אליהו ליבמן: "תשעה קברים נפתחו עד שגילו את גופתו של אליקים הי"ד"

במוצאי שמחת תורה התייצב אליהו ליבמן לא הרחק מצומת רעים שבעוטף עזה. מולו חלפו חיילים דרוכים, מסביבו שרר חורבן והרס, ובקרבתו טיפלו מתנדבי זק"א בעשרות גופות של נרצחים. "הגעתי אל המיקום שבני אליקים שלח לי בהודעתו האחרונה. באותם רגעים היה לי ברור שקרה דבר רע, אבל עדיין לא ידעתי בדיוק מה", הוא אומר בריאיון מיוחד להידברות.

אליקים, שנרצח במתקפת חמאס על דרום הארץ, הוגדר תחילה כחטוף. מאז הטבח, אביו הפך לאחד הקולות הבולטים בישראל הפועלים להזהיר מפני הסכנה הטמונה בכניעה לטרור ובהותרת חמאס כארגון שיוכל לאיים על ישראל גם בעתיד.

ליבמן חוזר בריאיון לרגעים בהם עמד בעוטף עזה, במיקום האחרון שקיבל מבנו, במטרה לנסות ולברר את מקום הימצאו. "על ידי היו פזורות גופות של למעלה ממאה נרצחים, שחלקן הועלו באש על ידי המרצחים הארורים. הבנתי שגם אליקים שלי נרצח. אבל לאחר מכן קיבלתי הודעה מאחד המאבטחים של מסיבת ה'נובה', שסיפר שראה את אליקים בשעות הצהריים. זה שינה לחלוטין את התמונה, ומבחינתי מאותו רגע אליקים היה בחיים".

האם המאבטח סיפק הוכחה לדבריו?

"העדות של המאבטח נראתה מהימנה מאוד", אומר ליבמן. "הוא סיפר שאליקים, יחד עם איתן מור ומאבטח נוסף שנחטפו בוודאות, גררו מאמצע הכביש גופה במטרה שהמחבלים לא יחטפו אותה לרצועה, לפני שהם עצמם נחטפו לעזה. המאבטח הראה לנו היכן נמצאת הגופה, שהייתה עדיין בשטח באותו זמן, מה שחיזק את מהימנות העדות. בהמשך הגיעו מהצבא והראו לנו סרטון, שעל פיו העריכו כי אליקים נמצא בעזה. צמד העדויות הללו גרם לנו להאמין שהוא אכן נחטף".

הודעה אחרונה

את אות החיים האחרון מבנו קיבל ליבמן בסביבות השעה 09:00 בבוקר שמחת תורה. ליבמן, איש עתיר הישגים ששימש בעבר כראש מועצת קריית ארבע וכקצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון, ניסה כאמור למצוא לבד את בנו על בסיס המיקום המשוער שבו שהה, אך לאליקים לא היה זכר. ההערכה שהוא נחטף לעזה נראתה הגיונית למדי.

אלא שעם חלוף הזמן החלו לצוץ ספקות. בתחילה היה זה צה"ל שחזר בו מההערכה, לפיה אליקים נראה בתיעוד הוידאו שהגיע מעזה. "עד עכשיו", אומר לנו ליבמן, "לא ברור מי הדמות שנראתה נחטפת באותו תיעוד". במקביל הוקם צוות חקירה, שנועד לבדוק לעומק את סיפורו של כל נעדר. "צוות החקירה הטיל ספק בכל מידע קיים, ואנשיו המעולים החלו לבדוק שוב מההתחלה את גורלו של כל נעדר. עד מהרה הם החלו להעריך שאליקים לא נחטף אלא נמצא בשטח ישראל, לא לפני שפסלו את עדותו של המאבטח שסיפר כי ראה את אליקים.

"לאור ההבנה שאליקים לא נראה בשעות הצהריים בשטח ישראל, החוקרים ניסו להתחקות אחר מעשיו משעות הבוקר המוקדמות ועד היעלמותו. החוקרים בדקו דקה אחר דקה מה התרחש עמו, הם התעכבו על כל תיעוד וידאו, כל תמונה, כל עדות, כל מידע מודיעיני. ואז הם הבינו, גם מעדות האופי שסיפקנו על אליקים, שהוא לא אדם שייחטף אלא יילחם בשיניים. כך גם חינכנו אותו".

ומה הם מגלים אז?

"התברר שאליקים טיפל בפצועים מירי המחבלים במשך כשלוש שעות, מהשעה 06:30 ועד לסביבות השעה 09:30. במקביל הוא ניסה להשיג נשק משוטרים שהיו שם, כדי להיערך לאפשרות של מאבק מול המחבלים – למקרה שיגיעו לנקודת כינוס הפצועים.

