"כבר הרבה זמן חיכיתי לרגע שאחזיר את הספרים האלה לרביי יהודי"

הגשם ירד בלי הפסקה באותו אחר הצהריים. הטלפון של חזקי צלצל בדיוק כשהוא ישב לשיעור פרשת שבוע עם כמה ישראלים.

על קו הטלפון היה נפאלי בשם דוג'נה.

 "יש לי הרבה ספרים עתיקים של יהודים בבית", הוא אמר לחזקי. "וורי הולי בוקס", הסביר. "שמעתי שאתה הרביי של נפאל. אני מזמין אותך לבוא ולקחת אותם!".

זה היה מוזר.

ידוע שבנפאל אין קהילה יהודית.

מהיכן הגיעו ספרים עתיקים לבית נפאלי בדרום קטמנדו? דוג'נה הבטיח שיענה לנו על כל השאלות כשנגיע אליו.

אפילו קומאר, נהג המונית, התקשה להגיע אל הבית המדובר. נסענו בין סמטאות צרות כשהגשם מכה על החלונות.

פרות הילכו על הכביש ונתקלו במונית שלנו שוב ושוב.

כשהגענו אל הצריף הקטן של דוג'נה, כבר היה חושך מוחלט.

הוא חיכה לנו בדלת, ולידו אישה נמוכת קומה וחייכנית.

 "אני מתרגש", הוא הכריז כשראה אותנו. "כבר הרבה זמן דמיינתי את הרגע הזה, שבו אני מחזיר את הספרים לרביי יהודי".

הריח הלם בנו מיד כשהוא פתח את השקיות שבהם שכנו הספרים. ריח של עובש ואבק.

בשקיות היו ספרי קודש בני 120 שנה.

מה לא היה שם?

סידורי תפילה, ספרי מחזור לחגים, כמה ספרי תנ"ך, ספר הזוהר, חומשים ועוד.

לא יכולתי שלא להבחין בפסל ענק של בודהה שנמצא בדיוק על אותו המדף. בכל המדפים ממול שכנו פסלים קטנים ומקלות של קטורת.

כל כך רציתי כבר להוציא את הספרים האלה משם.

דוג'נה הושיב אותנו על המחצלת לצד התרנגולות, וסיפר לנו על מה שארע חמישים שנה קודם לכן.

הוא סיפר לנו שאבא שלו היה חיל בצבא ההודי. שם הוא התחבר עם יהודי אמריקאי בשם ג'ו פרידמן, שהיה מתנדב בצבא. נפשו נקשרה בנפשו של ג'ו.

"אבא שלי תמיד סיפר לנו שפרידמן היה אדם בעל נפש חופשית, ואוהב את כל בני האדם באשר הם. הוא היה לבוש תמיד בבגדים לבנים, רגליו יחפות, והיה לו חיוך גדול על פניו השזופות".

ג'ו החליט להעתיק את מקום מגוריו להודו כבר בשנות העשרים לחייו.

הוא הגיע מבית אורתודוקסי, ומעולם לא שכח שהוא יהודי. ארון הספרים בבית שלו בכלכלתא שבהודו היה גדוש בספרי פילוסופיה לצד ספרים יהודים.

כשאבא של דוג'נה עזב את הצבא ההודי, הוא נשאר בקשר עם ג'ו היהודי.

"בוא לבקר אותי בנפאל!".

הוא כתב לו מדי שנה בגלויה מקטמנדו, והוא תמיד הגיע. עם הבגדים הלבנים והחיוך הענק, ועם מזוודה מלאה בספרים יהודיים. דוג'נה עוד זוכר איך בתור ילד היה אוהב לראות את החבר של אבא מניח רצועות עור שחורות על זרועו מידי בוקר, ואיך היה ממלמל מילים בשפה זרה תוך כדי כך.

"זה היה מרתק אותי", הוא סיפר בעיניים בורקות.

בפעם האחרונה שבה ג'ו ביקר בבית שלהם בקטמנדו, הוא השאיר את ספרי הקודש ואמר שממילא יחזור בעוד חודשיים לבקר, אז חבל לסחוב אותם הלוך ושוב.

הספרים נשארו, וג'ו לא חזר.

לדוג'נה אין מושג למה ולאן הוא נעלם.

בכל פעם שהוא ניסה לשאול את אבא שלו למה החבר שלו לא מגיע אליהם יותר, הוא התחמק מתשובה. עד היום אין לו מושג מה ארע בין השניים.

"אבא שלי כבר נפטר. לפני מותו הוא הוריש לי את הבית עם כל הרכוש שבו", הוא סיים את הסיפור. "אין לי מושג היכן נמצא ג'ו ואם הוא עדיין בין החיים. את הספרים שלו שמרתי בקנאות על מדף הספרים, עד שהוא הופיע לי בחלום לפני שבוע! ואני, שתדעו לכם, מאמין גדול בחלומות!".

בחלומו הוא ראה את ג'ו לבוש בשמלה לבנה, רגליו היחפות מרחפות על האדמה.

בחלום הוא ביקש ממנו שוב ושוב למצוא "סינגוג" – בית כנסת יהודי בקטמנדו, שאליו הוא ייקח את הספרים היהודיים שנשארו לו בבית.

* * *

כשחזרנו לבית חב"ד, כבר היה אמצע הלילה.

בחרדת קודש הנחנו את הספרים העתיקים בארון שבבית הכנסת.

עכשיו רק נותר לנו למצוא את ג'ו, ולספר לו שהספרים שלו נמצאים במקום הכי טוב שיכול להיות.

בתמונה: חלק מהספרים שמצאנו בצריף של דוג'נה הנפאלי.