'', עין ברש''י שם.

* וכן בסדר ויחי, כמה פרשיות מדברים בה מענין חסד, כי בהם נתפרש פטירת יעקב, ענין קבורתו והבכיה והספדו ונשיאת מטתו והלויתו, שכל זה הוא מענין חסד וכנ''ל, וכמו שכתוב (שם מ"ז כ"ט): ''ועשית עמדי חסד ואמת'', וכמו שפרש רש''י שם.

* ובשמות פרשה ראשונה: ''ותירא המילדת וגו' ותחיינה את הילדים''. ראו החסד שעשו עמהן, כי הלא היה ביכלתן לצאת ידי שמים וידי המלכות, דהינו לפרוש מלהיות עוד מילדות, אך שהיו יראות, פן אחרות כשתהיי מילדות, תשמענה לעצת פרעה מיראה, על כן התחסדו עם בנות ישראל ומסרו עצמן לסכנה בשבילן, ולא עוד אלא שהיו מספיקות מים ומזון להיולדות העניות כפרש רש''י.

* ובשלישי (שם ב') י''א: ''ויצא אל אחיו וירא בסבלתם", הינו שנתן לבו להיות מצר ודואג עליהם כפרש רש''י. וזהו ממדת החסד, שצריך אדם להתבונן בצרת חברו, אולי יוכל להושיעו בדבר מה.

* ובפסוק י''ב: ''ויך את המצרי וגו''', כדי להציל המכה.

* ובפסוק י''ז: ''ויקם משה ויושיען וגו'''.

* ובפסוק י''ט: ''ותאמר וגו' וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן''.

* ובשביעי (שם ה') פסוק י''ד: ''ויכו שטרי בני ישראל וגו'''. וכמה מהחסד יש בזה, שלא רצו לדחוק את עושי המלאכה, וקבלו עליהם הכאות, עין שם ברש''י.

* ובפרשת בשלח (י"ג י"ט): ''ויקח משה את עצמות יוסף וגו''', שזה שילם הקדוש ברוך הוא ליוסף עבור החסד שעשה ליעקב בקבורתו, כדאיתא בסוטה ט'.

* ובפסוק (ט"ו ב'): ''זה אלי ואנוהו'', איתא בשבת קל''ג:, אבא שאול אומר: הוי דומה לו. מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום. [אנוהו דריש לשון אני והוא].

* ובפרשת יתרו (שם י"ח ז'): ''ויצא משה לקראת חתנו וגו''', וכמה פסוקים שאחריו. והוא הכל בכלל הכנסת אורחים, שהוא ממדת החסד.

* וגם בפסוק כ': ''והודעת להם את הדרך וגו''', ודרשו חז''ל (בבא מציעא ל'): את הדרך זו גמילות חסדים.

* ובעשרת הדברות (שם כ') פסוק ו': ''ועשה חסד לאלפים וגו''', וצריך לילך במידותיו.

* ובמשפטים בשלישי (שם כ"ב) פסוק כ''ד: ''אם כסף תלוה את עמי וגו'''.

* ובפסוק י''א מצות השבת העבוט, שהוא נובע גם כן ממדת הצדקה כמבאר במשנה תורה (דברים כ"ד י"ג).

* וכן פרשת בהר סיני, הרבה עניינים שיש בה, כלם בנויים על מדת החסד, כגון: גאלת קרובים (ויקרא כ"ה ל"ו): ''וחי אחיך עמך'' וכיוצא בזה.

החפץ חיים ממשיך:

"ואחר כך התבוננתי, שבאמת אין קץ לענייני החסד שיש בתורה, כי כמה וכמה מצות עשה וכן לאוין שיש בתורה, הכל נובע ממידת חסדו יתברך".

פירוט מצוות התורה שנובעות ממידת חסדו של ה' יתברך:

* כגון: דיני לקט שכחה ופאה.

* וכן מעשר עני.

* וכן עניני השמטה, מלבד מה שהוא שבת לה', עוד כתיב (שמות כ"ג י"א): ''והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך וגו'''.

* וגם מצות השבת אבדה, שהזהירה התורה לחוס על ממון ישראל, אפילו על שווה פרוטה לטרוח על זה ולהשיבה אליו.

* וכן מצות פריקה וטעינה, וכיוצא בזה הרבה מצוות.

(צילום: shutterstock)

מסכם החפץ חיים ואומר:

"והכל הוא מצד טובו וחסדו ציוונו גם כן להיות לעזר לרעינו בכל מה שנוכל. על כן מנעתי את עצמי מלחשב עוד בפרוש כל המקומות שדברה התורה בהן, והמשכיל יתבונן מכל מה שהארכנו למעלה, כיוון שכל כך גדול קדושת מדת החסד, שכל התורה מלאה מזה, כמה יש לו לאדם להחזיק במידה הקדושה הזו, שלא להתרפות ממנה כל הימים אשר הוא חי על האדמה".

החפץ חיים מדגיש כי על האדם לא להסתפק לעשות חסד פעם אחת בחודש או פעם אחת בשבוע, אלא להרבות במצווה זו:

"ולזה כתיב בתורה: ''וללכת בדרכיו כל הימים'', דהיינו שלא יסתפק במה שעושה חסד פעם אחת בחודש, או בשבוע".

לסיכום, סדרת המאמרים על "אהבת חסד" של החפץ חיים תעניק לנו הזדמנות לבחון את עקרונות החסד והמוסר היהודי באופן מעמיק ומעורר השראה. דרך פרקי הספר, נחשפים עקרונות נצחיים של עזרה לזולת, תמיכה ועשיית טוב בכל תחומי החיים. החפץ חיים מלמד אותנו שהחסד אינו רק פעולה בודדת, אלא דרך חיים המושתתת על עקרונות של צדק, רחמים ואהבה לזולת. כאשר אנו מקיימים את מצוות החסד, אנו לא רק משפרים את חיי האחרים, אלא גם מעשירים את חיינו הפנימיים ויוצרים עולם טוב יותר. הצטרפו אלינו להמשך המסע בסדרת מאמרים זו, ונגלה יחד כיצד ניתן ליישם את עקרונות החסד של החפץ חיים בחיי היומיום שלנו, כדי לחיות חיים מלאי משמעות ועומק רוחני.