מה קרה כשפושקא התרנגול למד לרכוב על אופניים?

אתמול היה יום שחיכיתי לו ממש הרבה זמן. אתם יודעים למה? כי קיבלתי אופניים חדשים. הרב שלי אמר שנצא לפארק, והוא ילמד אותי לרכוב עליהם. התרגשתי כל כך שלא יכולתי לחכות. כשהגיע היום המיוחד חזרתי מבית הספר, שהוא בעצם לול גדול שבו לומדים תרנגולים נוספים בגילי, ורצתי מהר לאופניים המבריקים שלי. חשבתי לעצמי שאני ודאי התרנגול הראשון בעולם שירכב על אופניים, והמחשבה הזאת ריגשה אותי עוד יותר.

והנה הגיע הרגע שלו ציפיתי. הרב החזיק את האופניים ואמר לי לעלות עליהם בזהירות. התרגשתי כל כך שפרסתי את הכנפיים שלי ועפתי ישירות למושב. הרב הסיע אותם לאט לאט, ואז הרגשתי שהנוצות שלי רועדות מפחד. האופניים נראו לי גבוהים ולא יציבים, אז אחזתי ברב שלי חזק כדי שלא אפול, חלילה, ופתאום הרגשתי שאני לא נהנה כמו שחשבתי.

איך התגברתי על הפחד

כשהנסיעה הסתיימה, הרב הושיב אותי על הספסל, הגיש לי בקבוק מים קרים והסביר לי שאני לא צריך לאחוז בו חזק כל כך. "אבל אני חושש שאפול", כמעט בכיתי. "פושקא", הרב אמר לי, "כדי ללמוד איך לרכוב לבד, אתה צריך להתגבר על הפחד. אם כל הזמן תחזיק בי, לא תצליח ללמוד לרכוב על אופניים לבד". לא הצלחתי להבין למה, ואז הרב החכם שלי נתן לי רעיון מתוק מפרשת השבוע.

בפרשת השבוע, אהרן הכהן מצווה להדליק את נרות המנורה. כמו שכתוב: "בהעלותך את הנרות…". חז"ל מסבירים שכדי להדליק את הנרות, הכהן הגדול צריך להדליק את הפתילה, ואז להרפות, כדי שהשלהבת תגדל בעצמה. "ואיך זה קשור לאופניים שלי?", עדיין לא הצלחתי להבין. הרב שלי חייך ואמר, "זה בדיוק כמו לרכוב על אופניים, פושקא. אני צריך לתת לך את הדחיפה הראשונה, ללמד ולכוון, אבל בסופו של דבר אני צריך לשחרר, ואתה צריך להתנסות לבד. רק כך תלמד לרכוב על אופניים".

אחרי ששמעתי את הפירוש הנפלא, החלטתי שאני תרנגול אמיץ. עליתי על האופניים, ואז בעדינות הרב שחרר את ידיו ונתן לי לנסוע לבד. ועכשיו? אני ממש מומחה. אם תראו תרנגול חבוש בקסדה, נוסע על אופניים בשכונה, תדעו שזה אני, פושקא הנהג הזהיר!