"אליקים יכול היה לברוח", אומר אביו. "עד השעה 09:30-09:00 היה לו מספיק זמן להימלט, כפי שעשו מרבית משתתפי מסיבת ה'נובה'. אבל הוא בחר בגבורה להישאר ולהילחם על חייהם של הפצועים, כשהוא עושה שימוש בידע שצבר כחובש בצבא. אחת הפצועות שקיבלה את טיפולו המסור הייתה שני גבאי, שנרצחה מאוחר יותר בידי המחבלים. למרבה הצער", הוא מציין, "רבים מהפצועים שטופלו על ידי אליקים נרצחו לאחר מכן, כאשר המחבלים הגיעו לנקודת ריכוז הנפגעים וירו בכל מי שהיה במקום. לצערנו, המחבלים השיגו גם את אליקים עצמו ורצחו אותו".

היכן הוא נהרג?

"בסביבת ריכוז הנפגעים ממסיבת ה'נובה'. לצדו עמד אמבולנס שחטף טיל RPG ועלה בלהבות. החוקרים הגיעו למסקנה שאליקים היה בין הנפגעים במקום. אחד מהמתנדבים, שאספו שם את גופות הקדושים, סיפר לי מאוחר יותר שהשקיות בהן שמו את הגופות בזירה נמסו מרוב שהכול שם בער. וכאן העריכו החוקרים שהתרחשה טעות, ואליקים, שגם היה במקום, נלקח בטעות עם גופה אחרת ונקבר יחד עמה".

על מה התבססו צוותי החקירה בהערכתם?

"השיחה שקיבלתי מאליקים הייתה בשעה 09:03, וב-09:23 האמבולנס חטף את ה-RPG. בשלב זה צוות החקירה בירר אילו טלפונים פעלו ליד האמבולנס, ואז הם גילו שהיו מספר טלפונים שנכבו בדיוק ב-09:23. בין הטלפונים הללו היה גם הטלפון של אליקים. לפי זה בלבד אומנם אי אפשר לקבוע מוות, אבל זה בהחלט נתן לחוקרים אינדיקציה שדייקה את החיפושים אחריו".

כאן אליהו עוצר משטף דיבורו, ומבקש להודות לכל המתנדבים שעסקו בטיפול בגופות ולצוותים שהשתתפו בחקירה המאומצת. "המתנדבים פשוט מסרו את נפשם על התפקיד הקדוש הזה, וכמובן שלרגע אין סיבה שלאיש יהיו נקיפות מצפון או תחושה רעה אחרת על כך שנפלה טעות. אנו מאמינים שהקב"ה עשה לנו הסתרה שבתוך ההסתרה והסתיר גם את המידע המודיעיני בטרם המתקפה, וגם את זה שהוא עלה בסערה השמיימה במהלכה, כך שבמשך חודשים לא מצאו אותו. ייתכן שזה התרחש כדי שנוכל לומר דברים שאולי ירוממו או יחזקו את עם ישראל. כמו כן, זו ההזדמנות מבחינתנו לומר תודה מיוחדת גם לצוותי החקירה הרבים שסייעו בפתרון".

האם המידע הזה, שהיה בידכם, אומר שעוד בטרם מציאתו כבר ידעתם שהוא איננו חטוף אלא נמצא בישראל?

"לא. ידענו שבודקים אפשרויות נוספות לצד האפשרות שהוא נחטף לעזה".

כיצד פעלו הרשויות לאחר שנוסף כיוון חקירה חדש, במקביל לחיפושים אחר אליקים בעזה?

"אז מתחילה סאגה לא פשוטה של פתיחת קברי נרצחים. החוקרים הגיעו למסקנה, שיש סיכוי גדול שגופתו של אליקים נמצאת באחד מ-12 קברים של נרצחים ששהו בסביבה באותה עת. למשפחות הנרצחים הללו היה קשה לקבל את הצורך בפתיחת קבר יקירם, כאשר התבקשו לתת את אישורן לצעד הזה. מטבע הדברים פתיחת קבר היא לא צעד קל, וזה הוסיף מאוד על מורכבות האירוע. אליקים נמצא לבסוף בקבר התשיעי".

בשורה קשה ביום שישי

לאורך התקופה הקשה, לוותה משפחת ליבמן על ידי הרב הראשי של קריית ארבע, הרב אברהם יצחק שוורץ, שהגיע מדי יום שישי עם רעייתו לביתה, עם דברי מאפה ואמרות חיזוק. "למרות שהוא אבא וסבא ורב עיר, הוא והרבנית לא עזבו אותנו לרגע", אומר ליבמן.

