המילואימניק הגיבור שלחם בעזה עם סרטן בגופו: "לא היה זמן להתעסק בכאב"

ביום הראשון למלחמה גויס ש', מילואימניק בן 29, למילואים, דרך חיל ההנדסה הקרבית אליו הוא שייך. בתחילת הפעילות בעזה, הוא חש בנפיחות באזור חלציו. למרות שידע שהוא צריך להיבדק, הוא המשיך להילחם ורצה להמתין להזדמנות אחרת. "חשבתי שזה ממאמץ או מהקפיצות של ה-D9, ואולי גם מהלחץ מהחגורה", סיפר לאתר N12. "היינו בפעילות 16 שעות ביום, לא היה זמן להתעסק בכאב קל".

הוא בדק בגוגל וגילה כי ייתכן שמדובר בתסמין למחלת הסרטן. 

"אני אדם אופטימי", סיפר. "גם במנהרות בעזה לא פחדתי. חשבתי לעצמי 'מה הקשר סרטן?' אני בן אדם בריא, אפילו אקמול אני לא לוקח ולא הייתי אצל רופא במהלך השירות הצבאי. אמרתי לעצמי שקודם כל נסיים את עזה ואת המלחמה, ורק אז אגיע הביתה ואתעסק בזה".

בינואר 2024, אחרי שעבר למקומות אחרים, הבין שאשתו וילדיו זקוקים לו. הוא חזר הביתה אך דחה את הביקור אצל הרופאה. חודש וחצי אחרי, היא שלחה אותו באופן בהול לבדיקה. "הכאבים היו כל כך חזקים שנרדמתי באמצע היום לעשר שעות. סייעתי בביטחון של היישוב שבו אני גר כי היו התרעות, אבל הכאבים היו חזקים מידי, לא הצלחתי לתפקד".

ש' הגיע לטיפול בבית החולים בילינסון ושם התברר כי הוא סובל מסרטן מתקדם, בשלב 3, על סף שלב 4, עם גרורה במעי הגס בגודל של 11 ס"מ. הוא עבר ניתוח ונדרש לארבעה סבבים של כימותרפיה. הגרורה הצטמקה לגודל של 1.1 ס"מ וסיכויי ההחלמה כעת טובים.

"אני לא זוכר מתי הכאבים התחילו, אבל זה הפך למפלצת שבגללה ויתרתי על שבועיים עם חברים בעזה, ופספסתי איתם את הסבב השני וגם את הסבב הבא. זה החלק הקשה אצלי, לא לחזור עם הצוות שלי ולא להילחם איתם", הוא מספר.

ד"ר רז מוטעי, האונקולוג שמטפל בו במרכז דוידוף בבילינסון, סיפר לאתר: "הוא ממש הולך ועולה ובמקרה הזה גרם לגוש הנדיר בגודלו. החשש במצב כזה הוא מזיהום או דימום. סיפורו של ש' הוא דוגמא לכך שחשוב להתייחס לסימנים שעלולים להעיד על מחלת הסרטן, גם בזמני מלחמה שבהם נוטים להתייחס פחות לעניינים רפואיים - גילוי מוקדם של מחלת הסרטן הוא קריטי לסיכויי הריפוי".