חדשות בארץ
החטופה ששוחררה: "השומרים קיבלו 70 שקלים ליום עבור השמירה עלינו"
עדה שגיא שנחטפה ושוחררה, התראיינה לתקשורת הבריטית וחשפה מעט ממה שעבר עליה בשבי. מי הצהירה על עצמה פעם כפעילה למען השלום שינתה דעתה בעקבות מתקפת הטרור: "לא מאמינה יותר בשלום"
- שלומי דיאז
- פורסם י"ג סיון התשפ"ד
מנהרה שנחשפה בעזה (צילום: דובר צה"ל)
עדה שגיא, אשר נחטפה לעזה מביתה בניר עוז ושוחררה בעסקה לאחר 53 ימים בשבי הג'יהאד האיסלאמי, העניקה ריאיון לרשת BBC וחשפה מעט ממה שעבר עליה בשבי. בת ה-75, שפעם הגדירה עצמה כפעילת שלום הצהירה כעת כי אינה מאמינה בכך בשלב זה, ולדעתה "העולם כיום שונא יהודים. אני לא מאמינה בשלום, אני מבינה שחמאס לא רוצה את זה" - אמרה בריאיון.
היא סיפרה על ימי השבי ואמרה כי הוסתרה ביממה הראשונה בבית עם ילדים, אך בהמשך הועברה לבית בחאן יונס. בעל הדירה, איש הג'יהאד האיסלאמי, אמר להם כי אשתו וילדיו נשלחו להתארח אצל חמיו. עוד אמרה כי בעל הבית היה אח במקצועו. היא חשפה ששומריה קיבלו תשלום עבור השמירה עליה: "אנשים אומרים שהם לא מעורבים. הם מעורבים ומקבלים כסף עבור כל אחד מאיתנו. שמעתי אותם אומרים שקיבלו 70 שקלים ליום. זה הרבה כסף בעזה כי אין להם עבודה, אם יש לך עבודה לא דרך חמאס לא תרוויח יותר מ-20 שקלים".
לדבריה, יממה לפניה שחרור אנשי חמאס העבירו אותה לבית החולים נאצר, שם פגשה בעוד חטופים ונאמר להם שהם יישארו שם, מבלי לגלות להם שהם ישוחררו.
כזכור, שגיא התראיינה בחודש שעבר גם לחדשות 12, וסיפרה כי התחבאה בממ"ד, ובשלב מסוים, שהיה שקט היא החליטה לצאת לשירותים. אז נתקלה בשבעה מחבלים שישבו בסלון ביתה. הם העלו אותה על אופנוע ולקחו אותה לעזה. יחד איתה הוחזקה בשבי גם מירב טל.
"היה המון פחד. כל רגע לא יודעים מה יקרה, וכל הזמן הייתה תחושה שהם כל הזמן בהאזנה. תהינו מה יהיה הרגע הבא שיקרה משהו. כל דפיקה בדלת וכל כניסה של מישהו למקום שאני נמצאת עוררה המון חששות ופחד: יעבירו אותי למנהרות או לא? כל הזמן סימני שאלה. אני הוחזקתי בדירה, ובכל פעם בעל הדירה היה צריך להרגיע אותנו: 'אל תדאגו, אתן איתי, אני שומר עליכן' – רק שלא ידעתי אם זה נכון ומה יהיה הרגע הבא".
המחבלים נטלו ממנה את המשקפיים ולאורך כל הימים בשבי היא לא ראתה דבר. שלושה שבועות אחרי החטיפה אפשרו החוטפים לשגיא ולטל לשמוע רדיו. מהשידורים ברדיו למדו השתיים מה קרה בקיבוץ ועל המלחמה שפרצה. "הבנו שעובדים על עסקה, זה נתן לנו קצת תקווה, נאחזנו בה. אבל כל יום שעבר היה קשה וכבד. בקושי ישנתי, ידענו על כל החטופים ולא ידענו מי בחיים, ואיך הם יחזרו. זה היה טירוף".