"לצדו ליווה אותנו קצין מלווה מחיל האוויר, שהוא גם תושב בית אל. הוא ממש הפך להיות חלק מהמשפחה שלנו במשך שלושת החודשים הללו. בשלב מסוים הוא הודיע לי שהוא צריך לבוא לעדכן אותי בדבר מה חשוב. הייתה לי תחושה שזה לא 'עוד מידע' על החיפושים או הבירורים שנעשים, אלא שהוא מגיע כדי לבשר לי את הבשורה הקשה מכל. תרמה להבנה זו העובדה שהוא עדכן שאינו מגיע לבד, וכן שזה היה ביום שישי.

"עדכנתי את בני המשפחה המורחבת, וקראתי להם להגיע אלינו. אחד הטלפונים הקשים ביותר שעשיתי היה לאימא שלי, אימא שכולה בעצמה שאיבדה את בנה אליקים בפיגוע לפני חצי יובל שנים. למעשה, אליקים שלמה בני נקרא על שמו של דודו שניאור שלמה שנרצח בפיגוע. לצד כל זאת, עלו בי גם תהיות שמא בכל זאת מדובר בבשורה טובה, שאולי אליקים נמצא לבסוף וחולץ מרצועת עזה".

מה עובר עליכם באותם רגעים, בהם אתם מקבלים את הבשורה הקשה?

"למרות שהיו לנו מספר חודשים להתכונן כביכול לבשורה, אין דבר שבאמת מכין אותך לכך. זו הייתה טלטלה נפשית קשה עבורנו, כי התקווה שעד אז נאחזנו בה נגוזה באותו רגע. היה ברור לי שהחיים שלנו יתחלקו לשניים – עד הבשורה, ולאחריה".

"ואז צצה השאלה כיצד צריך לנהוג לגבי ה'שבעה'. התייעצנו עם הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, ועם רבנים נוספים, ונפסק לנו שנשב 'שבעה' במשך שעתיים עד כניסת שבת. גם זה היה אירוע מטלטל, כאשר לא היה לנו זמן לעכל זאת, אלא נאלצנו לקיים את טקס ה'קריעה' בו במקום, וזאת בניגוד לכל אבל שיש לו מספר שעות מהבשורה ועד 'הקריעה'".

כמה מילים ברשותך על דמותו של אליקים הי"ד.

"אליקים נולד בחברון, וזכה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו באולם אברהם שבמערת המכפלה. הוא התחנך בתלמוד תורה ברקאי. את התיכון התחיל במכון לב, ולאחר מכן עבר מספר מסגרות. בצבא הוא שירת כחובש קרבי בגולני, ואחרי השחרור עבד בתחום המסעדנות וגם באבטחה.

אליקים במסיבת סידור

"הוא הקפיד מאוד על כיבוד הורים. והיה לו אכפת מהסיפור של העם היהודי – ומכל יהודי. הייתה לו אהבת ישראל מיוחדת, והוא לא היה מסוגל לראות שנעשה עוול למישהו. אם שמע אפילו על אדם שמציקים לו ברחוב, הוא לא היה מסוגל לעבור על זה בשתיקה, למרות שיכול היה לומר שאין זה מתפקידו להתערב.

"פרק מיוחד אפשר לספר על כך שאליקים, למרות שהוא עצמו לא קיים הלכות לפי השולחן ערוך במשך תקופת מה, לרגע הוא לא בעט. אחת מהמאבטחות, שעבדה בחברה בה עבד, אמרה לו שאין ברכה מכסף של עבודה בשבת ולכן היא איננה מגיעה לעבודה בשבת. היא הציעה לו להיעדר גם הוא מעבודה בשבת, כדי שיזכה לראות ברכה בכסף. אבל הוא אמר שכבר התחייב ושהוא צריך את הכסף. היא התחילה לדבר איתו על כך שהיא מתחזקת אבל בני משפחתה לא, וקשה לה עם זה שאין אווירה של שבת בבית הוריה. אז הוא הציע לה שתבוא לעשות את השבת אצלנו בחברון. זה מאוד ניכר אצלו, שגם אם הוא בעצמו לא קיים חלק מהמצוות כהלכתן כרגע, הוא לא הפך את זה לרגע לאידיאולוגיה".

האם עלייתו לגנזי מרומים גרמה לך לספקות באמונה?

