סלבס בהתחזקות
הזמרת דיקלה: "רוצה להתפלל בהפרדה. אני רק אומרת אלוקים – וזו כפיה דתית"
הזמרת אמרה בראיון כי המאבק בעד תפילה בהפרדה מוצדק, והוסיפה על אירועי יום הכיפורים, אז התעקשה להמשיך ולקיים את התפילה בתל אביב: "אמרתי שאני אמשיך להתפלל פה, בהפרדה, עד שייגמר כיפור. אני מרגישה קודם כל יהודיה, אחר כך ישראלית"
- יצחק איתן
- פורסם י"ז סיון התשפ"ד
(צילום: יוסי זמיר / פלאש 90, shutterstock)
הזמרת דיקלה מסרבת לשכוח את אירועי הטבח, אבל עוד קודם – את האירועים שגרמו למחלוקת קשה בישראל, בשבועות שלפני שמחת תורה. כזכור, בערב יום הכיפורים היא התעמתה עם מפגינים שהתנגדו לקיום אירוע בהפרדה מגדרית סמוך לביתה בתל אביב. דיקלה כעסה על כך, משום שהיא בעצמה רצתה להגיע ולהתפלל בהפרדה ביום הכיפורים.
"אני מגיעה מתחת לבית שלי בתל אביב, לפארק, להתפלל נעילה, ורואה מכות בין חילונים לדתיים", סיפרה בראיון לאתר YNET. "החילונים לא מסכימים לתפילה בהפרדה, ולמעשה - לא רוצים גם שנתפלל. אז הם הזמינו שוטרים ועשינו את הנעילה עם שוטרים מעל הראש, בהפרדה. אותי זה גמר. התחלתי לצעוק על אלה שלא רצו שנתפלל. אמרתי שאני אמשיך להתפלל פה, בהפרדה, עד שייגמר כיפור. בזה נגמר הסיפור".
"בינינו, מה זה מפריע, תפילה בהפרדה, גם בציבור, פעם-פעמיים בשנה?", היא מוסיפה. "אני הולכת לבית כנסת כמו רוב העם המסורתי, להתפלל בהפרדה. למה אתה לוקח לי את המרחב הציבורי בשבת בבוקר עם איזה יום הולדת בפארק לילדים בפול ווליום? למה הכפייה החילונית הזו? אני לא רוצה פיח ועשן יומיים בשבוע. רוצה מנוחה. אתה רק אומר את המילה אלוקים או תפילין - זו כפייה דתית".
בהמשך הוסיפה כי היא מרגישה "לפני הכול יהודייה, ואחרי זה ישראלית". היא מסבירה כי היא "אישה מורכבת, מאוד פרוגרסיבית ויחד עם זה שמרנית. אני בעד הפרדות בתפילה".
על השאלה היכן היא הייתה ביום הטבח סיפרה כי היא העבירה את היום בדאגה גדולה לאחותה נאווה (53), המתגוררת באופקים. "היא נכנסה לטראומה. הייתה בממ"ד עם בעלה וארבעת הילדים במשך 12 שעות. מדי פעם בעלה היה מגיח משם עם אקדח לבדוק מה המצב. אני בטלוויזיה, אופקים נצורה והיא מסמסת לי", היא משחזרת. "'הנה משה יוצא, נראה מה שהוא אומר'. נכנסנו לסצנה מקולנוע, סרט אקשן של חיים ומוות ואני לא יודעת מה להגיד לנאווה כדי להרגיע. אחרי שיצאה מהממ"ד, היא הלכה לבאר שבע להורים. לא הייתה יכולה להיכנס לבית במשך חודשיים, היה בה פחד. בארבעה חודשים הראשונים לא יצאתי כמעט מהבית".
לסיום מדגישה דיקלה: "התחלתי להיות עצובה, כל הזמן חושבת על החטופים. אם האימהות והאבות של החטופים היו הולכים ושורפים את המדינה, ליטרלי, אני יכולה להבין את זה. אני הייתי נכנסת לעזה כאמא, לא מעניין אותי. תקשיב, זו מציאות לא אמיתית. אני מבינה כל מילה שבני המשפחות של החטופים אומרים ומנשקת להם את הרגליים".