הסוד לחיים טובים יותר: תובנות מרתקות נוספות מ'אהבת חסד' של החפץ חיים

התורה מצווה אותנו במפורש לאמץ את מידת החסד ולהתרחק ממידת הכילות. אדם שנמנע מלעזור לאחרים ולהלוות כסף לאלו הזקוקים לכך עלול לעבור על מצוות רבות, עשה ולא תעשה. בספר 'אהבת חסד' מונה החפץ חיים את העבירות שבהן עובר אדם שנמנע מלעשות חסד:

1. "כתוב בתורה (דברים ט"ו ט'): ''הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו'''. ואיתא בספרי (פרשת ראה פסקה קי"ז) ''הישמר'' הוא לא תעשה, ו''פן'' הוא לא תעשה. הרי שנצטווינו ב-2 לאוין שלא להימנע מהלוות לרענו בעת צרכו מיראת דבר השמיטה, וקראו הכתוב בשם בליעל עבור זה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו, כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות לרעהו, כשיש ביכולתו להיטיב עימו".

החפץ חיים מסביר כי אדם שנמנע מלהלוות לרעהו כסף, כאשר יש ביכולתו – עובר על שני איסורים המוזכרים בפסוק: ''הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו'".

איסור נוסף שעובר אדם שמסרב לעשות חסד הוא "לא תיקום". כה נאמר:

2. "ולפעמים שהוא עובר גם כן על ידי מניעת הטובה על לאו ''לא תיקום'' כגון, שהוא ביקש ממנו לעשות לו טובה בדבר שאילת ממון, וכיוצא בזה, ולא היטיבו, ועבור זה כשבא אחר כך הוא אצלו ומבקש ממנו איזה טובה, נוקם ממנו וגומל לו כמפעלו, עובר על ידי מניעת הטובה ההיא על הלאו ''לא תיקום''.

אדם המסרב להלוות לרעהו כיוון שאותו רע סירב בעבר לעשות לו טובה – עובר על האיסור לנקום.

3. "וכל שכן אם משנאתו אותו מפרסמו בעיר שאיננו בטוח, כדי שגם אחרים לא ילווהו, בוודאי מלבד שהוא עובר בזה על אסור נקימה ונטירה, עוד הוא עובר בזה על אסור לשון הרע גמורה, שהוא יורד בזה לחייו ממש".

אדם השונא את חברו, ומפרסם בעיר לא להלוות לו כספים כי הוא אינו נאמן – עובר בכך, בנוסף על איסור נקימה ונטירה, ואף על איסור לשון הרע.

4. "ויותר מזה, שאפילו אם הוא מיטיב עמו, אך שהוא משיב לו 'איני כמותך, שלא היטיבות עמדי', עובר על הלאו ד''לא תיטור'', דבזה מורה שהוא נוטר, עדין השנאה בליבו".

יותר מכך, אף אדם המוכן להיטיב עם חברו, אך מדגיש לו כי אינו נוהג כמוהו – עובר בכך על איסור דאורייתא של "לא תיטור".

מדגיש החפץ חיים ואומר: "אלא ילוונו בלב שלם וימחה הדבר מליבו, ויתבונן שכל דברי העולם הזה הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום ולנטור עליהם".

5. "ואם חברו המבקש ממנו ההלוואה, נוגע לו דבר זה לסכנה, אם לא ילווהו, כגון: שעל ידי זה יהיה יכול להינצל מלסטים הבאים עליו וכהאי גונא, והוא מונע עצמו מלהיטיב עמו, עובר עוד על לא תעשה, והוא מה שכתוב בתורה (ויקרא י"ט ט"ז): ''לא תעמד על דם רעך'', שהוזהרנו בזה מלהתרשל, כשנראה לחברנו בסכנת מוות, ויהיה לנו יכולת להצילו באיזה אפן שנוכל".

במקרה שחברו המבקש הלוואה נמצא במצב שבו סירוב להלוות לו עלול לסכן את חייו, כמו במקרה שבו הוא עלול להיפגע על ידי שודדים אם לא יקבל את הכסף, והאדם נמנע מלעזור לו, הוא עובר על איסור נוסף מהתורה. איסור זה נובע מהפסוק "לא תעמוד על דם רעך", שמשמעותו היא שאנו מצווים שלא להזניח כאשר נראה את חברנו בסכנת מוות ושיש לנו יכולת להציל אותו בכל דרך אפשרית.

