זה יכול לקרות בכל מקום: המלחמה השקטה של החמאס בבנות ישראל

בספר בראשית מסופר כיצד שכם בן חמור חטף את דינה בת לאה ויעקב ועינה אותה באכזריות. על מעשה זה זעקו שני אחיה, שמעון ולוי: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?". בטור זה אני מבקשת לשתף אתכן בעשייה חשובה מאוד אליה הצטרפתי לאחרונה. למעשה, הצטרפתי לזעקתם של שמעון ולוי ולדרישה מהמערכת המנומנמת לחוש לעזרת בנות ישראל היקרות.

הטרדות ותקיפות חוזרות של אויבינו בבנות ישראל הטהורות הן דבר שבשגרה. לא מזמן העליתי ססטוס וביקשתי מנשים לשתף אותי במקרים שהן מכירות. הוואטסאפ התפוצץ מעדויות כואבות ומדאיגות, חלקן על מקרים שאירעו עוד לפני המלחמה, ויכולים לקרות בשגרה בכל מקום ובכל זמן – בבתי רפואה, בתחנות האוטובוסים. אמירות, התבטאויות, שליחת ידיים.

והכי נורא שזאת האג'נדה שלהם. מבחינתם, אם הם מצליחים לפגוע ביהודייה – הם יותר נחשבים. זאת המלחמה השקטה שלהם נגדנו. יש טרור באמצעות כלי נשק, ויש טרור שפוגע ספציפית בבנות היקרות שלנו. כמה חשוב לשים לב לכך ולהיות ערניים.

תפיסת העולם המחרידה הזו, של הטרור האסלאמי, המקדשת התעללות בנשים כחלק מכלי מלחמה, התפוצצה באופן הנורא ביותר בטבח שמחת תורה, אבל נמצאת כאן יום יום בפארקים, בתחבורה הציבורית, בשירותים הציבוריים ובטיילות בשעות הערב. בקיץ האחרון, חברות הכנסת לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית) ויוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) העבירו  את ''חוק החמרת הענישה בפגיעות על רקע לאומני''. חוק חשוב, בו למעשה המדינה מכירה בתופעה החמורה הזו. המדהים היה לראות בכנסת את שיתוף הפעולה בין השתיים, שבנושאים אחרים עמדותיהם מתנגשות.

יו''ר הוועדה לביטחון לאומי בכנסת, חבר הכנסת צביקה פוגל, זימן דיון בנושא, מתוך מטרה להבין איך ייתכן וכיצד ניתן לתקן. חברות השדולה למען האישה הדתית והחרדית בכנסת, בראשות חברת הכנסת סון הר מלך ובניהולן של מלכהלי בלוי חנוכה וענת גופשטיין, התגייסו במטרה להנכיח את הכאב ואת האמירה החד-משמעית בקשר לחובתה של המשטרה ליישם את החוק בנהלי החקירות באופן ברור ובולט.

כך, למעשה, הוגשו חמישה ניירות עמדה אשר כולם נושאים את הדרישה להחלת החוק, אך בעיקר מייצגים רוח יהודית איתנה אשר דואגת לזכויות הנפגעות ולבנות ישראל הטהורות.

זכיתי להיות אחת מהנציגות שמדברות על הנושא ומציגות את המקרים הקשים, כדי שהחוק אכן ייאכף, ובנות ישראל תוכלנה להרגיש בטוח להתהלך ברחבי ארץ ישראל הקדושה.

מחובתנו לעשות הכל כדי ללכת בבטחה בארצנו, ולא ללכת בפחד ובחשש. זה אומר לפקוח עיניים – במיוחד בחופש – לשים לב, לא לדבר אפילו עם מישהו שיכול לסכן אותנו. יש מקרים שמתחילים רק מדיבור ותו לא. חשוב להיות מודעות לסכנה – ולהישמר.