מופתים, פיוטים ופסיקות: סיפור חייה של הרבנית אסנת ברזאני

ישיבת מוצול (מוסול) שבעירק. השנה: 1640, ת'. שני תלמידי הישיבה מתווכחים ביניהם ויכוח חריף בהלכה. האחד אומר: מותר, ואפילו מצווה, והשני טוען: חס וחלילה, אסור באיסור חמור. הטונים גוברים, ובמבוכתם, הולכים בני הישיבה לדרוש את דבר התורה מראש הישיבה: הרבנית אסנת. הרבנית ראשת הישיבה פוסקת: "אסור, וכן קיבלתי מאבי מורי". חיי הישיבה חוזרים למסלולם.

מי היתה אסנת ברזאני? ראשת ישיבה, פייטנית, ואחת ממנהיגי קהילת מוסול שבבגדד?

היא נולדה בערך בשנת 1590, ש"נ. היתה נכדתו של רבי נתנאל ברזאני, שהיה מנהיג הקהילה ונודע כאיש קדוש. אביה, רבי שמואל, הקים כמה וכמה ישיבות בערי האזור, בראותו שהתושבים עמי הארץ ואינם יודעים הלכות. לרבי שמואל לא היו בנים, ולכן לימד את בתו היחידה את כל תורתו וחכמתו, וכפי שהיא כותבת: "בת מלך ישראל פה הייתי – מאן מלכי? רבנן! בין ברכי חכמים גדלתי, מעונגת לאבי ז"ל הייתי. שום מעשה ומלאכה לא למדני חוץ ממלאכת שמים, לקיים מה שנאמר "והגית בו יומם ולילה". בעוונות הרבים – לא היו לו בנים כי אם בנות".

רבי שמואל השיא את בתו המלומדת לבחיר תלמידי הישיבה, רבי יעקב מזרחי, אבל התנה איתו שאסנת לא תעסוק במלאכה אלא תמשיך ללמוד תורה, כפי שהיא מתארת: "השביע את בן זוגי ז"ל לבלתי עשות בי מלאכה, וכן עשה כאשר ציווהו". רבי שמואל היה טרוד לפעמים בלימוד או בגיוס כספים, והרבנית נרתמה למלאכה: "מתחילה הרב ז"ל טרוד היה בעיונו ולא היה לו פנאי ללמד התלמידים, כי אני הייתי מלמדת אותם במקומו, עוזרת הייתי כנגדו".

אלא שבמפתיע, רבי יעקב מזרחי, ראש הישיבה, נפטר בגיל צעיר. כך עול ההוראה והלימוד נפל על הרבנית: "שאני נשארתי מלמדת ומוכחת ודורשת לטבילה ולשבת ולתפילה וכיוצא". הרבנית אסנת לא ראתה את עצמה מתאימה לצאת למסעות גיוס כספים כמו בעלה, אבל היא השתמשה בחוכמתה ובידיעותיה בלשון ובמליצה, כדי לכתוב מכתבים לנדיבים ברחבי הארץ.

ברוחב ידיעתה בלשון ובעומק הרעיון, יסדה אסנת פיוטים, כשהמפורסם שבהם מתאר את פעלה בריבוי תורה:

עַל תּוֹרָה אֶזְעַק אֶנְאָקָהּ כִּי נֶעֶדְרָה מִכָּל גְּבוּלִי
נִתְכַּסָּה נִיצוֹץ מֵאִיר תּוֹךְ עֲנַן מְעוֹן מִקְהָלִי [...]
הַדּוֹר אָפֵל, אֵין מוֹכִיחַ, אֶבְכֶּה לִזְמַנִּי גַּם חֶדְלִי
אֲנִי עָמַדְתִּי בְּמַצָּב צָרוֹת הִקִּיפוּנִי אֶת יָדַי, רַגְלִי
תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֵי אֶרֶץ אָז אַצִּיב דַּיָּנִים בִּפְלִילִי
גַּם סָגַרְתִּי הַנִּפְרָצוֹת מִדְרָשׁ וּתְפִלָּה בִּגְלִילִי

הרבנית אסנת ברזאני נפטרה בשנת ת"ל, 1670. יהודי האזור סיפרו רבות על גדולתה, ואף מופתים ייחסו לה. בלי ספק היתה דמות יוצאת דופן שתרמה רבות לרוחניות ולתורה של יהודי מוסול, ועד היום מושרים פיוטיה. משפחתה, משפחת ברזאני (שכונתה דרך כבוד "משפחת אדונִי") העמידה הרבה תלמידי חכמים במשך דורות.