החפץ חיים מוסיף: "ויותר מזה... שהלאו ''לא תעמד וגו''' כולל גם אם רואה לחברו איזה ענין הפסד, והוא יכול להועילו ומתעצל, שעובר על הלאו. הוא הדין בענייננו. אם הוא רואה לחברו, אפילו הוא עשיר, שעלול לאיזה הפסד גדול [כגון, מה שמצוי בזמננו, כשבא זמן פרעון המעות כידוע], ובהלוואה שילוהו עתה, יצילהו מזה, והוא מתעצל בזה, עובר על לאו זה".

איסור "לא תעמוד על דם רעך" כולל לא רק מצבים של סכנת חיים אלא גם מצבים שבהם אדם רואה שחברו עלול להפסיד באופן משמעותי, והוא יכול לעזור לו אך מתעצל לעשות זאת. לכן, אם מישהו רואה שחברו, אפילו אם הוא עשיר, עלול להפסיד הרבה כסף, לדוגמה כשהגיע זמן פרעון חוב ואין לו כסף לשלם, והלוואה תציל אותו מההפסד, אך הוא מתעצל להלוות לו - הוא עובר על איסור זה.

נוסף למצוות לא תעשה, אדם שמתרחק ממידת חסד, חוטא גם בכך שמבטל 4 מצוות עשה:

ועתה נבאר, איזה מצות עשה רגיל לעבור, מי שהוא איש כילי ומרחיק עצמו ממדת החסד:

1. "עובר על ידי זה על מה שכתוב בתורה (דברים כ"ח ט'): ''והלכת בדרכיו'', שהיא מצות עשה הכוללת, שנצטווינו בזה לילך במידותיו של הקדוש ברוך הוא, אשר הם כלם רק לטוב. וכמאמרם ז''ל (שבת קל"ג:): 'מה הוא רחום, אף אתה רחום; מה הוא חנון, אף אתה חנון וכו''. וכיוצא בזה בשאר מידות טובות, וכמו שמפרש ברמב''ם בספר המצות מצוה ח'. וזה שמונע עצמו מלהיטיב לרעהו בלי שום סבה המעכבתו מזה, עובר במצות עשה זו, שזירז השם יתברך עליה בכמה מקומות בתורה".

האדם שמונע מעצמו להיטיב לחברו ללא סיבה מוצדקת עובר על מצוות עשה הכתובה בתורה, המצווה אותנו ללכת בדרכי ה'. מצווה זו כוללת את החובה לאמץ את מידותיו של הקדוש ברוך הוא, שכל כולן לטובה. כפי שאמרו חכמינו: "מה הוא רחום, אף אתה רחום; מה הוא חנון, אף אתה חנון" – וכך בכל המידות הטובות.

2. "ועובר עוד על מה שכתוב בתורה מאמר מיוחד לענין חסד: ''והודעת להם את הדרך ילכו בה''. ואמרו חז''ל (בבבא קמא ק'. ובבא מציעא ל'): את הדרך - זו גמילות חסדים. ובאורו, מדכתב סתם את הדרך בה''א הידיעה, ולא באר איזה דרך, מסתמא היא הדרך הכבושה אשר דרך בה אבינו הראשון, הוא אברהם, שהיה דבוק כל ימיו במידת החסד, כידוע".

האדם שמונע מעצמו לעשות חסד עובר גם על מצווה מיוחדת שכתובה בתורה בנושא החסד. בפרשת יתרו נאמר "והודעת להם את הדרך ילכו בה" (שמות י"ח כ'). חז"ל פירשו שהמילה "הדרך" מתייחסת לגמילות חסדים. הכוונה היא, מכיוון שהתורה משתמשת במונח "הדרך" בה"א הידיעה ולא מפרטת איזו דרך, שהכוונה היא לדרך הידועה שהלכו בה אבותינו, במיוחד אברהם אבינו, שהיה ידוע במידת החסד כל חייו. לכן, מי שאינו עושה חסד עובר על מצווה זו שמורה לנו ללכת בדרכו של אברהם ולעסוק בחסד.

מדגיש החפץ חיים: "ובמאמר זה כלול כל עניני החסד, שיש בין איש לרעהו, ואף גמילות חסד שהאדם עושה בגופו, כגון: בקור חולים וקבורת מתים וכהאי גונא, וכדאיתא שם בגמרא, ועל כל פנים גמילות חסד שבממון גם כן לא נפיק מכלל זה".

בציווי: "והודעת להם את הדרך ילכו בה" כלולים כל סוגי החסד שבין אדם לחברו. זה כולל לא רק גמילות חסד בכסף, אלא גם חסד שנעשה בגוף, כמו ביקור חולים וקבורת מתים ודברים דומים. כפי שנאמר בגמרא, כל סוגי החסד נכללים במצווה זו, ולכן גם חסד בכסף נכנס לגדר זה.