"זכיתי לגדול בבית של אבי ז"ל ואימי שתיבדל לחיים טובים, שניהם עובדי השם גדולים. ספגתי לא מעט אמונה מהם, וגדלנו על אמונה בהשם. עם המציאות הזו, שכל מה שיש לנו בעולם זה מריבונו של עולם, שהכול מתנה ממנו. כולל זה שקמנו בבוקר, שזכינו להינשא, שזכינו להביא לעולם את אליקים ואת שאר ילדינו. לאור זאת, הכאב אומנם בלתי ניתן לתיאור בעוצמתו, ושלא נתנסה עוד חלילה, אבל האמונה בהשם כדרך חיים, שכל מה שקורה הכול מגיע ממנו, זה מה שחיזק אותי. זה מה שנתן לי את היכולת להחזיק ולהתחזק.

"יצא לי גם לשמוע שיעורים של הרב יגאל כהן, שמאוד חיזקו אותי", מוסיף ליבמן ומספר. "וגם זכיתי ללמוד את שער הביטחון בספר 'חובות הלבבות', שגם כן חיזק אותי מאוד. בין היתר, בזכות זה הצלחתי לעשות הפרדה בין הכאב האישי שלי לבין האמונה שקיבלתי אותה כמתנה של יציבות.

"למעשה", מחדד ליבמן, "בעיניי לא נתפס איך אפשר לשרוד בעולם הזה ולהישאר מאוזן בנפש ללא אמונה בהשם. כי כל יום יש לא מעט פעמים שאדם מתכנן דבר אחד ודברים קורים אחרת. ואם אדם מבין שאנו בעולם הזה צריכים לעשות את ההשתדלות, אבל בפועל הקב"ה הוא זה שמנהל את העולם, ומבינים שהוא ברא את העולם וברא את הנשמות, ממש באופן ש'כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך', והוא מחליט מתי לקחת את הנשמה – אז הכול נראה אחרת, כל התמודדות, לא רק כזו שבה חלילה נלקח ילד. כל הדברים נלקחים בפרופורציה בזכות הבנה זו".

אליקים ליבמן עם אביו

"ברוך השם, זכיתי שדבריי נשמעו ברבים. אשתף באירוע אחד שפגש אותי לאחר מספר 'ימי ניחומים' שערכנו בעצת רב, לאחר שכאמור לא קיימנו 'שבעה'. זה קרה כאשר יצאתי להתאוורר ביישוב ספיר שבערבה. שהיתי שם מספר ימים, וכאשר הייתי בדרכי לעזוב נתקלתי ביהודי שאמר לי: 'ראיתי אותך בשבת בלילה בבית הכנסת, ובאותו לילה לא יכולתי להירדם. ניסיתי להבין מדוע הצלחת לגעת בכל כך הרבה אנשים, כי היו הרי הרבה נופלים למרבה הצער. ואז הבנתי. היית במקום הכי נמוך באופן אישי, מקום שבו אתה אמור להיות בייאוש מוחלט, אבל הייתה לך התבטלות לריבונו של עולם, שהכול ממנו. וכשיהודי מגיע למקום כזה ואומר את הדברים שאתה אמרת, זה לא יכול שלא לפתוח את הלבבות של עם ישראל'. ואז הוא הוסיף ואמר לי ברגישות: 'איבדת בן אחד, אבל יש לך בנים רבים מעם ישראל'. הוא הותיר אותי עם דמעות".

לסיום, מה דעתך על המלחמה המתנהלת ועל האפשרות לעסקת חטופים שתעצור אותה?

"בשמחת תורה המחבלים רצו לקחת לנו את השמחה ואת הזכות שלנו להתקיים כאן", אומר ליבמן. "היה חילול השם מאוד גדול מכך. וכדי להחזיר את קידוש השם צריך שיד ישראל תהיה על העליונה, ועלינו להשמיד את אויבי ישראל שהם גם אויבי השם.

"אם נשאיר את חמאס", הוא מזהיר, "נעודד שלא ברצוננו עוד חטיפות ועוד אירועי טרור. כי הם הרי רצחו בנו מאות רבות של אנשים, שרפו חבל ארץ שלם, וחוללו כאן את אחד מהזוועות הכי קשות שידענו. אם נתקפל מולם כדי לערוך עמם עסקת חטופים, הם יוכלו להמשיך ולטבוח בנו. ולא זו בלבד, גם ארגון הטרור חיזבאללה, או ערבים ביישובים מעורבים, או חות'ים ואיראנים, או כל שונאי ישראל אחרים, בכל מקום בעולם, ישתמשו נגדנו בנשק החטיפות. האם נוכל לחיות כך?! חשוב שלא נחמיר את המכה הקשה שקיבלנו בשמחת תורה באמצעות עסקה מופקרת".

ליבמן חותם את דבריו בפסוק מתהילים: "'ארדפה אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם'. את זה עלינו לקיים בימים אלו".