התוועדויות, ניגונים וריקודים: הצצה למנהגי חב"ד הייחודיים

לכל עדה ולכל קבוצה ישנם מנהגים משלה. במאמר זה נתעכב על מנהגי חסידות חב"ד, כפי שתיארם הרב טוביה בלוי, מוותיקי חסידי חב"ד בא"י (ספרו על המנהגים יצא לפני עשרות שנים, והוא מייצג מנהגים קדומים בחסידות חב"ד שנהגו ככל הנראה עוד מהיותם בחו"ל).

חלק חשוב מענין החסידות הוא ההתוועדות – חסידים שאוכלים סעודותיהם ביחד, תוך כדי שירי דבקות והשמעת דברי תורה.

חסידי חב"ד אינם מאחלים באוכל "לתיאבון", כי אם: "לבריאות".

בסיום הסעודה, לפני נטילת "מים אחרונים", אומרים מזמורי תהילים "על נהרות בבל" (פרק קל"ז) ו"למנצח בנגינות" (פרק ס"ו), ועוד פסוקים המופיעים בסידור. ביום שאין אומרים בו תחנון, אומרים "שיר המעלות" (פרק קכ"ו), "לבני קרח מזמור שיר" (פרק פ"ז) ועוד. ומשתדלים לברך את ברכת המזון על כוס יין גם אם אין עשרה סועדים.  

גם מי שאין לו אב ואם אומר: "הרחמן הוא יברך את אבי מורי וכו' ואת אמי מורתי וכו'".

בכל הזדמנות מתאימה (חגים, שמחה משפחתית, ביקור אורח וכיו"ב) מתקיימת "התוועדות חסידית". סדר ההתוועדות: מעמידים על השולחן בקבוק יין או יי"ש וכוסיות, וכן דג-מלוח או ירקות שונים לקינוח, ומתחילים לשיר "ניגוני דבקות". אחד המשתתפים, הנבחר ל"מוזג", מוזג לכל אחד כוס משקה. המקבל נוטל את הכוס ואומר פעמיים "לחיים", ועונים לו "לחיים ולברכה" ואז הוא מברך ושותה מן הכוס וטועם מן הקינוח, וממשיך בשתייה. לאחר זמן נוטל ראש המסובים את כוסו, אומר "לחיים" פעמיים ומשוחח על עניין מסוים בעבודת ה' בסיום דבריו פוצחים בשירה, וחוזר חלילה – שירה, "לחיים", דברים.

הריקוד החב"די בסיום התוועדות או בשמחת-תורה הוא "ריקוד כוכב": שני חסידים מניחים יד איש על כתף רעהו, וכל שאר החסידים מניחים ידיהם על ה"גשר" שנוצר – משני צדדיו. ה"כוכב" שהתהווה מסתובב לקצב השירה ובתוספת רקיעת רגליים.

בערב ראש-השנה, ביום י' שבט ובכל עת מצוא כותב החסיד "פדיון נפש", פתק שבו הוא מבקש מהאדמו"ר "לעורר רחמים רבים" עליו ועל בני ביתו ולהתברך בכל הדרוש לו (וכאן מפרט החסיד את מה שהוא מתפלל שיהיה לו). החסיד כותב את ה"פ"נ" רק לאחר טבילה במקווה, וכשהוא חגור אבנט, ושולח את הפ"נ לאדמו"ר.

יש "לוח שנה" חב"די מיוחד, הכולל ימי פגרה חסידיים, כמו חג הגאולה, ימי ההולדת וימי הפטירה של האדמו"רים וכיוצא בזה. בימים כאלה מתקיימת התוועדות חסידית.

מבין מאות "ניגוני" חב"ד תופס את המקום הנכבד ביותר "ניגון הרב", או "ניגון ארבע בבות", המושר מתוך רצינות ובהתלהבות מיוחדת דווקא בימים מיוחדים, שהם: ראש-השנה, שמחת-תורה, י"ט בכסלו, י' בשבט, אחרון של פסח, שבועות, י"ג בתמוז, ובשעת החופה.

על כל אדם לערוך ביום הולדתו חשבון נפש על מצבו הרוחני בשנה שחלפה, לתת בו צדקה ולהוסיף בלימוד תורה. בשבת שלפני יום ההולדת הוא נקרא לעלות לתורה. ביום ההולדת או בסמוך לו משתדלים להיכנס ל"יחידות" או לפחות לכתוב מכתב לרבי ולבקש ברכתו.

כשאדם עובר לגור בדירה חדשה, הוא עורך "התוועדות" חסידית ולימוד תורה בצוותא כ"חנוכת הבית".

על-פי תקנת אדמו"רי חב"ד, חובה על החסיד ללמוד בכל יום, בנוסף לשיעורי התורה הרגילים שלו, את שיעורי חת"ת, דהיינו חומש, תהילים, תניא. שיעור החומש כולל לימוד יומיומי של פרשת השבוע, כשהפרשה נחלקת לשבע "מנות" יומיות (על פי החלוקה הקבועה לשבעת הקרואים לתורה בשבת), עם פירוש רש"י לפחות, ומוטב עם פירוש נוסף. שיעור תהילים הוא לפי חלוקת הספר לשלושים ימי החודש. שיעור ה"תניא" נלמד על פי חלוקה מיוחדת של הספר לימי השנה, ולוחות מתאימים מודפסים כנספחים במהדורות האחרונות של ה"תניא".