3. "ואם הלווה הוא איש שמטה ידו, ובהלוואה זו שילווהו עתה, הוא יכול להחזיקו שלא יתמוטט לגמרי ויצטרך לבריות, והוא מונע עצמו מזה, עובר עוד על מה שכתוב בתורה (ויקרא כ"ה ל"ה): ''וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך'', ונאמר (שם ל"ו): ''וחי אחיך עמך'', שנצטווינו במצות עשה הזו להחזיק ביד אחינו שמך ולתן לו מתנה, או הלוואה, או לעשות עמו שותפות, או להמציא לו מלאכה, כדי שיתחזק בזה, ולא יפול ויצטרך לבריות, והמונע עצמו מכל זה, עובר מצות עשה זו".

אם הלווה הוא אדם שנקלע למצוקה כלכלית, ובהלוואה שאתה נותן לו עכשיו, אתה יכול לעזור לו לא להתמוטט לגמרי ולהיזקק לעזרה מאחרים, והחלטת שלא לעזור לו - אתה עובר על מצוות עשה נוספת. בתורה נאמר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך", ובפסוק הבא: "וחי אחיך עמך". מצווה זו מחייבת אותנו לתמוך באחינו שנקלע לקשיים כלכליים על ידי מתנה, הלוואה, שותפות, או מציאת עבודה עבורו, כדי לחזק אותו ולאפשר לו לא להתמוטט כלכלית ולהזדקק לאחרים. מי שנמנע מלעשות זאת עובר על מצוות עשה זו.

4. "ועל כלם עובר על מצות עשה המפרשת בתורה לענין הלואה גופא, והוא מה שכתוב בתורה (שמות כ"ב כ"ד): ''אם כסף תלוה את עמי את העני עמך'', וקבלו חז''ל (מכילתא משפטים פרשה י"ט), דהאי ''אם'' אינו רשות אלא חובה, שנצטוינו בזה להלוות לאחינו בעת דחקם. ונכפלה האזהרה הזו גם כן בפרשת ראה, שכתוב שם (דברים ט"ו ח'): ''והעבט תעביטנו'', דהוא קאי על הלוואה.

מי שנמנע מלהלוות כסף לאחיו בזמן שהוא זקוק לכך עובר על מצוות עשה המפורשת בתורה בעניין ההלוואה עצמה. בתורה נאמר: "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך". חז"ל פירשו שהמילה "אם" כאן אינה מביעה רשות אלא חובה, כלומר, אנו מצווים להלוות לאחינו בעת מצוקתם. האזהרה הזו חוזרת גם בפרשת ראה, שם כתוב: "והעבט תעביטנו", שמדובר על הלוואה.

מסכם החפץ חיים:

"הרי שחישבנו כמה וכמה לאוין ועשין, שרגיל לעבר מי שהוא איש כילי ומרחיק עצמו ממידת החסד. ואף שכל הלאוין והעשין אין רגיל לבוא בעניין אחד, אף על פי כן מי שהוא רגיל חס ושלום במדה רעה הזו, בהמשך הזמן יבוא לכולן. על כן, השומר נפשו ישמר את עצמו ממדה רעה הזו מאד, וילך בדרכי השם יתברך, שהוא הטוב והמיטיב, וכדכתיב (דברים י' י"ב): ''ללכת בכל דרכיו'' (*). ועבור זה תבוא עליו ברכה מאת השם יתברך, ויקים בו מה שאמר הכתוב (ישעיה ג' י'): ''אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וגו'''.

אדם שמרחיק את עצמו ממידת החסד ומתנהג בכילות עלול לעבור על מספר רב של לאווים ועשין. אף על פי שכל הלאווים והעשין לא מתרחשים תמיד באותו הקשר, מי שמתרגל למידה הרעה הזו, בסופו של דבר עלול לעבור על כולם. לכן, מי שרוצה לשמור על נפשו חייב להתרחק ממידה רעה זו ולהתאמץ ללכת בדרכי ה', שהוא הטוב והמיטיב, כפי שנאמר: "ללכת בכל דרכיו".

כתוצאה מכך, תבוא עליו ברכה מאת ה' ויתקיים בו מה שנאמר: "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וגו'". כלומר, מי שמתנהג בצדק ובחסד יזכה לטוב ולפירות מעשיו הטובים.

לסיכום, מן הדברים עולה כי אדם שמתרחק ממידת החסד עלול למצוא את עצמו עובר על מספר רב של מצוות עשה ולא תעשה.