עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: פסטה או פתיתים?

הנה מקבץ טעויות משעשעות ששלחו אלי לאחרונה.

* * *

התארחתי בפעם הראשונה בשבת אצל משפחה מחב"ד. בבוקר שאלתי את אם המשפחה לאן הלכו הילדים, והיא אמרה לי: "לשול" (זה בית כנסת באידיש). שאלתי אותה – "מי זה שול? הוא שכן שלכם?".

* * *

כשהייתי מתפללת שמונה עשרה בשבת, כתוב בסידור מה לקרוא בשבת תשובה. אז כל שבת הייתי חושבת איך הייתי השבוע, ואיזה שמונה עשרה אני צריכה לקרוא – זה של התשובה, כי עשיתי הרבה עבירות, או רגיל...

* * *

ועוד אספר ולא אומר מי סיפרה, שהיתה מברכת על ביצה "בורא פרי התרנגולת".

* * *

ונסיים בסיפור של אחת העוקבות: מסרתי שיעור לפני פסח, והבנות ביקשו שאלמד אותן איך לבצע בדיקת חמץ. אמרתי להן שיקחו 10 פתיתים (פתיתי לחם), יצפו אותם בנייר כסף או בשקית סנדויץ', יחביאו אותם ואז יחפשו.

קמה אחת הבנות ושאלה אותי: "אפשר גם פסטה, או שחייבים פתיתים?!".

* * *

ורגע אחד מעבר לצחוק - קיבלתי תגובה מחממת לב מאחד הקוראים הקבועים של הטור הזה, והייתי חייבת לשתף.

שלום. עוקב אחרי הטעויות המתפרסמות בהידברות, אבל מוכרח להוסיף, שהקב"ה בטוח נהנה כל כך מהטעויות האלו, בדיוק כמו אבא ואמא שמבסוטים מכל תעלול של הפעוט.

בטוחני שרבי לוי יצחק מברדישטוב היה עושה מטעמים מטעויות שכאלה.

לא בטוח שכיוונתי כל חיי בברכת בורא פרי העץ, כמו אותן מאה ברכות שההיא ברכה "לבטלה". ברור שאסור לעשות זאת, אבל כשזה נעשה בטעות – בטוח שזה עולה לקב"ה לריח ניחוח.

הנה סיפור מפורסם על טעות שכזו, ובתוכו מסר נפלא: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקיךָ" (דברים י"ח, י"ג).

מעשה שהיה באחד מן האנוסים, שבא מפורטוגל לגליל העליון, לצפת, ולא היו לו שום ידיעות תורניות, אלא השתדל לקיים מה ששמע. יום אחד שמע דרשה מרב אחד בנושא לחם הפנים, ואותו רב נאנח בדרשתו, עד כמה חסר היום הדבר, בעוונותינו הרבים.

הלך אותו אדם בתמימות לבו, וסיפר לאשתו עד כמה צער יש בעולם על שאין מקריבים לחם הפנים בבית המקדש. והחליטו על אתר למלא את החיסרון. בכל יום שישי היתה האישה אופה שתי חלות יפות וגדולות בטהרה ובייפוי, כראוי להיות נקרב, כפי השגתם, בבית המקדש. והאיש היה לוקח את שתי הלחם ומניח אותם בהיכל ה' בבית הכנסת. ובעת הבאתו את הלחם היה מתפלל לפני ה' שיקבל מנחתו.

שמש בית הכנסת היה מוצא את החלות מונחות שם בהיכל, והיה לוקח ואוכל ללא דרישה מאין באו. והאיש האנוס הזה, כאשר היה בא לתפילת השבת, ראה שהלחמים אינם שם, סבר שהקב"ה קיבל מנחתו, ושמח על כך שמחה גדולה.

ויהי היום, בעת אשר הניח האנוס את מנחתו לפני ההיכל, ופתח פיו בתפילה לה' שיקבל מנחתו, היה שם אותו רב שממנו שמע את כל העניין. אותו רב התכונן שם לדרשת השבת, והנה הוא שומע את האיש האנוס מבקש מה' שייקח גם הפעם את מנחתו. ולא התאפק הרב, וגער בו: "וכי סבור אתה שאלוקינו אוכל ושותה? לאן אתה חושב נעלמים הלחמים? ודאי שמש בית הכנסת לוקח אותם לביתו". והוסיף לייסר אותו על גודל עוונו, לייחס גשמיות לק-ל הגדול והנורא.

בין הדברים נכנס שמש בית הכנסת, והודה שאכן הוא לוקח את הלחמים. מיד התחיל האיש האנוס לבכות בכי גדול על טעותו וחוסר הבנתו, שלא רק שמצווה אין לו - אלא גם עוון גדול בידו, והצטער על כך צער רב.

באותו פרק זמן שלח האריז"ל לומר לאותו רב שיצווה על ביתו כי מחר, בעת שצריך לדרוש בבית הכנסת, ימות. נבהל הרב על הדברים, והלך לאריז"ל לשמוע מפני מה באה לו גזירה זו, למות בחטף.

אמר לו האריז"ל: "דע לך, שמיום שחרב בית המקדש לא היה נחת רוח לפני הקב"ה כאותה נחת שגרם לו יהודי זה בעת שהביא לפניו שתי הלחם בתום לבבו, וסבור שהוא מקריב לפניו לחם התמיד. ואתה ביטלת נחת רוח זו, ועל כן נגזרה עליך מיתה".

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך", אומר רש"י: "התהלך עמו בתמימות, כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו".

* * *

קראתי את דברי העוקב, וחשבתי לעצמי – הרי לחם הפנים היה בכלל מצה, ועמד שבוע שלם בחוץ  ולא התייבש, והיה מונח על שולחן זהב...

ממש כמו בעל תשובה, שבכלל היה לחם עוני. עמד בחוץ, אבל ברוך השם לא התייבש, והיה מונח על שולחן זהב...

וכיצד היו נראות החלות של לחם הפנים?

לדברי רבי חנינא, החלה הייתה עשויה "כמין תיבה פרוצה", ואילו רבי יוחנן סבר שהיא הייתה נראית "כמין ספינה רוקדת", ודי לחכימא.

ולמה נקרא "לחם הפנים"?  כי היו לו "פנים", צדדים רבים, וגם כי היה "פנימי".

כמו כל בעלי התשובה.

הכותבת היא אמא לשישה, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.

אשמח לקבל מכן סיפורים נוספים על טעויות של בעלי תשובה, למייל: debi@htv.co.il